תואר במנהל עסקים – האוניברסיטה העברית – ירושלים

הסטודנטים של מנהל עסקים מרגישים שהגיעו ל"מוסד הכי טוב בישראל", אבל מתקשים להצביע על המיומנויות הספציפיות שאותן רכשו. "אמורפי" ו"כללי מדי" הן בין ההגדרות שרשמו הסטודנטים. זוהי תופעה שבה נתקלנו גם בחלק ממסלולי הלימוד האחרים שבדקנו באוניברסיטה העברית: הם יוקרתיים מאוד (במקרה זה, מקום שני מבין המסלולים בתחום, עם ציון 82 מתוך 100 בסקר שלנו).

אקדמי: שיעורי מרתון לפני מבחנים לא יועילו

אף על פי שהרמה אולי אינה גבוהה כפי שהסטודנטים ציפו (או חששו?), חלקם חושבים שהמרצים שלהם מעמיסים עליהם חומר, שאתו הם צריכים להתמודד בצורה עצמאית. החומר שלא נלמד בכיתה ייכלל במבחן, ועל הסטודנטים מוטלת החובה להשלימו, "לא אכפת לאף אחד איך אנחנו מתמודדים". העומס כבד, במיוחד על רקע העובדה ש"בהתחלה צריך לשבת המון רק כדי להבין מה רוצים ממך". בהשוואה למסלולים אחרים במנהל עסקים, אכן לומדים פה די הרבה: 8.8 שעות שבועיות של למידה בבית, מעל הממוצע – אם כי פחות מאשר בתל אביב (9.7) או בבן גוריון (10.2). עם זאת, למידה עצמאית אינה קשורה בהכרח לחשיבה עצמאית, כך התברר לנו: ציון 3 מתוך 5 במדד זה, מתחת לציונים של רוב המסלולים בתחום.

המרצים הוותיקים במסלול נותנים לסטודנטים תחושה של חוסר אכפתיות. סדר וארגון לחלוטין אינם הצדדים החזקים של חלק מן המרצים: "המרצים כותבים באופן מרושל על הלוח, ואז מסבירים בצורה לא מובנת מה הם כתבו", מספר סטודנט. כשזה מגיע לשיעורי בית, המצב אינו טוב יותר: "נתנו לנו תרגילים עם שגיאות כתיב, שלא הוגהו כבר שנים". בכל זאת, נראה שהסטודנטים מצליחים לפרש את דברי המרצים: הם נתנו ציון 3.6 כאשר שאלנו האם המרצים משיבים היטב, מעט מעל הממוצע; ייתכן שההערכה החיובית נובעת גם מהעובדה שיש מרצים בבית הספר, בעיקר הצעירים יותר, שנחשבים למוצלחים יותר. המתרגלים מוערכים מאוד, הם עוזרים לסטודנטים ונותנים מענה לבעיות.

רובם אינם נוקטים בשיטה של הרצאה פרונטלית יבשה (חוץ מהמתרגלים בסטטיסטיקה), אלא מעודדים את הסטודנטים לשאול שאלות על חומר לא מובן, או מנסים לפתח דיון במקצועות רלוונטיים. לפני מבחנים המתרגלים מעבירים שיעורי מרתון, שהם שיעורים ארוכים במיוחד הכוללים שאלות לדוגמה מהמבחן. אם לסכם את נושא ההוראה: במדד המשולב שלנו הגיע בית הספר לציון 65 – מכובד בהחלט, ומקום שלישי אחרי המרכז הבינתחומי ואוניברסיטת תל אביב.

לדברי הסטודנטים, ברוב הקורסים צריך ללמוד מתחילת הסמסטר ולא להיזכר רק עם תחילת תקופת המבחנים; כמה ימי מרתון של לימודים לפני המבחן לא די בהם לצורך קבלת ציון סביר, "ואם כן, רק בקושי עוברים". הסטודנטים מעריכים את שיעורי הנכשלים בכ-50%, "המון אנשים עושים מועדי ב' ואם הם עוברים עם 60, הם אומרים תודה". מדובר, לדעתנו, במבחנים שהאתגר העיקרי בהכנה לקראתם הוא לדחוס חומר למוח, ובמהלכם – לנסות להבין "למה התכוון המשורר בשירו". הסטודנטים, כך עולה, עומדים במשימת הניחוש בגבורה, עם ממוצע ציונים 86 בקרב אלה שסקרנו – גבוה יחסית.

תנאים ושירות: ארכיטקטורה נוראה, נוף עם השראה

המזכירות של מנהל עסקים טובה בהשוואה למזכירויות אחרות (כולל ה"מתחרה" הכלכלית), ובסקר שלנו היא הגיעה לציון 3.8, גבוה בהרבה מהממוצע העסקי-ניהולי. על הנהלת בית הספר, לעומת זאת, הסטודנטים אינם מצליחים לגבש דעה, כיוון ש"לא רואים אותם ולא שומעים עליהם". מבחינת תנאי הלימוד, יש לנו חדשות טובות וחדשות רעות: הטובות הן שבתצפית שלנו, התרשמנו בהחלט מהזמינות של חנויות ושל קפיטריות ומיופיו החיצוני של הבניין, וגם הנוף הירושלמי מצא חן בעיננו עד מאוד. החדשות הרעות: הבניין עצמו "מתאים למשחק מחבואים", והכיתות לא היו מאווררות במיוחד. הסטודנטים, עם ציון של 3 (מתחת לממוצע) הסכימו. "צריך השקעה רבה יותר בסטודנט, ופחות במוסד" התלונן סטודנט; ואילו אצל תלמידה אחרת ממש התעוררו נטיות אלימות כשנשאלה על המקום: "סבבה, אבל הייתי הורגת את האדריכל".

חברתי:

אופי החומר וקשיי ההתמודדות אתו מחייבים במקרים רבים לימוד משותף, ולכן רוב הסטודנטים מתארגנים בקבוצות לימוד – או אולי מדויק יותר לומר, בזוגות ובשלשות: לומדים כאן עם 1.5 חברים בממוצע לשבוע. יש גם יחידים שאינם נכללים בהתארגנות החוגית, "גאונים שמצליחים לבד ולכן יושבים המון בספרייה", כפי שתיאר סטודנט שלא ממש כולל את עצמו בהגדרה הזאת.

בית הספר למנהל עסקים הוא מסלול די "צעיר": יש בדרך כלל עתודאים רבים, בנות שירות לאומי וגם מספר לא קטן של בני מיעוטים. העתודאים הם אנשים החלטיים, ש"יודעים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים".

הם לא ממש מגובשים (ציון 2.6, מהנמוכים שבהם נתקלנו בתחום), אבל בקבוצות קטנות הם בהחלט מסתדרים יפה: למרות התדמית הירושלמית המנומנמת (ואולי משום לא מצאו אלטרנטיבה בעיר), מבלים כאן די הרבה עם חברים – 2.7 חברים בממוצע לשבוע, במקום השני אחרי המסלול המקביל באוניברסיטה ה"חברותית" מכולן – בן גוריון.