תואר במנהל עסקים – המרכז הבינתחומי הרצליה

במרכז הבינתחומי ניתן ללמוד מנהל עסקים במסלול חד-חוגי או דו-חוגי, ובאחת משלוש התמחויות אפשריות: מימון, שיווק וטכנולוגיות מידע ("מערכות מידע"). אפשרות רביעית שהמרכז מציע היא לימודים של שלוש שנים לתואר ראשון במנהל עסקים, ולאחר מכן שנת השלמה ל-BS בניהול מלונות, באוניברסיטת UNLV בלאס וגאס. שכר הלימוד במרכז הוא מן הגבוהים בארץ, ועל פי אתר האינטרנט שלו מתקרב ל-28,000 ₪ לשנה. האם יש תמורה להשקעה? מבחינת היוקרה, עדיין לא; אבל למי שמחפש לימודים והוראה ברמה גבוהה, בהחלט: בית הספר מדורג במקום הראשון מבין המסלולים העסקיים במדד זה. זהו "מקום ייחודי שעונה על צורך אקדמי אמיתי, פרקטי ומכוון לחיים", אומר סטודנט, ורבים מגיעים לכאן בשביל איכות הלימודים – 78% ממשתתפי הסקר שלנו דיווחו שזה היה שיקול משמעותי מבחינתם, יותר מכל מסלול ניהול אחר.

אקדמי:

לדברי הסטודנטים למנהל עסקים, רמת הלימודים בחוג גבוהה והמרצים מעניינים ברובם, וגם את אלה שאינם מעניינים הסטודנטים אינם מאשימים: "יש מקצועות שאין מה לעשות אתם". הסטטיסטיקה בסך הכול משקפת מצב טוב, עם ציון 3.5 מתוך 5, כששאלנו על מידת העניין שמעוררים המרצים – ציון מעל הממוצע בתחום. ההרצאות מבוססות ברובן על מצגות מוכנות, ומתנהלים בהן דיונים רבים. את ההרצאות משלימים התרגילים. לדעת הסטודנטים, המתרגלים טובים פחות מהמרצים, אם כי גם במקרה זה אין זו תמיד אשמתם: "לפעמים המרצה זורק את החומר שמשעמם אותו על המתרגל".

שלא כמו ברוב המכללות, הסטודנטים בחוג טענו שהמרצים שלהם אינם תמיד נגישים: חלקם נותנים את מספר הטלפון שלהם, בזמן שאחרים הם "ביורוקרטיים יותר" ומקבלים פניות בדו"אל בלבד. כמו כן, סטודנטים אמרו לנו שאינם מרגישים נוח תמיד לפנות למרצים בבעיות, "אולי רק בעניינים קריטיים". בסקר ניתן ציון 3.7 על נגישות למרצים – הרבה פחות מאשר במסלול פרטי אחר – זה של הקריה האקדמית, שם ניתן הציון 4.1. לעומת המרצים, המתרגלים נגישים יותר, והסטודנטים מרגישים בנוח לפנות אליהם.

כמו בשאר החוגים במכללה, גם בחוג למנהל עסקים חומר הלימודים מצוי ברובו באינטרנט, והסטודנטים טוענים שניתן בהחלט להיעדר מרוב השיעורים, ועדיין להצליח בתואר. שמענו דעות שונות בקשר לשיטת הלימודים הזו; חלק מהסטודנטים טענו שאין ערך מוסף מיוחד לנוכחות בהרצאה, אך היו גם שאמרו לנו כי מי שאינו מגיע להרצאה ימצא את עצמו במרוץ מטורף להשלמת החומר: "זה כמו להיות בתקופת מבחנים 365 ימים בשנה", אמר לנו סטודנט לחוץ במיוחד. בנוסף לנוכחות בשיעורים יש מטלות הגשה רבות בחוג. הכנת מטלות אלה מחייבת למידה רצופה, אלא אם כן מעתיקים אותן – מה שסטודנטים רבים אכן עושים. ייתכן שזו הסיבה לכך שהסטודנטים במסלול זה אינם מרגישים אתגר גדול מדי בלימודים – מדד זה קיבל ציון 3.2, נמוך יחסית.

הבחינות ברוב הקורסים של החוג למנהל עסקים הוגנות: "לא קלות מדי ולא מנסות להכשיל"; אך מספר מצומצם של בחינות, בעיקר בכלכלה, הוגדר כ"שחיטה בזמן המבחן". בחינות אלה, הסבירו לנו, הן על החומר שנלמד בכיתה ברמה הגבוהה ביותר; בבחינות אחרות, כנראה, הסטודנטים אינם נבחנים על החומר ברמה הגבוהה ביותר. בכל מקרה, לא נתקלנו בתלונות על בחינות שכללו חומר שלא נלמד בכיתה – תלונה סטנדרטית במסלולים אוניברסיטאיים. אולי זה מה שעוזר להם לשמור על ממוצע ציונים גבוה למדי – 84.8 בקרב משתתפי הסקר שלנו, מקום שלישי אחרי הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית ומבן גוריון. העובדה שהם משקיעים זמן רב יחסית בלמידה בבית (10.2 שעות שבועיות, מקום ראשון מבין המסלולים ה"עסקיים") ודאי אינה פוגעת. עם זאת, הסטודנטים מסכימים שניתן לשלב לימודים ועבודה במהלך התואר, ו-82% מהנסקרים שלנו אכן עושים זאת.

תנאים ושירות: מזכירות 10, קפיטריה 5

המזכירות של החוג למנהל עסקים אדיבות ומשתדלות לסייע לסטודנטים: "מזכירות עשר". כמו במכללות רבות, גם במרכז הבינתחומי אין למזכירות שעות קבלה תחומות ומצומצמות, וניתן לקבל מהן שירות כל עוד הן במשרד. הטענה היחידה ששמענו הייתה, שאי אפשר להשיג את המזכירות בטלפון; חובה להגיע למשרד כדי לקבל שירות. אבל, הסטודנטים בסקר כנראה מאמינים ש"שילמת – קיבלת", גם אם מדובר בפנייה טלפונית, וציון המזכירות בסקר עמד על 3.3, מקום טוב באמצע, אבל פחות ממה שהיינו מצפים למצוא.

באשר לשירות ולתנאים בקמפוס, הסטודנטים מדווחים על שירות טוב (ציון 3.8 בשביעות רצון מהשירות המינהלתי, גבוה מאוד) ועל קמפוס "מטופח". את הקפיטריה, לעומת זאת, הם ממש אינם מחבבים: "נוראית", "יש מקום לשפץ", ו"מטונפת ויקרה להחריד" היו בין התיאורים ששמענו.  יש לציין שההתרשמות שלנו בתצפית הייתה הרבה יותר חיובית; עם זאת, הסטודנטים הם אלה שאוכלים שם יום יום, וגם כאן אפשר להניח שיש ציפייה לשירות תואם-שכר לימוד. נראה שגם אנחנו וגם הסטודנטים התרשמנו לטובה משאר התנאים במקום; הציון שנתנו הסטודנטים במדד זה, 4, הוא גבוה יחסית.

חברתי: כדאי להיות קרוב לזה שקרוב לצלחת

בית הספר למנהל עסקים אינו מגובש במיוחד; הסטודנטים נוטים לבוא, ללמוד וללכת לדרכם, וחברויות מעטות בלבד מתקיימות גם מעבר לשנות הלימודים: "יש הרבה גיבוש חברתי בהפסקות, אבל לא מעבר להן". זה מספיק כדי להגיע לציון 3.2 במדד גיבוש, פחות מאשר בקריה האקדמית, אך יותר מאשר במכללה למנהל. יש הומוגניות רבה למדי: לא מצאנו כאן בני מיעוטים, סטודנטים דתיים, או עולים חדשים רבים.

שמענו מסטודנטית ש"זה די צפונבונייה פה; הם גם אלה שיכולים להרשות לעצמם להיות פה הכי הרבה". בכלל, הערות על צפונבוניות יתרה הועלו על ידי יותר מאדם אחד, ו-67% ממשתתפי הסקר תיארו כך את הלומדים בבית הספר, השיעור הגבוה מבין המסלולים במנהל עסקים (רק 4% היו די כנים כדי לתאר כך את עצמם). כמה מהם מיהרו להדגיש, שלא כל הסטודנטים שייכים לעשירון העליון, ולא כולם "'נכדים של' עם ארנק גדול". עם זאת, בתור אנשי עסקים לעתיד, הסטודנטים למנהל עסקים הצביעו על היתרון האפשרי בהיכרות עם "הבנים של" – מי יודע, יום אחד אולי היכרות זו תפתח להם דלתות והזדמנויות