תואר בפסיכולוגיה – האוניברסיטה העברית ירושלים

בדומה ללימודי רפואה בירושלים, גם המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ידועה כמחלקה בעלת אוריינטציה מחקרית ברורה, על חשבון הצד הטיפולי: "תואר שני קליני לא ממש מומלץ כאן. מחקרי – כן", מדווחים הסטודנטים. בנוסף, שמענו שבחוג יש "דגש על יכולות מחקריות ולא על אחרות הקשורות לעולם הטיפול". עם זאת, חשוב לציין שמדובר באחד המסלולים היוקרתיים בארץ: ציון 77 מתוך 100 בדירוג שלנו, שני רק למסלול של אוניברסיטת תל אביב.

אקדמי: המרצים מקשיבים למשוב עליהם

הרמה האקדמית גבוהה, גם בהשוואה לחוגים אחרים באוניברסיטה וגם בהשוואה למוסדות לימוד אחרים, כך סיפרו לנו אלה שלומדים מסלול דו-חוגי. התואר הירושלמי תואר כ"פותח את המחשבה וחושף לדברים חדשים". הנתונים שלנו מגבים את דעתן: במחלקה אכן לומדים הרבה בבית (10 שעות שבועיות בממוצע, הכי הרבה מבין ה"פסיכולוגים"). מספר הקורסים העוסקים בשיטות מחקר גדול מהנדרש במוסדות אחרים, והיצע הקורסים מכוון בעיקר לחובבי המחקר: "מה שהוא לא ביולוגיה, גנטיקה, מחשבה או קוגניציה קשה למצוא" מספרת סטודנטית, שקיוותה ללמוד גם קורסים קליניים. למרות חוסר העניין בחלק מהקורסים, הסטודנטים מפגינים משמעת עצמית, ו"אף אחד לא מנסה לא להגיע לשיעור".41% מהסטודנטים שסקרנו תיארו את חבריהם כחרוצים, שיעור גבוה יחסית למסלולים אחרים בתחום; 24% תיארו כך את עצמם.

מבחינת איכות ההוראה, רוב הקורסים מספקים, ויש יוזמה לטפל באלה שלא: פעם או פעמיים בשנה מתכנסת "ועדת מורים-תלמידים" שבה התלמידים מעבירים משוב על הקורסים, ונערכת הפקת לקחים. "אכפת להם מה את אומרת", סיפרה לנו סטודנטית שציינה לשבח את איכות ההוראה במחלקה. האם האכפתיות באה לידי ביטוי בפועל? נראה שמדובר בעיקר בדיבורים: במדד ההוראה שלנו קיבלה המחלקה באוניברסיטה העברית ציון 53 מתוך 100, מעט מתחת לממוצע ובערך כמו בבן גוריון. בדומה לשאר המסלולים, התרגולים ניתנים בעיקר בקורסי מבואות ובקורסים כמותיים. על המתרגלים לא שמענו הרבה, ולא נותר אלא להסיק שהרושם שהשאירו על הסטודנטים אינו רב.

עוד תכונה משותפת למסלול זה ולרוב המסלולים האחרים בתחום הם המבחנים, שבנויים משאלות אמריקאיות ומעודדים את הסטודנטים בעיקר "להקיא חומר". חשיבה עצמאית? לא בבית ספרנו: הציון שקיבלה המחלקה במדד זה, 2.6, הוא הנמוך ביותר בתחום. הסטודנטים השלימו עם המצב, ומנסים להתמודד כמיטב יכולתם: "הטריק הוא למצוא קורס עם מבחנים ששוחזרו" סיפרו לנו. כלומר, מבחן שתלמידים שיצאו ממנו כתבו מיד את השאלות שנכללו בו. כיוון שהמבחנים על פי רוב חוזרים על עצמם… ההמשך מובן. "היו כמה קורסים שבהם אם היה או לא היה לך את השחזור, זה מה שקבע אם הצלחת במבחן" נאמר לנו.

תנאים ושירות: לדוד משה בונים חווה (של מחשבים)

השירות מהסגל המנהלי של המחלקה זוכה לשבחים, והמזכירות, כך שמענו מתלמידים בחוג, מצוינות ממש. "אני מתה עליהן" נאמר על שתי המזכירות המטפלות בענייני תלמידים, "הן מקסימות וסבלניות". הסקר שלנו בסך הכל תומך במחמאות: שירותי המזכירות קיבלו ציון 3.7, מעל הממוצע הארצי (3.3 הכולל גם מכללות הנחשבות לרוב כיותר ידידותיות לסטודנט מהאוניברסיטאות). לא כך התנאים: מזכירות הפקולטה ורבות מכיתות הלימוד שוכנות בחלק של בניין מדעי החברה, שלא שופץ זה זמן רב. הכיתות קטנות וקודרות ובהן ציוד ישן, אפילו לוח עם גירים, דבר שכמעט לא רואים היום במוסדות להשכלה גבוהה. המסדרונות הם רשת מפותלת שיוצרת מבוך צר ולא נעים. איך הסטודנטים מרגישים? המקום "גדול וקר – קשה להגיע ממקום למקום, ולגלות איזו כיתה נמצאת איפה. גורם לך להרגיש קטן מאוד". מחשבים יש בשפע, אבל רמת התחזוקה שלהם אינה טובה דיה, ולכן רבים מהם ומהציוד המלווה, כמו מדפסות, מקולקלים. בימים אלה בונים חוות מחשבים באזור המחלקה לפסיכולוגיה, וכולם מחכים ליהנות ממנה. הציון כאן מעט נמוך: 3.4, לעומת 3.6 בממוצע הארצי.

חברתי: נדמים לעצמנו לא תחרותיים

הסטודנטים מאשרים שאכן קיימת תחרותיות, או כפי שהם תיארו זאת: "כל אחד מנסה להגיע למקסימום ציון". אבל אל דאגה, גם כאן, מרגיעים התלמידים, לא שמים רגליים (בכלל, נראה שרגליים תמיד שמים במקומות האחרים). יש עזרה הדדית: מעבירים חומר זה לזה, כולל תרגומים ושחזורי מבחנים, ו"כל מי שיחפש יקבל", הובטח לנו. ממצאי הסקר מראים שדווקא יש מידה מסוימת של תחרותיות: 52.4% מהסטודנטים תיארו כך את חבריהם, אך באורח פלא, רק 9.5% ייחסו תכונה זו לעצמם. מעניין מה פרויד היה אומר על כך האווירה הכללית חיובית, אם כי כוללת בעיקר "שלום שלום" וחיוכים אל פרצופים מוכרים מהמחלקה. הגיבוש לא משהו, על פי הסטודנטים – ציון 2.6, מתחת לממוצע הפסיכולוגי. אחת הסטודנטיות מדווחת ש"החוג המוני מאוד".

עם זאת, שמענו על חברויות וקשרים שנוצרים בחוג, והסקר שלנו תומך: הסטודנטים במחלקה נפגשו עם 2.6 חברים בממוצע בשבוע, במקום שני אחרי באר שבע, אולם אין מדובר בפעילויות מאורגנות בתוך החוג. אגודת הסטודנטים תוארה כ"לא משהו. בשנה שעברה הם עשו יותר. אז הם הדפיסו חומרי למידה במחיר עלות וזה היה נוח מאוד, השנה זה עוד לא נעשה". האגודה דווקא כן עוזרת למי שפונה אליה, ובהיבט החברתי נאמר לנו, שמסיבות ואירועים הם לא של החוג אלא של הקמפוס כולו, וש"מדי פעם יש סרט או מסיבה". מעניין, שאף על פי שירושלים נעשית בהדרגה דתית יותר ויותר בשנים האחרונות, דווקא במחלקה אין ייצוג דתי גבוה: 28% הגדירו את עצמם כך בסקר שלנו, הרבה פחות מאשר בבר אילן (יותר מ-60%), ואפילו, למרבה ההפתעה, פחות מאשר במכללת עמק הירדן.