תואר בכלכלה – האוניברסיטה העברית – י"ם

שמענו גם תלונות על המזכירות הלא אדיבה (כמו כמעט בכל חוג כלכלה שבו ביקרנו), ועל איכות ההוראה ה"בינונית מינוס". לעומת זאת, למי שבא ללמוד כלכלה ברצינות, זה מקום מצוין והסטודנטים כאן בהחלט לא באו לשחק, או במילים שלהם: "זה שהשירות לא משהו, הסגל לא משהו והסטודנטים לא משהו, לא אומר שאנחנו לא נהנים ללמוד כאן". החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית זכה למקום הראשון בדירוג היוקרה בסקר שערכנו, עם ציון של 84.8.

עם זאת, חשוב שתדעו שבתואר הראשון הסיכויים שתיתקלו באחד המרצים שהקנה למסלול את היוקרה הגבוהה הזאת נמוכים למדי, שכן אלה אינם מרבים ללמד סטודנטים לתואר ראשון, ודאי לא בשנים א' וב'. רוב הסיכויים שתלמדו אצל מרצים זוטרים יותר. בניגוד לחוגים אחרים האוניברסיטה העברית י"ם, כמו למשל בפקולטה למשפטים, שבה קרמניצר בעצמו מלמד בשנה א', כאן סטודנט יכול בהחלט לסיים שנה ב', אפילו תואר שלם, בלי ללמוד אצל פרופסור. במילים אחרות, מי שרוצה ללמוד אצל פרופסור בן בסט או אצל פרופסור גרונאו כדי לקבל המלצה נוצצת או סתם בשביל החוויה, צריך לכוון את עצמו לקורס הנכון.

אקדמי: "אפשר לסיים תואר בהצטיינות בלי לפתוח ספר"

כפי שציינו, בניגוד למצופה מהאוניברסיטה העברית, המאכלסת את גדולי האומה בתחום האקדמי, רבים מהמרצים לתואר ראשון חוג לכלכלה באוניברסיטה העברית אינם פרופסורים, אלא דוקטורים במקרה הטוב, ועוזרי הוראה בעלי תואר שני במקרה הטוב פחות. הסטודנטים מתלוננים שגם אם המרצים בקיאים ביותר בחומר, הם אינם מצליחים תמיד להעביר אותו בצורה מובנת, ואכן ציון מדד ההוראה המשולב שלנו, גם אם אינו מהנמוכים בתחום, בהחלט מצביע על מקום לשיפור (58.6, לעומת 64.6 בטכניון, שמוביל בתחום). למי שמעוניין בכל זאת להתקרב אל "התותחים הכבדים", מציע החוג הרצאות ומפגשים מדי פעם (אפשרות אחרת היא, כמובן, להתקבל לתארים מתקדמים, שם מלמדים רוב הפרופסורים).

באופן יוצא דופן לחוגי כלכלה, במיוחד אוניברסיטאיים, שיעורי המבואות אינם מלווים במתרגלים תומכים וסימפטיים, או אפילו במתרגלים מכשילים ואנטיפטיים, הם פשוט אינם מלווים במתרגלים. באוניברסיטה העברית המרצים מעבירים גם את שיעורי התרגול. התוצאה מכך היא, שהסטודנטים זוכים לשמוע בערך את אותה ההרצאה פעמיים, וכמובן, מרצים טובים מעבירים תרגולים טובים, ומרצים גרועים מעבירים תרגולים גרועים. יש סטודנטים שרואים בכפילות המרצה-מתרגל צד חיובי, כיוון ש"המרצה מתמצא יותר ומחובר יותר לבחינה". מנגד, יש סטודנטים שמתלוננים על כך שהם נתונים באופן מוחלט לחסדי המרצה.

תוכני הקורסים והמבנה שלהם מוכתבים למרצים מלמעלה (על ידי רשויות החוג), וכשאלה אינם עומדים ביעד שנקבע, "הלחץ מתחיל". המודלים הכלכליים משעממים אמנם, מודים הסטודנטים, אבל רק מפני שהמרצים "לא מלמדים את הרעיון, אלא רק את המתמטיקה". להגנתם של המרצים, היו סטודנטים שטענו כי ההפך הוא הנכון, והדגש הוא דווקא על האינטואיציה ועל הביקורת, ולא על נוסחאות. ביקורת או נוסחאות, דבר אחד ברור – רוב הסטודנטים שסקרנו לא חשבו ש"הלימודים קשורים לעולם העבודה", ונתנו ציון 2.4 במדד הזה. זהו אחד הציונים הנמוכים מבין הציונים של מסלולים השונים, במיוחד בהשוואה למכללות, שם הציון מתקרב ל-4, אבל גם בהשוואה לפקולטות אחרות בעברית, כגון הנדסת מחשבים.

יצירתיות אינה אחת התכונות הנדרשות לשם הצלחה בחוג, שיעורי הבית אינם דורשים יותר מתרגול פשוט, רק הסמינריונים בשנה ג' "קצת מפעילים את הראש". הרחבת אופקים גם היא לא נכנסה עדיין לתוכנית הלימודים, ובהחלט "אפשר לסיים תואר בהצטיינות, בלי לקרוא מאמר או לפתוח ספר, ולא רק אפשר – זה מה שעושים". מה שצריך לעשות כדי להצליח זה פשוט לחרוש. והם חורשים. על פי הסקר שערכנו, הסטודנטים לכלכלה בירושלים הם אלה שבממוצע קוראים את מספר הדפים הגדול ביותר בשבוע – 54.8 (בבאר שבע, לדוגמה, קוראים חצי מזה). גם עומס העבודות להגשה כבד (כ-3 תרגילים לשבוע), ועל כל שעת שיעור צריך להשלים בבית עוד כשעה וחצי של חזרה על החומר ותרגולו, אמרו לנו.

לאורך הסמסטר יש סטודנטים המסתדרים עם עול התרגילים להגשה על ידי "העתקה וכסתוח" (זה לא בעיה, גם ככה המתרגלים מסתפקים ברישום ההגשה ואינם בודקים), אולם שעת האמת, או בכינויה "תקופת המבחנים", מוכיחה בלי ספק מי תרגל באמת. סטודנט סיפר לנו שאת המבחנים "50% עוברים, פשוט מכשילים את כולם, ואז עושים פקטור עד שחצי עוברים, ושם עוצרים". הנהלת החוג מוסרת שהפקטור מיועד להתאמה בין המחזורים השונים. הבחינות קשות, ומבוססות בצורה בלעדית על חומר השיעורים, הכולל גם פתרון של "קוויזים", שהם תרגילים ושאלות מבחן משנים קודמות. הסטודנטים חושבים ש"אי אפשר להיעדר מההרצאות ולעבור את המבחן" אפילו אם מצלמים חומר וקוראים סיכומים של חברים.

תנאים ושירות: מחשבים ומדפסות בשפע

מכון פילת העביר אשתקד משוב על מזכירות החוג, ותוצאותיו הקשות הביאו ללחץ מלמעלה על המזכירות להיטיב דרכיהן. איכות השירות שהן נותנות הוגדרה כ"קטסטרופה" עם מגמת שיפור – "עכשיו מנסים לחייך", ולפחות יש הרגשה ש" מפחיד פחות להיכנס למזכירות". שביעות הרצון, כך מוסר ראש החוג, עלתה מ 15 ל-65. נראה שהניסיונות לא ממש מוצלחים, והחיוך לא רחב דיו, כי שמענו שהמזכירות "עושות טובה שמדברות אתך", "לא מודיעות על שינויים", ו"צריך להתחנן כדי לעשות שינויים במערכת".

הציון המספרי שניתן בסקר הוא 2.97, שבכל תחום לימוד אחר היה נמוך, אך בכלכלה הוא סביר בהחלט, מעל אוניברסיטאות חיפה (2.03) או בר אילן (1.9). התנאים כאן טובים מאוד ללימודים, אך לא למטרות אחרות. הספרייה ענקית ומצוידת בכל טוב, מחשבים, מדפסות ומכונות צילום יש בהמונים (גם אם לעתים צריך לחכות שיתפנו), וחנות חומרי צילום וקפיטריה בהישג יד. רק האופי המבוכי של הבניין מקשה על תלמידי שנה א', ומונע כל אפשרות לראות נוף ירושלמי מהכיתות.

חברתי: זאת לא תנועת נוער

כמו בחוגים גדולים אחרים, מספר הסטודנטים העצום (כאן הוא עומד על כ-270 סטודנטים בשנתון), אינו מאפשר היכרות אינטימית וקרובה עם כולם. הסטודנטים מתחלקים לשש קבוצות לפי המקצוע הראשי שלהם (שתי קבוצות של כלכלה דו-חוגי, שתיים של כלכלה וחשבונאות, ושתיים של כלכלה ומינהל עסקים). הפרופיל הדמוגרפי של החוג כולל מספר לא מבוטל של עולים חדשים ובני מיעוטים, המשתייכים לקבוצות סגורות.

על חיי החברה אמר אחד הסטודנטים ש"כאן זה לא באר שבע, לא באנו להקים שבט בתנועת נוער". ואכן, רק 2.8% (לעומת 12.2% בממוצע הארצי) מהסטודנטים השיבו כי בחרו במסלול בשל חיי החברה – כמעט כמו באוניברסיטה הפתוחה (שבה חיי החברה הם אכן מינימליים). נראה שהסטודנטים בחוג אינם חברותיים במיוחד, וגם אינם מנסים להסתיר את זה, הם כאן כדי להכין את עצמם לקריירה.