תואר במדעי המחשב – המכללה האקדמית תל אביב-יפו

עדכון 2020 לסקירה

מאז שעשינו את הדירוג עברו הרבה שינויים על החוג למדעי המחשב ועל המכללה האקדמית ת"א יפו – לימודי התואר שהתקיימו בבניין בצפון העיר עברו לקמפוס החדש ביפו.  החדשות ה'רעות' הן שהמיקום בצמוד לאבן גבירול ולבראסרי הוחלף בקריאות של מואזין ובמסעדות פועלים.

החדשות הטובות הן שהבניין הישן והצפוף הוחלף במבנה חדש ומפואר, שהניתוק משאר החוגים הפך לקמפוס שוקק שבו סטודנטים מכל המחלקות יושבים יחד על הדשא (בקמפוס הקודם לא ממש היה דשא) ושהמעונות החדשים מאפשרים לימודים גם למי שגר הרחק מחוץ לעיר.

סקירת 2005: כללי

המכללה האקדמית של תל אביב-יפו נהנית משיתוף פעולה אקדמי עם אוניברסיטת תל אביב, וההשלכות של שיתוף זה (מרצים, למשל) תרמו ליוקרה הגבוהה שלה – 46.81 – מעל לזו של כל מכללה אחרת. היא מציעה לבוגריה אחד משלושה תארים אפשריים: תואר BSc במדעי המחשב בלבד, שבשל התמקדותו מאפשר גמישות רבה בבחירת הקורסים; תואר BSc במדעי המחשב בשילוב חטיבת לימודים בנושא ביואינפורמטיקה; ותואר BA במדעי המחשב, בצירוף כלכלה וניהול. בשני התארים המשולבים בא התחום הנוסף על חשבון יכולת הסטודנט להרחיב את ידיעותיו במחשבים. בנוסף, מציעה המכללה תוכנית מיוחדת לאנשי צבא ולאנשים עובדים – "תוכנית מעוף": לימודים בתוכנית זו נמשכים ארבע שנים (במקום שלוש השנים המקובלות) ונערכים בימי ה' ו-ו', בלי ויתור על היקף הלימודים.

אקדמי: הקפדה על הפרדה בין שיעור לתרגיל

שלא כמו הסטודנטים למדעי המחשב שפגשנו ברוב מוסדות הלימוד, הסטודנטים במכללה האקדמית של תל אביב-יפו חשים שהם לומדים תואר פרקטי. מי שהדגישו זאת במיוחד היו סטודנטים שמשלבים עם לימודיהם עבודה בתחום המחשבים; לטענתם, מי שיודע למה לשים לב בדברי המרצים ובחומר הלימודים, יוכל לרכוש ידע פרקטי ברוב הקורסים שבית הספר מציע.

הסיסמה "מתמטיקה, מתמטיקה, מתמטיקה" תלווה אתכם גם במכללה הזאת, וגם נראה שרבים מהסטודנטים אינם עובדים ולכן אינם רואים את הפרקטיות בפעולה, כי הם נתנו לקשר בין הלימודים למציאות את הציון 3.57, שאינו גבוה בהרבה מהממוצע הארצי.

ברבים מהקורסים יש עבודות בית להגשה, והסטודנטים מברכים על כך. לטענתם, הן החלק היישומי והחשוב ביותר בלימודים, גם אם אינן תורמות באופן משמעותי לציון הסופי ומגדילות את העול (שאינו כה גבוה – 9.7 שעות לימוד עצמאיות בלבד – ומאפשר לרבים לשלב עבודה ולימודים בלי קושי מיוחד).

רמת הבחינות, לדברי הסטודנטים, הוגנת בהחלט. כדי לעבור אותן מומלץ להגיע להרצאות ולתרגילים כמעט בכל המקצועות, אם כי יש גם כאלה שעוברים את התואר בעזרת מחברות של מישהו אחר.

איכות ההוראה

להוציא מספר מועט של יוצאי דופן, הסטודנטים מרוצים מהמרצים ומרמת ההוראה בבית הספר (68.21), הגבוהה ביותר מבין המכללות – ואף מזו של החוג למדעי המחשב בטכניון (שזכה רק ל 62.41). "המרצים סבבה, יש מספר מצומצם שלא יודעים ללמד", ו"רובם טובים; אחד או שניים נראים כאילו הם בעצמם לא יודעים את החומר".

זאת, בניגוד למוסדות רבים שבהם הסטודנטים משוכנעים שכל המרצים מומחים, ואף לא אחד מהם מבין בהוראה. בדומה למכללות אחרות, גם כאן הסטודנטים מציינים לחיוב את הנגישות של המרצים (4.19, גבוה מהממוצע) – ניתן לפנות אליהם בשאלות במסדרון, וחלקם נותנים את מספר הטלפון בבתיהם.

בניגוד מלכללות שמחוץ לתל אביב (כמו עמק יזרעאל ורופין), לא שמענו פה על מרצים או על מתרגלים שנתנו לסטודנטים את מספרי הטלפון הסלולרי שלהם. בבית הספר, כמו ברבות מהמכללות, קורה לעתים קרובות שהמרצה הוא גם מי שמעביר את התרגילים במקצוע. אך להבדיל ממקומות אחרים, הסטודנטים אינם מרגישים שההרצאה "גולשת" לזמן התרגיל – בהרצאה לומדים חומר חדש, ובתרגיל חוזרים על החומר. לדעתנו, הקפדה כזאת אינה קורית מעצמה, והיא מעידה שמישהו למעלה מקפיד על איכות ההוראה.

תנאים ושירות: בתי ספר מפוזרים בכל העיר

הסטודנטים מרוצים מאוד משירותי המזכירות ונתנו  ציון3.91 (טוב מהממוצע). "אתה מרגיש שבאמת מקשיבים לך". הם חשים שהם מקבלים יחס אישי. נרמז לנו שהסטודנטים שמכירים היטב את המזכירות מקבלים לעתים יחס אישי יותר, אך במפתיע לא נראה ששאר הסטודנטים ממורמרים על כך.

שלא כמו במזכירויות של האוניברסיטאות ושל כמה מהמכללות האחרות, המונח "שעות קבלה" אינו מוכר במזכירות החוג למדעי המחשב של המכללה האקדמית תל אביב-יפו – כל היום כולו הוא שעת קבלה אחת ארוכה, וסטודנט יכול להיכנס למזכירות ולקבל שירות כל עוד המזכירות נמצאות שם. הקמפוס מספק צרכים לימודיים – מעבדות מחשבים, אוכל וספרייה – אבל הסטודנטים מתלוננים על מבני הבטון: "זה לא קמפוס, זה חניון עם כיתות". אין דשא ומקומות ישיבה, והסטודנטים מרגישים ש"קצת מנוכר פה – אין מקום נוח לסטודנטים לשבת ולבלות, ולהכיר זה את זה".

"הייתי רוצה שהקמפוס יהיה גדול יותר וישלב את כלל המגמות במכללה, ולא רק את מדעי המחשב", אמר סטודנט אחד. הוא לא דיבר דווקא על הרצון לפגוש אנשים מפקולטות אחרות אלא גם על מרצים מחוגים אחרים. המכללה מאפשרת לסטודנטים (בעיקר לאלה שלומדים מחשבים בלבד, ומקבלים 39 נקודות זכות בקורסי בחירה) לקחת קורסים מחוגי הלימוד האחרים במכללה או באוניברסיטת תל אביב. אבל כיוון שהמכללה מפוזרת על פני שלושה מוקדים שונים בעיר (ובגלל פרוצדורה מסובכת) רוב הסטודנטים אינם מנצלים אפשרות זו.

בימים אלה מוקם ביפו הקמפוס החדש של המכללה, שאליו יועברו בהדרגה כל בתי הספר. הראשון בהם, בית הספר למדעי ההתנהגות, כבר פועל השנה במתחם החדש.

חברתי: עיר בלי הפסקה, אין צורך בחיים סטודנטיאליים ערים

למרות טענתם של הסטודנטים שבמכללה לומדת אוכלוסייה מגוונת ביותר, קיבלנו רושם שהאוכלוסייה בחוג למדעי המחשב הומוגנית למדי: אין בני מיעוטים, ורוב הסטודנטים עירוניים ומתגוררים באזור המרכז. ההטרוגניות הקיימת מגיעה מאוכלוסיות ייחודיות, כמו קבוצת "מעוף", המורכבת מאנשי צבא ומעובדי היי-טק במסלול המתאים לאנשים עובדים.

הסטודנטים מרוצים מחבריהם ללימודים, ומציינים שהם "נורא ידידותיים" ו"נחמדים מאוד". תלמידי החוג אינם תחרותיים, אלא מעדיפים ללמוד בקבוצות (1.79, כמו הממוצע), וכיוון שהחוג הוא קטן למדי (רוב המקצועות נלמדים בכיתה שגודלה אינו עולה על 50 איש), לא נוצרו קבוצות חברתיות מובחנות והגיבוש הכולל גבוה (3.38).

המכללה עצמה אינה תורמת לגיבוש: אופיו של הקמפוס אינו מזמין את הסטודנטים לשבת ולשוחח, ואגודת הסטודנטים אינה מרבה לארגן פעילויות. וגם כשהיא כבר טורחת, היא זוכה להיענות נמוכה מצד הסטודנטים. אולי בתל אביב פשוט אין צורך באגודה שתארגן מסיבות – העיר דואגת לכול.

הסטודנטים במכללת תל אביב מבלים יותר מהממוצע (1.78), כמו בבינתחומי הקרוב ויותר מבאוניברסיטת תל אביב, והם מבלים די הרבה ביחד (1.16, נמוך מאוניברסיטת האם, אבל גבוה ממכללות רבות שהסטודנטים שלהן עדיין גרים קרוב למשפחה ולחברים מהילדות).

[wpforms id="2630" title="TRUE"]