תואר במדעי המחשב – המסלול האקדמי המכללה למינהל

המכללה למנהל מציעה לתלמידי מדעי המחשב התמחויות ייחודיות בעיבוד תמונה, במערכות בסיסי נתונים ואבטחת מידע ובביואינפורמטיקה. כמו כן היא מציעה תוכנית מיוחדת לתלמידי תיכון. ההתמחויות המיוחדות ותואר ה-BSc המוענק בסוף הלימודים הן כמה מהסיבות לשביעות הרצון הגבוהה של הסטודנטים: 78% מהם ציינו שהם מרוצים מלימודיהם ו-76% היו ממליצים לחבריהם על לימודים במכללה. המדדים האובייקטיביים פחות מחמיאים: המכללה ממוקמת בתחתית טבלת רמת הלימודים, עם ציון של 46.1, והיוקרה שלה גם היא נמוכה.

אקדמי: יוחלפו מרצים בלגניסטיים!

הלימודים במכללה למינהל מובנים: שלושה ימים ארוכים בשבוע, כשבשנתיים הראשונות הקורסים הם כולם קורסי חובה, כנהוג בהוראת מדעים מדויקים, ורק בשנה ג' ניתן לבחור. אבל, אומרים הסטודנטים, בשנה ג' אין להם צורך בקורסים רבים כדי לסיים את הלימודים, ולכן התואר מורכב ברובו משיעורי החובה ו"כמעט לא למדנו שום דבר מעניין". מרבית המרצים מסודרים אך אינם מעניינים, והם לא הרשימו בנכונותם לשוחח עם הסטודנטים שלא בשעות ההרצאה (3.84, נמוך במעט מהממוצע), וגם במהלך השיעורים – הנכונות שלהם לענות על שאלות הסטודנטים היא הנמוכה ביותר מבין המכללות (3.32).

המרצים אינם נחשבים למומחים גדולים במיוחד (3.21, נמוך מהרבה מוסדות, אם כי משתווה בדיוק לאוניברסיטת חיפה), וחלקם סובלים מבעיות ההוראה הנפוצות במסלולי המחשבים – בלגן וחוסר בהירות. הסטודנטים מעירים, לפעמים בחריפות, על בעיות הוראה.

הרחבה הראשית בקמפוס המכללה למנהל

לעתים המכללה אפילו מחליפה מרצה באמצע סמסטר, וזה בהחלט מרשים לרעה ולא נהוג באוניברסיטאות; ולעתים היא מתעלמת לחלוטין מההערות, ומכעיסה את הסטודנטים, שמרגישים ששכר הלימוד ששילמו מקנה להם את הזכות למרצים בהירים. המכללה בתגובה: "לסטודנטים לא תמיד יש ראייה כוללת, והמכללה מחליטה על בסיס שיקולים נוספים".

על המתרגלים שמענו חוות דעת מצוינות: "הם עולים ברמה שלהם על המרצים", והם נכונים יותר לשוחח עם הסטודנטים (חלקם אף נותנים מספרי טלפון). גם כשהם מרוצים מרמת ההוראה, הם אינם בטוחים שהיא חיונית: בחלק מהקורסים, הם טוענים, מוטב לקרוא את הספרים, ובאופן כללי הם אינם מרגישים שהלימודים קשים מאוד או מאתגרים במיוחד (בשתי הקטגוריות נמוכים הציונים ב-0.3 נקודות מהממוצע וקרובים לתחתית הטבלה). רמת המבחנים אינה אחידה, גם בין הקורסים וגם בתוך כל קורס, כאשר מועד ב' קשה יותר ממועד א'. חלק מהמבחנים נחשבים הוגנים, אבל על אחרים נאמר ש"המכללה מנסה להעלות את הרמה, וזה נופל מעט על הגב שלנו".

תלמיד אחר הוסיף כי "המבחנים של הטכניון זה בדיחה לעומתנו" (לדעתנו הוא, אהמ, הגזים מעט). כדי להצליח במבחנים צריך ללמוד כל הסמסטר ולהכין את העבודות. מאחר שהדרישה ללימודים לאורך כל הסמסטר (במקום חרישה לפני הבחינה) היא סטנדרטית למסלולי המחשבים, הם אינם לומדים הרבה יחסית למוסדות אחרים – 9.66 שעות לימוד עצמאיות, הרבה מתחת לממוצע – ובהחלט מרגישים שניתן לשלב עבודה עם ציונים גבוהים – 69.2% מהם עובדים, הרבה יותר מברוב המוסדות.

הסטודנטים, כמו יתר חבריהם למקצוע, מתלוננים על כמות המתמטיקה הנלמדת, ולנו נראה שהם מבולבלים לגבי השורה התחתונה: "מכינים אותנו די טוב למשימות בחוץ" לעומת "לא חושב שהלימודים תורמים הרבה פרקטית". בסופו של דבר, נראה ש"יש איזה היגיון מאחורי מה שההנהלה עושה, אבל אנחנו לא הבנו אותו", והציון שנתנו לקשר בין הלימודים למציאות (3.3) לא נמוך באופן ניכר מהממוצע הארצי (3.44).

ההערכה שרוחשים גופים מקצועיים לחוג, בכל אופן, היא גבוהה: על מנת להתקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב, בוגרי החוג למחשבים במכללה למינהל נזקקים לשתי השלמות בלבד (לעומת שלוש או ארבע הנדרשות מבוגרי מכללות אחרות).

תנאים ושירות: הקשת קוד לשימוש במחשב מונעת השתלטות זרים

"מקבלים פה יותר מאשר באוניברסיטאות, אבל ציפינו ליותר" אמר סטודנט, והסטודנטים האחרים שאתם דיברנו הסכימו: ציון השירות הכולל (65.3) והערכת הסטודנטים ליחס המינהלה בפרט (3.08) מנצחים את האוניברסיטאות, אבל הם נמוכים יחסית למכללה, וגם יחסית לחוגים אחרים כאן.

הסטודנטים טוענים ש"אין עם מי לדבר בהרבה תחומים". בתנאים, לעומת זאת, קיבלה המכללה ציון גבוה למדי של 81.11: הקמפוס יפה ומטופח (אם כי חלק מהכיתות צפופות מעט), והספרייה טובה ומספקת יותר מזו של מכללות רבות. הסטודנטים מרוצים ממכונות הצילום והמחשבים, ובצדק. במכללה למינהל אין מסתפקים בשלט שמודיע שהמעבדה שמורה לתלמידים למדעי המחשב – הקשת קוד אישי מונעת מ"זרים" להיכנס למעבדה ולתפוס עמדות, וכך נמנעים חיכוכים מיותרים.

חברתי: מאוחדים עד סוף הלימודים

הבדל מעניין בין החוג הזה לבין חוגים אחרים במכללה: "החברה זה הבונוס פה". הסטודנטים (ומעט סטודנטיות, כרגיל בתחום) לומדים בכיתה אחת מתחילת הלימודים כמעט עד סופם, כיוון שהמערכת מובנית מראש (כלומר, אין שיעורי בחירה שמפרקים את כיתת האם של שיעורי החובה עד שנה ג'). שיעורי הנשירה הגבוהים (כ-25% עד 30% נושרים במעבר משנה א' לשנה ב') מקשים על הנשארים. כפי שציין סטודנט: "היו לי פה הרבה חברים כשהתחלתי ללמוד, ולאט לאט שהם נושרים".

26.9% מהסטודנטים (מעט מעל לממוצע) הוגדרו על ידי חבריהם כתחרותיים, והגיבוש שלהם – 3.08 – נמוך יותר מאשר בכל המכללות ומאשר בחלק מהאוניברסיטאות, אבל אנחנו מאמינים שמדובר בתחושה קשה שנוצרה בגלל שיעורי הנשירה הגבוהים, ולא במצב אמיתי; במדדים האובייקטיבים יותר הציונים היו גבוהים מאלה של מוסדות רבים אחרים. הם מרבים ללמוד יחד (2.04) ולבלות יחד (1.68), ומתאמצים לקיים חיי חברה גם כשהאגודה, שנתפסת כאן כלא פעילה מאוד (לדעתנו זה רק כי בעבר האגודה הייתה פעילה יותר), אינה עושה זאת בעבורם.

אפשר לקוות שהתחושה שלהם, שהחברותיות החזקה עדיין אינה מספיקה, תוביל לעוד ועוד מאמצים, שרק ישפרו אצלם את חוויית הלימודים.