תואר בפסיכולוגיה – שלוחת אוניברסיטת דרבי

בית הספר לפסיכולוגיה של אוניברסיטת דרבי בישראל פועל באישור המועצה להשכלה גבוהה, אך מעניק תואר בריטי שאינו תואר ישראלי. אנו ממליצים לעיין בפרק על המוסד כדי להבין את מעמדו של התואר. השלוחה מאפשרת ללמוד במסלולים שונים מבחינת עומס ושעות הלימוד (בוקר/ערב), בחמישה קמפוסים בארץ, מתוכם אנו מסקרים את קמפוס חיפה והקמפוס הראשי באפעל. רוב הסטודנטים בוחרים בבית הספר בעקבות חוסר אפשרות להתקבל למסלול פסיכולוגיה במוסד אחר, או כדי לשלב לימודים עם עבודה במשרה מלאה. הקריטריון העיקרי לקבלה הוא כסף: שכר הלימוד עומד על כ-19,000 ש"ח בשנה. למרות זאת, לא תמצאו כאן את העשירון העליון; מדד המצב הכלכלי בסקר שערכנו היה זהה לממוצע הארצי של מסלולי הפסיכולוגיה, 3.1 מתוך 5. נקודה מעניינת: כאן אין שנתונים במובן המקובל: מדי סמסטר נפתח מחזור. עקב בעיות דגימה, וקשיים שהשלוחה הערימה על הסוקרים שלנו, לא דורג המסלול.

אקדמי: רמה בינונית

המיוחד בשלוחת אוניברסיטת דרבי הוא העובדה של פי דרישת המל"ג, -30% מהשיעורים נלמדים על ידי מרצי אוניברסיטת האם, ומתקיימים באופן וירטואלי: המרצים באנגליה, הסטודנטים כאן, ובאמצע מקרן וידיאו-קונפרנס בשידור חי. נחמד, מרשים מבחינה טכנולוגית, אבל עקב כך הופכת הנוכחות לווירטואלית אף היא. אומנם פורמלית קיימת חובת נוכחות ב-80% מהפגישות, אבל בפועל חובה זו תקפה בעיקר לפתיחת השיעורים, כאשר נרשמים השמות. אחר כך, כך התרשמנו, ניתן לצאת מהשיעור ולא לשוב אליו. הפיתוי, בלי ספק, גדול: שעה אקדמית בדרבי נמשכת שעה ועשר דקות, ארוך מהמקובל בארץ. היבט ייחודי נוסף לדרבי הוא העובדה שאותן הרצאות מתקיימות באנגלית. אף על פי כן, האנגלית של רבים מהסטודנטים בסיסית – המכללה אינה מציגה שום דרישת קדם בשפה זו, אפילו לא מבחן אמי"ר כמקובל במוסדות אקדמיים ישראליים, ולחלקם היא בכלל שפה שלישית (40% מתלמידי החוג שסקרנו הם ערבים), כך שרבים מעדיפים לחכות לתרגילים, שבהם יתורגם החומר לעברית. מרואיינת שלנו, שלמדה בעבר במקום אחר, ציינה שמפריעים לה מאוד הפערים ברמה של הסטודנטים. לדבריה נכנס לשלוחה "כל מי שרוצה – רק שישלם". התוצאה, לדבריה, היא פער גדול בין סטודנטים, שאלות שטותיות שנשאלות בשיעור, וקצב לימוד איטי. נראה שיש משהו בדבריה: מהסקר שביצענו עולה שהסטודנטים חשים שחומר הלימוד קשה יחסית: ציון 3.8 מתוך 5 בסקר שערכנו, מעל הממוצע בתחום (3.3).

זאת, אף שמבחינה אובייקטיבית לא נראה שהחומר קשה יותר מאשר במקומות אחרים. סטודנטית אחרת, שלא למדה בעבר במקום אחר, טענה שהיא דווקא "מרוצה מקצב השיעור ומרמתו", כך שבהחלט ייתכן שקיימים הבדלים ברמתם של הסטודנטים במסלול. המרצים הם ברובם בעלי תואר שני, רק חלקם אוחזים בתארים גבוהים יותר. את הסטודנטים זה מספק: הם העניקו ציון 3.9 כאשר נשאלו האם המרצים הם בעלי שם, ציון גבוה מאשר ברוב האוניברסיטאות…המרצים נחשבים טובים ורציניים, כאשר בשלוחת רמת אפעל רובם מגיעים מאוניברסיטאות בר אילן ותל אביב. כאשר שאלנו על מידת העניין ועל יכולתם של המרצים לענות לשאלות, זכה בית הספר לציונים מעל הממוצע הארצי (3.7 ו-4.1 לעומת 3.5 ו-3.8, בהתאמה).

כדי להספיק ולהקיף את כל חומר הלימוד לתואר, הכול נדחס, וקורסים שמקובל לקיימם במתכונת שנתית במוסדות אחרים (כגון מבוא לפסיכולוגיה) נלמדים בסמסטר אחד. מבחנים תוארו כבעלי רמה בינונית או כ"שטויות". נוסף על המבחן, יש להכין עבודה מסכמת, שמתחילים להיערך אליה כבר במהלך השנה. לצורך העבודה "צריך לקרוא הרבה". מה ההגדרה של לקרוא הרבה? לא ברור, כי דווקא קוראים כאן די מעט: 40 עמודים בממוצע לשבוע, לא ממש הרבה, גם ביחס למסלולים במכללות (בנתניה ובמכללת הגליל המערבי, לשם השוואה, קוראים 63 עמודים לשבוע). הציונים, כיאה לשלוחה זרה, אינם דו-ספרתיים אלא ציונים באותיות לועזיות. הממוצע הוא B, וכשהסטודנטים תרגמו זאת למספרים בעבור הסקר שערכנו, עמד הממוצע על 82.8 -נמוך מעט ביחס למסלולים אחרים. מבחינתנו, זאת נקודה לזכותה של שלוחת דרבי, שאיננה מושפעת מאינפלציית הציונים במוסדות אחרים.

תנאים ושירות: נוהל קבוע של דחיית מועדי הגשה

ממוסד אקדמי, שגובה 19,000 ש"ח לשנה, אפשר לצפות למינימום של עיצוב, או לפחות נעימות ותחושה ביתית, גם אם לא יוקרתית. אבל, ציפיות לחוד ומציאות לחוד: בית הספר לפסיכולוגיה של דרבי קיבל ציון 3.5 במדד שביעות רצון מהתנאים, מעט מתחת לממוצע בתחום הפסיכולוגיה. גם אנחנו לא התרשמנו עמוקות מהקמפוס כשבאנו לבחון את המצב בשטח. הכיתות והניקיון בקמפוס החיפאי, שבו ביקרנו, בסך הכול בסדר ואף יותר, אבל על נוף ודשא אין כל כך מה לדבר. בקמפוס ברמת אפעל המצב יותר טוב – המדשאות והבניינים משרים אווירה כפרית ונעימה. בספריה מעט ספרים מעודכנים ומי שרוצה להכין עבודה צריך לנדוד לספרייה אוניברסיטאית אחרת.

נושאי המינהלה, לעומת זאת, מטופלים היטב בדרך כלל. בשתי השלוחות תוארו המזכירות כ"נחמדות" ו"מעניקות שירות טוב"; ציון המזכירות בסקר שערכנו היה 3.6, בהחלט מעל הממוצע. אתר האינטרנט, מוסיפים הסטודנטים, מצוין. בשלוחת רמת אפעל צוין לשבח הנוהל הכמעט קבוע של דחיית תאריכי הגשה. סימוכין לדברי הסטודנטים מצאנו בצורת תיבת טפסים בת חמש מגרות, שתיים מהן מיועדות לטופסי דחייה של עבודות ושל מבחנים. בכל הביקורים שלנו הבחנו בתנועה ערה סביב התיבה, וממה שהבנו, זה חלק מהתרבות הארגונית של המקום. אבל, לא תמיד היחס טוב: הסטודנטים הערבים ציינו בפנינו שנפגעו מחוסר ההתחשבות במועדי החגים שלהם. לאחר שנוכחו לדעת שהלימודים יתקיימו כסדרם באחד מן החגים הגדולים, הם פנו להנהלה, אבל שלושה ימים לפני מועד החג עדיין לא התקבלה תשובה. "זה פוגע, לא?" נשאלנו. הסכמנו.

חברתי: משטר בריטי ואין מסיבות

בשלוחת חיפה לומדים כ-1000 איש, כ-60 איש מתוכם לומדים פסיכולוגיה. כמעט כל הסטודנטים תושבי צפון הארץ, והבנות, כרגיל בחוגי פסיכולוגיה, הן הרוב המכריע. המחזור מלווה אותך לכל אורך התואר, כך שברור שאין מגוון רב מבחינת האנשים שפוגשים. לעומת זאת, ההיכרות האישית נותנת תחושה של ביתיות, ונוצרות חברויות בין הסטודנטים. הבעיה: כיוון שכל אחד מגיע ממקום אחר (ומרוחק), לא יוצא לסטודנטים להיפגש הרבה מחוץ ללימודים (הסטודנטים שסקרנו נפגשו בממוצע עם 1.1 חברים לשבוע, קצת מתחת לממוצע), והקשר נשמר בעיקר באמצעות הטלפון. אין כאן אירועים חברתיים, ואין אגודת סטודנטים. "הלוואי שהיו כאן מסיבות" התלוננה סטודנטית אחת.

עד כאן חיפה. בשלוחת רמת אפעל לומדים 700 סטודנטים, כ-250 מתוכם לומדים פסיכולוגיה. הסטודנטים, גם כאן כמעט כולן בנות, מגיעים (באופן צפוי ביותר) מאזור המרכז, וגם פה קיימת נוכחות ניכרת של סטודנטים ערבים. ומה לגבי תחרותיות? כמו תמיד בפסיכולוגיה, גם בדרבי כבר יבררו אצלך איזה ציון קיבלת, אבל הסטודנטים טוענים שהמצב לא נורא, ושכולם נחמדים זה לזה. בכל זאת, 40% מהם הגדירו את חבריהם כתחרותיים – אולי מדובר בהגדרה בריטית ומעודנת של המושג? עזרה ממשית זה לזה (או לזו) אסורה, כיוון ש"עולים על זה". הסטודנטים לוקחים את ה"שיטור" ברצינות: 46% מהם הגדירו את עצמם כמשקיענים בסקר שלנו.