גובההלימודים במחלקה זו כוללים בעיקר את המקצועות פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וקרימינולוגיה. הדגש על אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, מצומצם יחסית, ואלה נלמדים כאן במגמה אחרת שנקראת "מדעי החברה". המחלקה אינה מהיוקרתיות בתחום (42 מתוך 100 במדד שלנו), אך מצויה בהחלט במקום סביר בהשוואה למכללות הפועלות בתחום.

אקדמי: לימודי חובה במורשת ישראל

הסטודנטים אינם מתארים את רמת הלימודים בחוג כגבוהה או מעיקה: "שום דבר כאן לא גבוה מדי, שכונה…" מתארת סטודנטית. נתוני הסקר שלנו תומכים: המחלקה קיבלה ציון 2.9 מתוך 5 על מידת הקושי של החומר הנלמד בה, בהחלט נמוך יחסית למסלולים אחרים. אבל, לא כולם מרוצים מהחיים הקלים, כמו למשל הסטודנט שקונן באוזנינו ש"אין שום ערך להימצאות בכיתה. אפשר לא להגיע כל הסמסטר ולקבל 90". כיתה ממוצעת תכלול 40-30 תלמידים, מספר קטן יחסית למסלולים דומים באוניברסיטאות. המכללה מציעה מסלול ייחודי לעובדי השלטון המקומי, שאליו מתקבלים עובדי רשויות מקומיות וגם סתם אנשים עובדים מן השורה. מסלול זה נותן בעצם את האפשרות היחידה במרכז הארץ ללימודים במקביל לעבודה במשרה מלאה, שמזכים את הלומד בתואר "פסיכולוגי". ולפינת ההעשרה – תלמידי המחלקה מחויבים ללמוד קורסים במורשת ישראל, הכוללים קורסים כמו ספרות עברית, לימודי ארץ ישראל, מוסיקה יהודית וישראלית וציונות.

המכללה מפרסמת ומדגישה את החשיבות שהיא מייחסת ליחס אישי ולתחושה ביתית. אפשר לעצור את המרצים במהלך השיעור לצורך שאלת שאלה, וניתן לשלוח שאלות באינטרנט. יש גם תלמידים שמקבלים את הטלפון של המרצה וירגישו נוח להתקשר ולהקשות בקשות, אבל מהסקר שלנו נראה שלא כולם מרגישים בנוח לעשות זאת, שכן הציון שניתן לגבי גישה לא רשמית למרצים, 3.6, נמוך מעט מהממוצע. בנוסף, שמענו ביקורות על רמת המקצועיות של המרצים, שתוארו כמי שמגיעים לשיעור לא מוכנים ולפעמים גם לא מגיעים בלי כל הודעה מראש. במדד ההוראה הכללי קיבלה המחלקה ציון 52, נמוך יחסית (לשם השוואה, במכללת אשקלון היה הציון 57). מרבית המרצים מלמדים גם במקומות אחרים, בעיקר בר אילן והאוניברסיטה העברית. פלאי הטכנולוגיה, אגב, לא עצרו בתחומי הקו הירוק: יש שימוש במצגות, וחלק מהשיעורים נמצאים באינטרנט.

היחידת חוץ גובהjpgמבחנים הוגנים, ואם הכיתה קיבלה ציונים נמוכים, יהיה פקטור שיעלה את הציון. מי שמקפיד לרשום כל מילה שיוצאת מפיו של המרצה (שיטה שממילא מקובלת בלימודי מדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה בכל הארץ) יגיע מוכן למבחן. ממוצע הציונים נמוך מעט מהממוצע הארצי (דבר שאופייני למכללות), ועומד על כ-84 בקרב הסטודנטים שסקרנו. עם סגל המחלקה נמנים 21 חברי סגל בכיר עם קביעות, שישה מהם פרופסורים – בהחלט סגל אקדמי מרשים ומכובד. נמסר לנו שלאחרונה הגישה המכללה בקשה לאשר לימודי תואר שני בפסיכולוגיה. הבקשה טרם אושרה, אך אם תאושר, יקפיץ הדבר את יוקרתו של המסלול (ושל המכללה כולה), וישפר את סיכוייהם של בוגרי החוג להמשיך ללימודים מתקדמים.

תנאים ושירות : "לא נמצאים שם כדי לעזור לך"

תלמידי המסלול הרגיל במדעי ההתנהגות מרוצים מהמזכירות ומהמינהלה, ומתארים אותם כאדיבים ומקצועיים. "המזכירות הן חברות שלנו, לא כמו בבר אילן. הגעתי לשם כדי להירשם וויתרתי בגלל ההתנשאות. שם אתה מרגיש כמו מספר", סיפר סטודנט במחלקה. את תלמידי המסלול המיוחד משרתים אנשים אחרים, ושם המצב טוב הרבה פחות: "אין יחס. אי אפשר לתפוס אותם בטלפון בכלל, זורקים אותך כמו נווד מכאן לשם". גם את המינהלה קשה לתפוס בטלפון או פיזית. רוב הסיכויים שכאשר תפנה הם לא יהיו שם, או שיהיו עסוקים, יבקשו שתשאיר פרטים ולא יחזרו אליך. מזכירות זו כנראה משכה את הציון של המחלקה כלפי מטה: 2.1 במדד שביעות רצון מהמזכירות, מהנמוכים בתחום.

הנוף בקמפוס יפה, ויש דשא בשפע, אבל התנאים אינם מהמוצלחים שבהם נתקלנו. הקפיטריות אמנם אינן יקרות מאוד, אבל ממה שראינו, יש לכך סיבה. גם הכיתות אינן מרשימות במיוחד – משום מה, דווקא בקמפוס החדש יש ריבוי כיתות בלי מיזוג. הסטטיסטיקה משקפת את המצב: ציון 64 במדד תנאים, מקום נמוך ביחס למסלולים אחרים. תתכוננו גם לתורים ארוכים במכונות הצילום, בעיקר לפני הבחינות. החדשות הטובות: מחיר הצילומים ירד מעט לפני שהגענו למכללה, ועומד כעת על 14 אגורות לעמוד. ממה שהבנו, זו כנראה התרומה המשמעותית היחידה של אגודת הסטודנטים לרווחת לקוחותיה.

המחלקה למדעי ההתנהגות
מכללת אוניברסיטת אריאל
יהודה ושומרון
ת"ד 3, אריאל, 44837
טלפון: 1-800-660-660

חברתי: באריאל רק פאב אחד

באופן לא טיפוסי מאוד ללימודי פסיכולוגיה/מדעי ההתנהגות, במכללת יו"ש אין תחרותיות: אף ש-36% מהסטודנטים שסקרנו הגדירו את עצמם כשאפתנים (שיעור גבוה, יחסית), רק 27% גורסים כי האנשים במחלקה תחרותיים – הרחק מאחורי הממוצע. האווירה נינוחה, ורוב הסטודנטים ישמחו לחלוק אתך את הסיכומים שלהם. הקמפוס אמנם נעים וביתי, אבל אין הווי סטודנטיאלי. האגודה איננה הגורם היחיד; באריאל, כך דווח לנו "יש רק פאב אחד", וגם בו הסטודנטים אינם מבקרים. אנשים פשוט "באים ללמוד ובורחים הביתה" – להתנחלויות אחרות ולערי המרכז.

החברויות הן לצורכי לימוד, ועל פי רוב אין נוצרים קשרים מעבר ללימוד משותף (כנראה בזוגות: הסטודנטים דיווחו בסקר על למידה עם חבר אחד בשבוע בממוצע). בעצם, רק מי שגר במעונות מספר על חיים חברתיים. מדד חיי החברה משקף זאת, וגם כאן הגיעה המכללה לציון נמוך יחסית: 38.7 בלבד. אף על פי שהם נמצאים בשטחים, מי שבאו ללמוד כאן טוענים שהם אינם מפחדים ואינם חשים באיום ביטחוני. הסטודנטים אינם פעילים פוליטית, ורובם מסכימים "שאין שום עיסוק בפוליטיקה", אבל אנשי ימין ירגישו נוח יותר לבטא את דעותיהם הפוליטיות בקול רם. מעט הערבים שלומדים כאן, ניסו בתחילת האינתיפאדה השנייה להזמין תקשורת ולהפגין. אבל ההדים היו דלים והיום אין פעילות פוליטית מורגשת.