תואר ברפואה – הטכניון מכון טכנולוגי לישראל

הפקולטה לרפואה של הטכניון ממוקמת על יד בית החולים רמב"ם, והסטודנטים אינם מגיעים הרבה לקמפוס הראשי בנווה שאנן. באופן מפתיע, קיבלה הפקולטה את הציון הנמוך מבין תוכניות הרפואה במדד היוקרה בסקר שלנו – 74 מתוך 100. זכייתם של שניים מחברי הסגל, פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר, בפרס נובל לכימיה לשנת 2004, בוודאי תעלה את קרנה.

אקדמי: שחיקה מתמדת

בניגוד למיתוס הרווח, הסטודנטים לרפואה בטכניון טוענים שהלימודים אינם קשים, דבר המשתקף גם בסקר שערכנו: בהשוואה לתלמידי רפואה באוניברסיטאות אחרות, הטכניונים אכן קוראים פחות חומר– 48 עמודים בממוצע בשבוע, פחות מחצי ממה שקוראים בבית הספר לרפואה בירושלים. הם גם רושמים יחסית מעט בהרצאות: 25.8 עמודים בממוצע לשבוע, לעומת 30.9 בממוצע של שאר התוכניות לרפואה. לדברי הסטודנטים, האתגר הגדול הוא לצלוח את תהליך הקבלה; מרגע שהתקבלת, רוב הסיכויים שתסיים כדוקטור. אחד מהם סיפר לנו ש"מי שרוצה וינסה, יצליח", וציין שבשנתון שלו ניתן למנות את הנושרים "על יד אחת". כיאה לתלמידי רפואה, גם כאן צריך לשנן רשימות של אנזימים, תהליכים ביוכימיים וכל מיני רעות חולות. במקרים רבים הלימודים מחייבים שינון רב של עובדות יבשות. התלמידים בפקולטה מחלקים ציונים גבוהים לגירוי האינטלקטואלי ולחשיבה העצמאית שהלימודים מעוררים בהם – 3.8 ו-3.1 מתוך 5, בהתאמה. בשני המקרים, מדובר בציון גבוה מהממוצע הארצי.

הסטודנטים גם זיכו את הפקולטה בממוצע של 3.9 מתוך 5 כאשר נשאלו על הקשר בין הלימודים לבין "העולם האמיתי", הציון הגבוה מבין תוכניות הרפואה. את הקורס הנודע באנטומיה (כן, זה עם הגופות), זוכים הסטודנטים בטכניון לחוות כבר בשנה הראשונה. על פי סקר בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל, שבוצע בטכניון עצמו, מידת שביעות הרצון מהלימודים הפרה-קליניים היא נמוכה יחסית לשביעות הרצון של הסטודנטים בבן גוריון. לדברי הסטודנטים, הנוכחות בהרצאות אינה תמיד הכרחית: "נוכחות סבירה בהרצאה היא 50%, ובקורסי חובה שני שלי", למי שמעוניין לדעת מתי וכמה ראוי להבריז. עם זאת, יש הטוענים שהמבחנים מתבססים במידה רבה על חומר מההרצאות, כך שאם נעדרתם, כדאי שיהיה ממי לצלם, וכדאי להיעזר בספרים כשמחסירים הרצאה או לא מבינים משהו.

השנים הקליניות עומדות בסימן מעבר בין מחלקות ובין בתי חולים, כאשר המרחק הגיאוגרפי גדול יחסית – מבית החולים בנהריה ובצפת ועד להלל יפה בחדרה – אם כי לא כמו בבאר שבע, שם הרופאים הפוטנציאליים זוכים להכיר את נופי הנגב באופן ממצה ביותר. נתקלנו בתלונות על כך שמסיעים אותם לחדרה, כשהמרצה עצמו יכול לבוא לחיפה. בכלל, סטודנטים סיפרו על תחושת שחיקה, הנובעת מכך שהלימודים תובעניים מאוד מבחינת הזמן. גם במקרה זה ההשוואה היא ככל הנראה עם סטודנטים במקצועות אחרים, שכן הסטודנטים בטכניון נדרשים להשקיע בממוצע פחות מחבריהם בתוכניות הרפואה האחרות (11.5 שעות שבועיות, לעומת 13.3 בבית הספר לרפואה בירושלים ו-14.3 בבן גוריון). בשנים הקליניות נכנס גורם שחיקה אחר – המגע עם אנשי הצוות, עם הרופאים ועם החולים, כשלעתים נראה שהסטודנטים טובעים בתוך כל הדרישות ש"ממוססות את הרצון לעזור".

תנאים ושירות: לא רואים את הים

קיימות מזכירויות נפרדות לשנים הפרה-קליניות ולשנים הקליניות. לגבי המזכירות הפרה-קלינית, יש הסכמה גורפת על היותה זכאית ל"פרס ישראל למזכירות". היחס מצוין, והשירות מהיר ומקצועי. גם הסקר שביצענו משקף זאת: שביעות הרצון מהמזכירות עמדה על ממוצע של 4.48 מתוך 5, הגבוה ביותר בתחום הרפואה. המזכירות של השנים הקליניות אינה אהודה באותה המידה. שעות הקבלה מצומצמות למדי, ואינן ריאליות בעבור סטודנטים שנדרשים להיות נוכחים בבתי חולים ברחבי הצפון לצורך לימודיהם. אמנם המזכירות עושות את תפקידן, אבל סטודנט אחד סיפר לנו ש"יש הרגשה שאנחנו מטריחים אותן". הניסיון שלנו לקבל תגובה מדיקאן הפקולטה לסיכום זה נתקל בתגובה הבאה: "לא לרמתנו להגיב". נוסיף שהתגובה נמסרה מפי מזכירתו של הדיקאן, ולא זכינו להגיע אליו ישירות, כנראה שגם לדבר אתנו לא לרמתו.

שמענו דעות לכאן ולכאן על המרחק מקמפוס האם: היו כאלה שתיארו את האווירה כ"ביתית", אחרים ציינו את המרחק לרעה. בסופו של דבר, לא נראה שהסטודנטים סובלים מכך יותר מדי. בבדיקת התנאים בקמפוס, נתקלנו בתמונה משביעת רצון ברובה: מראה הקמפוס מוצלח מבפנים ומבחוץ, ואף שהניקיון אינו תמיד מושלם, המצב סביר בהחלט. התנאים ברוב הכיתות מספקים, אם כי בחלקן סובלים הסטודנטים ממחסור מצער בחלונות (חבל, דווקא על רקע מיקומה של הפקולטה סמוך לים). תוויות החניה מוגרלות מדי שנה, והזוכים מקבלים אותן בלי תשלום. בקמפוס (הלא גדול) אין שירותים רבים כגון דואר, כספומט וכו', אבל יש איפה לאכול (די בזול), ולפחות לגבי טיפול רפואי, הסטודנטים מסודרים היטב…

חברתי: אפשרות בחירה עם מי להיות במחלקה

התחרותיות קיימת, אך אינה מתבטאת בדרך כלל במעשים קיצוניים. קיימים מקרים של אנשים שרוצים מאוד להוכיח את עצמם: שמענו על מקרה של חמישה סטודנטים שהגישו עצומה לדיקאן הפקולטה הרפואה, שבה קבלו על כך שנוסח הבחינה בנוירולוגיה חוזר על עצמו בכל שנה, ומונע מהם להתבלט לטובה. מיותר לציין שיוזמה זו לא התקבלה באהדה על ידי חלק מחבריהם ללימודים. אבל יש גם צדיקים בפקולטה: למשל, סטודנט מאחד השנתונים האחרונים שסיכם את כל ההרצאות על מחשב והפיץ את החומר לכולם; השמועה מספרת שעד היום יש הלומדים מהסיכומים שהכין.

לדברי הסטודנטים, החלוקה החברתית הראשונית בפקולטה היא בין חרשנים ללא-חרשנים. חלוקה לקבוצות חברתיות לפי דת או ארץ מוצא נפוצה פחות; הפקולטה מעודדת את ההטרוגניות באורח פעיל, ובונה קבוצות מעורבות שנשלחות למחלקות השונות בשנים הקליניות. קיימת גם התחשבות בבקשות הסטודנטים בחלוקה למחלקות – כל סטודנט רשאי לבחור שני אנשים שמאוד היה רוצה להיות אתם, עשרה אנשים שהיה רוצה להיות אתם, ושניים שלא היה רוצה להיות אתם בשום פנים ואופן.

הפעילות החברתית שמארגנת אגודת הסטודנטים של הטכניון מגוונת, אם כי הסטודנטים לרפואה אינם יכולים תמיד להשתתף בה עקב המרחק מהקמפוס. יש גם אגודה של הפקולטה המארגנת פעילויות, בהיקף מצומצם יותר. הנתונים שאספנו מצביעים על כך שבסך הכול, תפקוד האגודה עונה על הדרישות: ציון 4.29 מתוך 5, הגבוה ביותר שניתן מתוך כל מסלולי הלימוד בארץ (לא רק רפואה). בסך הכול, למרות תלונות על אורך הלימודים ועל העומס, שכנראה משותפות לתלמידי רפואה באשר הם, נראה כי הסטודנטים בפקולטה לרפואה בטכניון די מרוצים. הם גם גאים מאוד ללמוד בטכניון, ונתנו על "גאוות יחידה" ציון 4.68, הגבוה ביותר מבין כל מסלולי הלימוד שנבדקו בסקר שלנו. הם היו ממליצים לאחרים לבוא ללמוד בפקולטה (4.2, מקום שני אחרי בית הספר לרפואה בבן גוריון).