תואר בתעשייה וניהול – המרכז האקדמי רופין

הסטודנטים של רופין מרגישים היטב את הדחיפה למעלה של המכללה, שמתאמצת להשיג מהמל"ג אישור להענקת תואר BSc. "בסך הכול זה משהו שגם אנחנו רוצים אותו, ואם צריך לעבוד קשה יותר בשבילו, אז נעבוד קשה יותר", אומר סטודנט שנה ב'. למען האמת, שינויים לטובה בהחלט דרושים: המסלול המקומי קיבל ציונים בתחתית דירוג היוקרה בסקר שלנו. אז למה כן לבוא? הסטודנטים שסקרנו ציינו את הקרבה לבית (43%), ואת תנאי הקבלה הבלתי מחמירים (46%), כסיבות שגרמו להם לבחור במקום. גם האווירה במקום נעימה ונינוחה, בעיקר לקיבוצניקים ולחובבי שאנטי, והיחס מצד הסגל והמזכירות הוא משהו לכתוב עליו הביתה.

אקדמי: מתקשים, אבל אופטימיים

למרות התיאור של קושי גובר ושל עלייה בדרישות, חוזרת גם כאן התחושה (בדומה לתחושה במכללת סמי שמעון) שמושגי הקושי והעומס של תלמידי רופין אינם ריאליים ממש. לעומת שאר תלמידי תעו"נ, שקוראים 15 עמודים בשבוע ממוצע, תלמידי רופין קוראים רק 6.5. הם גם משקיעים שעות לימודים בבית פחות מן הממוצע. אם במסלולים אחרים שעברו את שדרוג התואר הרגישו הסטודנטים כמו "שפני מעבדה, רק בלי הקטע שהורגים אותנו בסוף", כאן הם לכל היותר אומרים "הסמסטר רגוע, אבל לפני הבחינה חורשים בטירוף". למרות המדשאות המפתות שבחוץ, רוב הסטודנטים נוכחים ברוב השיעורים. שיעורי הפיזיקה, המחשבים והמתמטיקה נחשבים לקשים ביותר, ושיעורי הכלכלה וההתנהגות הארגונית זוכים לפחות פופולריות, כיוון ששם מתרכזים "המרצים ברמה הנמוכה יותר".

בסגל המרצים של רופין במחלקה להנדסת תעשייה וניהול ספרנו 35 מרצים, מתוכם 25 בעלי דוקטורט. הסטודנטים מעריכים את המרצים, ויש שמגדילים לומר עד כדי "חבל לפספס דקה מהשיעור". המרצים הם גם "אנשים טובים", תמיד שואלים: "יש שאלות?" וכמעט תמיד עונים בסבלנות ובאריכות. המסלול קיבל מקום שני בסקר מבין מסלולי תעו"נ, כששאלנו על נושא המענה לשאלות, וזכה לציון 3.8 (לעומת ממוצע ארצי של 3.5). אפילו שמענו על מקרה שבו המרצה לא ענה לשאלה בשל קוצר הזמן בהרצאה, ובסוף השיעור ממש רדף אחרי הסטודנט כדי לענות לו באופן אישי. בהחלט סגל נגיש, וגם ציון הסקר בהתאם, מקום שלישי בין מסלולי תעו"נ (ציון 4 לעומת ממוצע 3.8). המתרגלים (לעתים אלה המרצים עצמם) הם לרוב מהנדסים מהתעשייה. תרגול הוא מה שתרגול נועד להיות: הרחבה של חומר ההרצאה ופתרון תרגילים, לא המשך ההרצאה בשם אחר. רמת ההוראה של המתרגלים נעה בטווח של בין "כלים-כלים" לבין "על הפנים". המטרה בתרגולים, כמו בכל הלימודים לתואר, אמורה להיות פרקטית – "נותנים לנו בעיות שבאמת היו במפעלים, ואיך התמודדו אתן המהנדסים, ואנחנו צריכים להעביר עליהם ביקורת".

נראה שלא כל הסגל מצליח לקשר בין האקדמיה לפרקטיקה: כששאלנו בסקר על קשר לעולם העבודה האמיתי, נתנו המשתתפים מהמסלול ברופין ציון 3.2 (יותר מאשר באוניברסיטאות, אך פחות מאשר במסלולי תעו"נ במכללות אחרות, שבהם הממוצע 3.4). הבחינות "הוגנות אבל קשות, לא עושים הנחות". בשנתיים הראשונות, הנחשבות לשנים המסננות, אפשר למצוא מבחנים עם 40% נכשלים, גם אם המבחן התנהל עם חומר פתוח. כמו במוסדות אחרים, גם כאן קרו תקלות, כמו שאלות על חומר שלא כוסה בהרצאות, אבל כאן הטעויות תוקנו, וכך גם הציון של הסטודנטים. גם ערעורים "לא נדחים אוטומטית", אלא מקבלים יחס כבד ראש. בכל אופן, התלמידים החלשים מבינים את המסר, ובדרך כלל עוזבים את החוג בלי הפנייה מכוונת של ההנהלה. ממוצע הציונים של השורדים שהשתתפו בסקר היה 81.3, מעל הממוצע ה"תעשייתי".

תנאים ושירות: במציאות זה עובד יותר טוב

המזכירות מזכירות לסטודנטים את אמריקה: "איזה שירות", הם מתמוגגים, "הן שואלות על דעת עצמן אם הכול בסדר, אם יש בעיות". התפיסה היא של שירות לקוחות, ובהחלט יש בחוג לקוחות מרוצים, שגם ציינו את שביעות רצונם בסקר שלנו, והביאו את חוג תעו"נ ברופין לככב בראש הטבלה לשירות מינהלתי (ציון 3.7 מול ממוצע 3.1).

חברתי: משבר גיל העמידה – סטייל הודו

הסטודנטים בחוג מגובשים מאוד (ציון 3.7 מתוך 5, הגבוה ביותר בין מסלולי תעו"נ), מסתובבים כמעט רק עם החברים מתעשייה וניהול, ובאופן כללי מרגישים "כמו כיתה בתיכון". יש בערך 40 סטודנטים בשנתון עם רוב גברי מוחלט מאוד, יותר מאשר בכל מסלולי תעו"נ אחרים שנסקרו. אף שמספר הנשים קטן יחסית למקומות אחרים, חוג תעו"נ נחשב כאן דווקא לחוג הנדסה "נשי", כי במסלולי הנדסה אחרים ברופין הן נדירות עוד יותר (בחוג להנדסת חשמל ברופין יש בחורה אחת יחידה). האווירה בחוג מוגדרת כ"קיבוצניקית" ו"שאנטי", והרבה "זרקנים" בנעלי בית מסתובבים במדשאות, לפחות על פי נתוני הסקר שלנו.

עוד נתונים מאפיינים: הגיל הממוצע של הסטודנטים הוא הגבוה ביותר בין משתתפי הסקר שלנו (סביב 24) ו-85% מהסטודנטים עובדים או נמצאים בשלבי חיפוש עבודה. "מערכת שעות נוחה" שציינו בפנינו מאפשרת את זה, כנראה. האם היא מאפשרת גם חיי חברה? הסטודנטים המקומיים מבלים עם 1.7 חברים בשבוע ממוצע, מתחת לממוצע הארצי; עם זאת, ממוצע זה די "נמשך" כלפי מעלה על ידי מסלול אחד חברותי במיוחד, באוניברסיטת בן גוריון. בלי התעו"ניים מבאר שבע, המסלול ברופין דווקא ממוצע בהחלט.