תואר ברפואת שיניים – הדסה עין כרם האוניברסיטה העברית

הפקולטה לרפואת שיניים שוכן סמוך לבית הספר לרפואה, ובדומה לו נהנה ממוניטין מוצלח – מספר סטודנטים תיארו אותו כ"אחד מהטובים בתחומו בעולם". הסטודנטים חלקו שבחים למוסד כשהסבירו מדוע בחרו ללמוד כאן – אבל נראה שמתחת לפני השטח מסתתרות בעיות רבות, שאליהן נגיע בהמשך. חשוב לזכור שאין היום תוכניות נוספות לרפואת שיניים בארץ, כך שמי שמחליט (או שמחליטים בעבורו) שזה לא זה, ייאלץ לנסוע אל מעבר לים…

אקדמי: משננים זה לזה

בדומה ללימודי רפואה, שלוש השנים הראשונות מוגדרות כלימודים הפרה-קליניים, ואכן לומדים במהלכן מקצועות מדעיים שונים עם תלמידי בית הספר לרפואה. הסטודנטים מבלים את עיקר זמנם בקמפוס בהדסה-עין כרם, ונודדים אל הקמפוס בגבעת רם למעבדות ולקורסים בתחומי הביולוגיה והגנטיקה. הלימודים לא תוארו על ידי הסטודנטים כקשים מאוד, אבל יש צורך בהשקעת זמן בבית – הסטודנטים לומדים 13.2 שעות שבועיות בבית בממוצע, מעל הממוצע הארצי של רפואה (11.9). לטענת הסטודנטים, איכות ההוראה נמוכה למדי, ומתבססת במקרים רבים על הרצאה פרונטלית בליווי שקפים. המרצים קיבלו ציונים נמוכים יחסית בכל המדדים שבדקנו בסקר שלנו, כולל ציון 2.9 מתוך 5 לשאלה "האם המרצים מעניינים" (הנמוך ביותר מכל תוכניות הרפואה בארץ). האכזבה מבצבצת בדברי הסטודנטים: "כאן לא צריך להגיע להרצאות, אפשר ללמוד בבית. לא מסבירים לך, מראים שקף וזהו. אין מקום לדיונים בכיתה". הסטודנטים טענו, כי הם ממעטים לשאול בשיעורים ולא תמיד המרצים עונים: "הם לא סבלניים. אין להם זמן.

הם צריכים להספיק את החומר" סיפרו לנו. לצערם של הסטודנטים, התלונות אינן עוזרות. את המתרגלים פוגשים הסטודנטים בעיקר בקורסים במדעי היסוד בגבעת רם, אך לא תמיד הם חשים בהבדל שבין השיעור לתרגיל. גם שם, לטענתם, איכות ההוראה מאכזבת למדי. שמענו גם על מקרים שסטודנטים נאלצו לתקן את דברי המתרגלים. חומר הלימוד לא תואר כקשה מאוד (3.4 בממוצע, לעומת 3.5 בכלל תוכניות הרפואה), ורמת הציונים תלויה, לטענת הסטודנטים, כנראה, ביכולתם של התלמידים לנחש אילו שאלות יישאלו מתוך "בנק השאלות". כאשר הבחינות "משוחזרות", כלומר המורים שבים ומעלים שאלות ישנות, הממוצע גבוה. לצערם של הסטודנטים, לא תמיד זה קורה: בקורס בפתולוגיה אורלית הוחלט להציג שאלות חדשות, בניגוד למתכונת של השנים הקודמות, והממוצע, כמה מפתיע, צנח. שמענו גם תלונות על "שאלות הדסה" – קטנוניות, שאינן בודקות ידע והבנה, אלא יכולת לדחוס מקסימום מידע למינימום מקום במוח, בזמן הנתון.

יש הטוענים שחייבים ללמוד בקבוצות כדי לעכל את העומס הגדול ולהצליח לשנן יחד, אבל כששאלנו בסקר על למידה עם חברים, התברר ש"קבוצה" בפקולטה לרפואת שיניים היא בעצם זוג (ממוצע של 1.1 חברים שעמם למד הסטודנט בשבוע). בשנה הרביעית, מתחילים ללמוד את מקצועות רפואת השיניים וגם לומדים לטפל ולרפא. תחילה עובדים על בובת-דמי – "פנטומים", בלשון המקומיים, והחל ממחצית השנה הסטודנטים מתאמנים כבר זה על זה (בעיקר פעולות של שיננות, אפשר להירגע). שמענו מיותר מסטודנט אחד, שהעבודה הידנית "מהנה" ו"מאתגרת", ושמעניין לעבוד עם אנשים. לטענת הסטודנטים, ההרצאות כבר רגועות יותר, למרצים יש זמן רב יותר להסביר והם עונים על שאלות. התרגילים קשורים יותר לנושאים הנלמדים, והמרצים מסרבים למסור את השקפים כדי לסכל את כוונות הסטודנטים להתחמק מההרצאות, או כפי שתיאר זאת אחד הסטודנטים: "בשנה ד' אתה חייב להיות נוכח בשיעורים, כי בלעדיהם לא תבין ולא תהיה רופא שיניים טוב".

תנאים ושירות: ניקיון של בית חולים

שמענו מסטודנטים תיאורים לא ממש מלבבים כגון "פקולטה מגעילה", "קפדנות מופרזת" ו"יחס מזלזל בסטודנטים", ותלונות על יחס גרוע בכל הרמות. במדד השירות הכללי בסקר שלנו, זכתה הפקולטה לציון הנמוך ביותר מבין תוכניות הרפואה – 65.4 מתוך 100, ואווירה זו מקרינה כנראה גם על תפקוד המזכירות, שקיבלה את הציון הנמוך ביותר מכל תוכניות הרפואה – 3.2 מתוך 5, חצי נקודה מתחת ל"מתחרה" הקרובה ביותר. הפקולטה לרפואת שיניים שוכן בסמוך לבית הספר לרפואה, במבנה מהודר ומרשים. המחלקות והמשרדים מבהיקים בלובנם ובניקיונם, כיאה לבית חולים. עם זאת, בדומה למצב בשאר תוכניות הרפואה המנותקות מהקמפוסים הראשיים, גם כאן נתקלנו בתלונות על כך שלומדים בבית חולים, ואין תחושה אמיתית של קמפוס. בסקר שלנו קיבל האזור ציון נמוך מאוד של 2.3, נקודה שלמה מתחת לממוצע הארצי ברפואה. בנוסף, אין הרבה חניה, וכשביקרנו בקמפוס גילינו שהכול – החל מהחניה המועטה ועד פחיות השתייה – יקר עד כאב. הבעיה חמורה במיוחד כיוון שאין בסביבה אופציות אחרות.

תנאי הלימוד בקמפוס בסך הכול סבירים, ובבדיקה שלנו התרשמנו לטובה מהכיתות המרווחות, ומהניקיון שכבר הזכרנו. הספרייה נוחה, וניתן להגיע בעזרת האינטרנט לכל מה שנחוץ, אך שעות הפתיחה קצרות בהשוואה לאלה שמקובלות, למשל, בטכניון. המעבדות, לעומת זאת, עונות על הצרכים: "'אם אתה רוצה שעות נוספות במעבדה או בחדר דיסקציה תמיד תקבל". עדיין, גם בשביעות רצון מהתנאים בית הספר מצוי הרבה מתחת לממוצע הארצי (3 לעומת 3.6, כשסקרנו את הסטודנטים בנושא); בנוסף, נדמה שהמוסד מערים קשיים רבים על אלה שבחוץ ומבקשים להתקבל. סטודנטים שהחלו ללמוד רפואה, ופנו להתקבל ללימודי רפואת שיניים, נתקלו במחסומים גבוהים.

חברתי: מנצלים את המנוי בסינמטק

שמענו מאחת הסטודנטיות שהיחסים כיפיים, שכולם עוזרים, ולמרות התחרות הקיימת – היא איננה דורסנית כמו במוסדות אחרים. יש פעילויות חברתיות רבות, אתה כל הזמן עם חברים, הולכים לסינמטק ומנצלים את המנוי עד תום. סטודנטים אחרים תיארו תמונה דומה, אך נראה שהם במיעוט, שכן גם במדד זה קיבלה הפקולטה ציונים נמוכים מהסטודנטים, בסקר שערכנו – הסטודנטים מבלים עם חברים, ולומדים עם חברים, פחות מהממוצע הארצי בתוכניות הרפואה, ובית הספר קיבל את הציון הנמוך מבין כל התוכניות במדד גיבוש חברתי – 2.8 בלבד.

האגודה, כך התרשמנו מהערות של סטודנטים, אינה פעילה מאוד בקרב הסטודנטים לרפואת שיניים (וזכתה לציון ממוצע של 3 במדד שביעות רצון שגם הוא, באופן לא מפתיע, הנמוך מכל תוכניות הרפואה).