תואר במדעי המחשב – אוניברסיטת בן גוריון

מציעה שלוש מגמות לימודים במחשבים: תואר B.Sc במדעי המחשב, תואר במדעי המחשב במגמת ביו-אינפורמטיקה, ותואר במתמטיקה ומדעי המחשב. בנוסף, יש תוכנית לימודים ארבע שנתית לתואר מהנדס תוכנה, שמשותפת לחוג למדעי המחשב ולחוג להנדסה (מידע על תוכנית זו תוכלו למצוא בפרק הדן במסלולי ההנדסה השונים).

אקדמי: המרצים מומחים, אי אפשר להתקיל אותם

כדי להיות זכאים לגשת למבחן, חייבים הסטודנטים להגיש את כל העבודות שניתנו במהלך הסמסטר, וכדי להיות מסוגל להגיש אותן, טוענים הסטודנטים, יש צורך לבוא לרוב, אם לא לכל, השיעורים. עם זאת, הנוכחות בשיעורים לא תספיק, והלימודים בבן גוריון דורשים מהסטודנטים גם עבודה רבה מאוד בבית – 23.36 שעות לימוד עצמאיות, נמוך רק מהטכניון. רמת הלימודים גבוהה מאוד – הסטודנטים העניקו לקושי את הציון של 4.27 (מתוך 5), המקום השלישי מבין המסלולים שסקרנו. המבחנים קשים וארוכים, הם מבוססים על יכולת ניתוח של בעיות ודורשים חשיבה יצירתית במיוחד: המסלול קיבל ציון של 4.21 ביצירתיות – מקום שלישי בארץ, וציון לא רע בשביל חוג מוצף מתמטיקה, שבה בדרך כלל יצירתיות היא מילה מנומסת לכישלון. "יכולות להיות כמה תשובות נכונות לשאלות, אבל מי שהפגין חשיבה יצירתית מקבל הכי הרבה נקודות בונוס". למעשה, הרמה גבוהה כל כך, שהיא מקשה על הסטודנטים לעבור משנה לשנה, וקיים סינון ניכר (אין לנו מספר מדויק, הסטודנטים מעריכים שרבע אינם עוברים משנה לשנה). המרצים אינם מנסים להקל את המצב, כפי שסיפרו לנו: "ככל שהמרצים טובים יותר, כך הם אכזריים יותר בציונים". ציונהם כמומחים בעלי שם מציב אותם בדיוק על הממוצע הארצי, והסטודנטים (בניגוד לאלה של מכללת אשקלון, למשל) מרגישים בהחלט שהמרצים יודעים על מה הם מדברים: "אפשר לשאול כל מרצה על כל קורס ובכל נושא והוא יידע את התשובה, אי אפשר להתקיל אותם".

הבעיה, כמו ברוב החוגים למדעי המחשב, היא רמת ההוראה: הסטודנטים מתלוננים על איכות ההוראה, וטוענים שהמרצים אינם מגיעים מוכנים לשיעור שאותו הם אמורים להעביר, ומתקשים ליצור רצף של חומר לימוד בעל משמעות. "גם אם הם חכמים מאוד," אמר לנו סטודנט, "קשה להם להסביר שקופיות שהם רואים בפעם הראשונה בשיעור". המרצים בקורסים הגדולים משתמשים רבות במצגות ובכתיבה על הלוח, בעוד המרצים בקורסים הקטנים נוהגים פעמים רבות להתמקד בשאלה של אחד הסטודנטים, ולבסס עליה את השיעור. מבחינת נכונות לעזור, הם אינם כוכבים: 3.75, או במילים: "פלצנות של רוב המרצים, וחוסר התחשבות". המתרגלים גם הם אינם מוערכים יתר על המידה, והסטודנטים טוענים שהם אינם נבחרים בסלקטיביות הראויה: "מי שלומד תואר שני הופך למתרגל, אין סינון על פי איכות הוראה". תפקידם של המתרגלים הוא לחזור על חומר הלימוד ולתרגל עם הכיתה יחד, ולרוב הם אינם מעבירים חומר חדש.

תנאים ושירות:

אחת המזכירות של המסלול היא חדשה יחסית (כשנה וחצי בתפקיד) ועושה רושם שעוד לא הצליחה להשתלט על רזי המקצוע. מבחינה מקצועית, אומרים הסטודנטים, היא אינה בקיאה בנהלים ולוקח לה זמן לחזור אל סטודנטים בכל הקשור להליכים פשוטים יחסית. מבחינת אדיבות: "הן אינן יוצאות מגדרן" או "לא פנויות לחייך" וזה עוד בשעות הקבלה, "אם אתה בא אליהן דקה אחרי שעות הקבלה, הן די ביצ'יות". עוד מתלוננים הסטודנטים על נוקשות ועל חוסר יכולת ללכת לקראתם: "הייתי חולה שבועיים, הבאתי פתק מהרופא, ובכל זאת לא הסכימו לאשר לי מועד ג'". יש היצמדות חזקה לתקנון המחלקתי, והדיפה של כל ניסיון חריגה ממנו.

שמענו על כמה מקרים של סטודנטים שנאלצו להיעזר בעורך דין, בשל האשמה בהעתקה. בגלל החשש הכבד מההעתקות, ציונים מתעכבים זמן ממושך, ויכול להיות מקרה שבו סטודנט לא יודע שנכשל במבחן ועליו לגשת למועד ב', כיוון שהציונים של מועד א' עוד לא חזרו. הקמפוס עצמו חברותי ביותר, מלא במדשאות ופינות מנוחה. הבניין בו ממוקמות מעבדות המחשבים, אם כי לא מרשים חיצונית, הוא בנין שעיצובו הפנימי יפיפה עם חלל מעוגל המעוטר בתמונות רבות. בכל קומה יש שירותים, מכונות שתייה ומזון רבות, כמו גם שלוש קפיטריות שונות במרחק דקות הליכה. בכל מעבדה בה הצצנו, היו מחשבים פנויים ותקינים.

חברתי: שמענו שיש חיי חברה סוערים

הרמה האקדמית הגבוהה של החוג למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון באה, כך נראה, על חשבון התכונה שבזכותה האוניברסיטה מפורסמת: חיי החברה. כמו בכל האוניברסיטה, הסטודנטים מרוצים מהאווירה של המקום ומההרגשה ש"הקמפוס מעניין ובעל פעילויות מגוונות" – פעילויות שאינם יכולים ליהנות מהן, מפאת קוצר הזמן. כפי שאמר סטודנט אחד, "מספרים שנורא כיף ללמוד פה בבאר שבע, אבל לי עוד לא יצא כל כך לבדוק את העניין". בהיעדר יכולת ליהנות מהקמפוס, הסטודנטים במסלול נהנים מעצמם. "כולם מנסים להתחבר", "אין פרצוף אחד לא ידידותי", "כולנו באותה הסירה" הן חלק מההתבטאויות שבהן נתקלנו. אבל נראה שהתחושה שהם לא יכולים ליהנות מכל מה שבן גוריון מציעה כן משפיעה עליהם – הציון שהעניקו לעצמם בקטגוריית הגיבוש נמוך מהממוצע (3.13), ואנחנו מניחים שהם משווים את עצמם לפקולטות העסוקות פחות של האוניברסיטה.

העבודות נעשות בזוגות ולמבחנים מתכוננים בקבוצות קטנות, כך שרוב התואר נלמד בחברה, ובכל זאת קיבלו הסטודנטים את הציון הממוצע (1.76) בלימוד משותף. זאת, כנראה כיוון שמוסדות רבים דורשים הגשת עבודות בקבוצות, ומטשטשים את הגבולות בין רצון, לבין הכרח ללמוד יחד. אולי הציון נובע גם מתחושה של חלק מהסטודנטים, שמה שהם עושים הוא לא בדיוק "לימוד משותף" כפי שהאוניברסיטה הייתה רוצה שיגדירו אותו: החשש של המחלקה מהעתקות מוצדק, אמרו לנו בחצי פה, "החבר'ה פה עוזרים זה לזה גם על גבול הפלילי". אחרי הצהרה כזאת, אתם ודאי אינכם מתפלאים לשמוע שעל תחרותיות אין מה לדבר: "כל סטודנט חזק נצמד לסטודנט חלש ועוזר לו לעבור את התואר". סקרנו יותר מקמפוס אחד שבו זה עבד הפוך…