תואר בכלכלה – המכללה האקדמית גליל מערבי

מקצת המרצים לכלכלה מלמדים בשני המוסדות, והמבחנים במקצועות אלה זהים. חלק לא מבוטל מהסטודנטים שפגשנו, הודו כי בחרו במכללה כבררת מחדל, משום שלא הייתה להם אפשרות להתקבל במוסד אחר, בגלל ממוצע ציונים נמוך או בגלל סיבות כלכליות. עם זאת, חשוב לזכור כי בדרך כלל לסף קבלה נמוך יש מחיר בשיעורי הנשירה, אם כי לטענת ראש המסלול מכללת הגליל המערבי חריגה מבחינה זו. לימודי חוג כלכלה במכללת הגליל המערבי נלמדים במסלול דו-חוגי, ומשולבים עם מקצוע נוסף ממדעי החברה. באופן שונה מאשר במקומות אחרים, הלימודים הם לתואר רב-תחומי בכלכלה בלי התמחות ספציפית, והם מתקיימים על פי תוכנית הלימודים של אוניברסיטת בר אילן.

אקדמי: "מצריך השקעה ומציב אתגר"

החיסרון הגדול של מסלול הלימודים במכללת הגליל המערבי הוא, שבאופן שונה מאשר ברוב המוסדות, כאן מסלול הלימודים הוא לתואר רב-תחומי בכלכלה, בלי התמחות ספציפית כמו בחשבונאות או בשיווק. הסטודנטים מודעים לעובדה שבשל כך, מדובר בתואר מוערך פחות, נחשב פחות ונחשק פחות. במדד היוקרה שלנו, דורג המסלול במקום הרביעי מהסוף, מבין כל מסלולי הכלכלה בארץ, עם ציון של 23.5 (לשם השוואה, האוניברסיטה העברית, שמובילה את הדירוג, זכתה לציון 84.6), דבר שמאשש את חששות הסטודנטים.

מדד היוקרה מורכב מפרמטרים רבים, ביניהם מדדים "קשים", כמו בכירות הסגל האקדמי המלמד במסלול (מספר פרופסורים ודוקטורים לעומת עמיתי הוראה), האפשרות לתארים מתקדמים במסלול וכדומה; וכן מדד גמיש יותר, כמו שאלה על היוקרה כפי שהיא נתפסת בעיני הסטודנטים. הסטודנטים מסבירים שאם באמת רוצים להגדיל את הסיכוי למצוא עבודה בתחום, יש לראות בתואר הזה כמעין שלב ביניים, לקראת המשך לתואר שני. על פי ההסתכלות הזאת, מדובר בהחלט ביתרון, משום שמכללת הגליל המערבי מאפשרת לסטודנטים להוציא ציונים טובים יותר מאלה שהיו מקבלים לו היו לומדים במסלול דומה באוניברסיטה.

ועדיין, גם כאן, לימודי הכלכלה אינם קלים: התיאוריות, המודלים המתמטיים והחישובים הם קשים. למרות גודלו המצומצם של החוג, רוב השיעורים מתקיימים במתכונת פרונטלית, עם דיונים מעטים בכיתה. ייתכן שבשל כך, הסטודנטים נאלצים לעבד את החומר בכוחות עצמם. אלה שהשתתפו בסקר שלנו העניקו למסלול את הציון הגבוה ביותר ב"מעודד חשיבה עצמאית" (4.1. לשם השוואה: התוכנית האם של בר אילן קיבלה 3.1 במדד זה). מובן שתוצאות מרשימות אלה עזרו למצב את המסלול גבוה יותר במדד הלימודים. עוד הוסיפו הסטודנטים, שהשתתפות בהרצאות מקלה את ההבנה, אף שבדרך כלל "צריך עוד מישהו שיסביר את המושגים".

בדומה לסטודנטים ברוב מסלולי הכלכלה האוניברסיטאיים, ובשונה מהסטודנטים במכללות אחרות כמו רופין או עמק יזרעאל, גם כאן הסטודנטים הטריים חווים הלם ראשוני, ומתקשים להבין את החומר, בפרט בקורסי המבוא בתחום. שנה א' משמשת, לפיכך, כשנת הסינון, או כפי שהדגים אחד הסטודנטים ששוחחנו עמו: בשנתון שלו התחילו בשנה א' 70 סטודנטים, ובשנה ג' נשארו ללמוד כ-20 בלבד. נראה שהסיבה לנשירה (שרובה מתרחשת בשנה הראשונה), קשורה לתנאי הקבלה הקלים. סטודנטים רבים, במיוחד כאלה שסיימו זה עתה את התיכון, מתפתים להאמין שרמת הלימודים קלה כמו תנאי הקבלה; ואין זה נכון, במיוחד בקורסים במתמטיקה ובקורסי המבוא. כך, הסינון "האמיתי" מתרחש בשנים הראשונות ללימודים, ורבים מהנכשלים עוברים ללמוד חינוך או סוציולוגיה.

הסטודנטים חלוקים בדעותיהם בנוגע למרצים. מצד אחד, שמענו שבחים על המרצים שמלמדים באוניברסיטאות אחרות.
הם נגישים (דבר שהפתיע אותנו, כי הם מגיעים ממרכז הארץ), מרחיבים את היריעה ומוכנים לעזור ולהשיב על שאלות (בתנאי שאינן קטנוניות ומטופשות, שאז חלקם מגיב בקנטרנות). מנגד, יש מרצים רבים שאינם מלמדים כהלכה, וגם אינם מתנדבים להסביר פעם נוספת. הסטודנטים העניקו למרצים ציון גבוה מאוד (3.9 מתוך 5) בנושא ההתייחסות לשאלות – אחד הגבוהים בארץ. סיבה אפשרית לכך היא האווירה השקטה והנינוחה – הכיתות קטנות והיחס אישי יותר מאשר במקומות אחרים. רוב הקורסים נלמדים בשעות מאוחרות (לימודי ערב). גם בנוגע למתרגלים היו הדעות לא אחידות. חלקם, במיוחד בקורסים לא כלכליים כמו מדע המדינה וסוציולוגיה, זכו להערכה, ואילו אחרים תוארו כ"פשוט גרועים".

גם שאלוני המשוב שמעבירים על הסגל אינם משפרים את המצב. סטודנטית סיפרה, שבשנה שעברה היה מתרגל שהסטודנטים לא הגיעו לשיעוריו, ובכל זאת הוא המשיך לתרגל גם בשנה שלאחריה. בסך הכול, נראה כי רבים יותר המתרגלים והמרצים המוצלחים פחות, שכן במדד ההוראה המשולב שלנו קיבלה המכללה ציון נמוך יחסית – 50.1, שממקם אותה אחרי רוב המכללות והאוניברסיטאות בארץ.

תנאים ושירות: "כל עוד לא צריך את בר אילן זה אחלה"

בדומה לשלוחות אחרות של אוניברסיטת בר אילן, גם במכללת הגליל המערבי מדווחים על שירות אדמיניסטרטיבי טוב, כל עוד אין הם נזקקים לשירותים של בר אילן. אחד הסטודנטים הוותיקים ציין, שגם כאשר הוא בא לבקש עזרה מחוץ לשעות הקבלה, המזכירות עונות לפניותיו. לעומת זאת, במקרים שהטיפול היה כרוך בקשר עם המוסד האם, הוא הפך אטי ומסורבל. מבחינת התנאים, המצב מזהיר פחות. הסטודנטים ציינו שהספרייה עונה על הצרכים של שנה א' (שבה כמעט אין צורך בקריאה), אך אין בה די ספרים וכתבי עת לצורך הכנת עבודה סמינריונית. משום כך הסטודנטים נאלצים לנדוד לספרייה של אוניברסיטת חיפה. גם בנושא המחשבים לא נרשמה תחושת סיפוק: מספר המחשבים הנמוך (כ-30 בלבד) יוצר עומס רב, ורוב הסטודנטים פשוט מתייאשים מלנסות ולהגיע אליהם. אחד הסטודנטים גם הוסיף: "המעלית מקולקלת".

חברתי: "מדברים זה עם זה, אבל…"

היחסים בין הסטודנטים טובים בדרך כלל. אין ממש תופעות של קבוצתיות ושל "קליקות". מדברים זה עם זה, אבל הבילוי הוא על בסיס השתייכות לקבוצה אתנית. על פי הנתונים שבידינו, אכן קיימות קבוצות אתניות רבות במכללה זו. אגודת הסטודנטים קיימת ופועלת (בעיקר מארגנת מסיבות בחגים), אך לדברי הסטודנטים היא "לא נתמכת מספיק על ידי המכללה". הקשרים החברתיים אינם נמשכים באופן מיוחד מעבר לשעות הלימודים: "אין במכללה פעילות אחרת חוץ מהלימודים". מספר החברים שהסטודנטים מבלים אתם מעבר לשעות הלימודים הוא נמוך מאוד (0.6 בממוצע), כמעט כמו באוניברסיטה הפתוחה (שם בקושי מכירים זה את זה). עם זאת, במדד הגיבוש הגיע המכללה למקום טוב באמצע – מעל רוב האוניברסיטאות, אך מתחת לחלק מהמכללות – כנראה בגלל העובדה שהסטודנטים נהנים ללמוד ביחד, דבר שאותו הם עושים יותר מאשר ברוב המכללות.