תואר בתעשייה וניהול – המכללה הטכנולוגית להנדסאים אורט בראודה

הסטודנטים להנדסת תעשייה וניהול באורט בראודה חושבים שהמסלול שלהם הוא הטוב ביותר במכללה. למעשה, מידת הגאווה שלהם היא מהגבוהות בארץ (4.1 מתוך 5). הסיבה העיקרית לביטחון העצמי הגבוה שהם מפגינים, מעבר לעובדה שהמכללה נותנת תואר BSc בסיום הלימודים, היא פרוייקט הסטאז' בשנה ד', שבמהלכו משתלבים הסטודנטים באחד ממפעלי הסביבה וצוברים 1000 שעות ניסיון בעבודה כמהנדסי תעשייה וניהול. המשמעות של הסטאז' היא, שהסטודנטים מסיימים את המכללה כשבאמתחתם ניסיון בתחום העבודה, כפי שניסחה זאת סטודנטית שעומדת לסיים את לימודיה: "חוץ מדיפלומה יבשה ותואר על הנייר, עבדתי כבר בתפקיד שבו אני אחפש עבודה. איזה עוד בוגר תעשייה וניהול יכול להגיד את זה?" לעומת זאת, יש חשש ששוק העבודה אינו מכיר באיכויות המסלול, או כפי שאמר סטודנט שריאיינו: "אני יודע שיש מעסיקים ששומעים 'אורט בראודה' ואומרים 'לא, תודה'". ואנחנו? לדעתנו, המסלול להנדסת תעשייה וניהול במכללת אורט בראודה הוא בדיוק באמצע דירוג המסלולים, עם המסלול המקביל במכללת סמי שמעון בנגב.

אקדמי: סמסטר קל, בחינה קשה

כמו במסלולים רבים אחרים שסקרנו, גם הסטודנטים באורט בראודה מחלקים את המרצים שלהם לשלוש קטגוריות. בקטגוריה הראשונה נמצאים אנשי המקצוע, מהנדסי תעשייה וניהול שמחלקים את זמנם בין העבודה במקצוע לבין ההוראה. למרצים בקטגוריה זו ידע מקצועי רב, אך חבל שהם נתקלים בקשיים להעביר אותו לסטודנטים – חלקם חסרי ניסיון בהוראה, וחלקם יודעים ללמד אבל לא בשפה העברית ("לחלק מהמרצים יש בעיות שפה קשות"). הסוג השני, הם מרצים שיש להם כישורי הוראה, אך הם חסרי ידע מקצועי, או כפי שהגדיר זאת סטודנט בעבורנו: "המרצה יכול לבוא לקורס אצלי". הסוג השלישי, והמצומצם במספרו, הם המרצים הטובים, שניחנו הן בידע רחב בתחום הלימודים, הן ביכולת להעביר את הידע הזה לסטודנטים. בעקבות הגיוון הרב ברמת המרצים, ובעקבות הפרשי הרמות ביניהם, זכו המרצים לציונים נמוכים ברוב הקטגוריות שסקרנו (3 בלבד במדד עניין בהוראה, 3.4 במענה לשאלות).

מי שמצילים מעט את המצב הם המתרגלים. הם חוזרים על חומר הלימוד, פותרים את שיעורי הבית ובסך הכול "יודעים את החומר ויודעים איך להעביר אותו, ובכך בהחלט מקלים על חיי הסטודנטים". מרבית הקורסים אינם מחייבים נוכחות בשיעורים, אפשר תמיד להשלים מחברים או לקרוא את ספר הקורס. אם לא מבינים את הספר, או שמתקשים למצוא חברים שכן היו בשיעורים, תמיד אפשר ללכת למרצים עצמם אשר, אולי כפיצוי על חוסר מובנותם במהלך השיעורים, מקבלים בברכה כל סטודנט שמגיע לשעות הקבלה, ויושבים אתו בסבלנות במשך שעות ארוכות. "שיעור פרטי" קוראים לזה הסטודנטים, שיכולים גם לעכב את המרצים בסוף השיעור או לעצור אותם במסדרון, ולזכות בתשובה לשאלה קצרה. במדד הנגישות הבלתי פורמלית שלנו, אכן הביעו הסטודנטים את הערכתם לנוהג זה, ונתנו למרצים את הציון המרשים 3.9. ההשקעה בבית אינה מרובה: "אפשר להשקיע כל השבוע כמה שעות ולהשאיר את סוף השבוע פנוי", דבר שאינו אפשרי במכללות אחרות. אם אתה נמצא בהרצאה ומסכם אותה, ונוכח בתרגיל, בדרך כלל אין הרבה דברים נוספים להשלים בבית.

בניגוד למסלולי הנדסה רבים בארץ, המסלול בבראודה אינו מחייב הגשת עבודות ותרגילים רבים לאורך הסמסטר. רמת המבחנים, לעומת זאת, גבוהה מאוד, במיוחד על רקע העובדה שהמכללה מעניקה כיום תואר BSc, וצריכה לעמוד בדרישות המועצה להשכלה גבוהה. "פתאום הקפיצו לנו את רמת הבחינות, בלי קשר לכלום: נשארו אותם המרצים שמלמדים את אותו החומר, ורק המבחנים נעשו קשים מאוד". הדבר מסביר, אולי, את העובדה שממוצע הציונים בחוג הוא הנמוך ביותר לפי הסקר שביצענו – 74.9. הדרישה החד-משמעית בבחינות היא ליישום החומר: "אין הצבה בנוסחאות", צריך לזהות מקרה, לנתח אותו ולפתור בעיות. הדבר מעניק משנה תוקף לתחושת הסטודנטים, שלפיה הלימודים בחוג מעודדים חשיבה עצמאית – ציון 3.6 לעומת 2.8 באוניברסיטת תל אביב, כך ששינון וזיכרון אינם מספיקים על מנת להצליח במבחן.

תנאים ושירות: פרו-סטודנטים

בשיחות עם הסטודנטים התרשמנו כי המזכירות מעניקה יחס אדיב ואוהד, ונחשבת כ"פרו-סטודנטים". בנושאים אקדמיים, כמו מועדי ערעורים או פתיחת מחברות בחינה, יש לעתים ביורוקרטיה וסחבת, אבל בעיות דחופות של סטודנטים מטופלות במהירות וביעילות. העיכובים השפיעו על הסטודנטים שסקרנו, כנראה, והובילו למתן הציון הלא-גבוה 3.2, שממקם את המסלול אי שם במרכז הטבלה. החוג לתעשייה וניהול הוא חוג מבוקש והצפיפות בכיתות היא בעיה חריפה, ששמענו עליה מסטודנטים רבים. סטודנטית אחת שתפסנו משוטטת בחוסר מעש, ציינה "אין לי מקום בכיתה, כל הכיסאות תפוסים ואנשים יושבים ליד הדלת, אז אני מסתובבת עד השיעור הבא". המכללה מודעת לבעיה, ומקיימת חלק מהשיעורים במצפה לבון הסמוך, שאליו מגיעים התלמידים בהסעות מיוחדות של המכללה. למרות האמור לעיל, הסטודנטים מרוצים מהתנאים במוסד (ציון 4.2, בצירוף התיאור המילולי המרשים: "סבבה, נחמד, נוח יפה, מושקע", הכול מפי סטודנט אחד), והצביעו עליהם כחלק מן הגורמים העיקריים לבחירה ללמוד בו. יש לציין כי התנאים קיבלו דירוג גבוה גם בחוגים אחרים במוסד, כמו הנדסת אלקטרוניקה והנדסת תוכנה.

חברתי: מסתדרים, אבל לא חברים

בחוג לומדים 450 סטודנטים בכל ארבע השנים. הוא נחשב לחוג הטרוגני מאוד, הכולל נשים וגברים במינונים שווים, בני מיעוטים ועולים חדשים. למרבה השמחה, ההטרוגניות הזו אינו פוגעת באווירה החברותית, ו"כולם מסתדרים עם כולם". עם זאת, ההטרוגניות כן פגעה במדד הגיבוש של החוג, והעמידה את החוג במקום האחרון בסקר שלנו. ככל הנראה להסתדר אין פירושו להיות חבר…הסטודנטים בחוג מדווחים על תחרותיות חזקה ומורגשת: "כל אחד רוצה להשיג ציון גבוה יותר מכולם, ולזכות בתשומת לב המרצה".

לשמחתנו, זוהי תחרותיות בונה, שאינה מונעת מאנשים לחלוק את הסיכומים שלהם ולעזור לחברים לפני מבחנים. עם זאת, בכל הקשור לציונים, יש הסכמה ש"לא אומרים ציונים לאף אחד, כדי לא לעשות עניין". הסטודנטים בבראודה אינם בליינים גדולים במיוחד (מבלים עם 1.6 חברים לשבוע, מקום אחד לפני אחרון בסקר שלנו), אך למי שרוצה, קיימת אפשרות לעשות כן: החבר'ה של המעונות, שלומדים תעשייה וניהול, מארגנים גם מסיבות חוגיות מעבר לשעות הלימודים. מעבר לכך, אגודת הסטודנטים דואגת לפעילויות חברתיות, וקיבלה את הציון המרשים 3.5 בסקר שלנו.