תואר בכלכלה – אוניברסיטת תל אביב

חלק מהסטודנטים טוענים, כי חתך הקבלה לחוג נמוך מדי, ומספר התלמידים בשנה א' גדול מדי. עקב כך נוצרות קבוצות לימוד ענקיות, לפעמים מעל 100 איש בקורס. כמות הנוכחים בהרצאה (שאגב, אינה יוצאת דופן בהשוואה לאוניברסיטאות אחרות ואפילו ביחס לחלק מהמכללות הגדולות), פוגעת, לדברי הסטודנטים, ברמת ההוראה: רוב המרצים מתקשים להשתלט על כמות כה גדולה של סטודנטים, ויחס אישי בין הסטודנטים למרצים אינו אופציה בכלל (אחד הסטודנטים אמר לנו ש"אין כאן חיה כזאת, יחס אישי"). ועדיין, רוב הסטודנטים ממליצים ללמוד בחוג, ואינם מתחרטים שבחרו בו. בעיני רבים מהסטודנטים שלומדים בו, החוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב נחשב חוג יוקרתי, פרקטי ומומלץ. בדירוג היוקרה הכולל הוא הגיע למקום השני (אחרי האוניברסיטה העברית), וסטודנטים רבים מציינים עובדה זו כאחד היתרונות המשמעותיים של החוג, וכסיבה העיקרית לבחירתם במסלול. עם זאת, לאטרקטיביות של המסלול יש גם מחיר מסוים.

אקדמי: "יותר לכיוון התיאוריה"

כמו הסטודנטים ברוב החוגים לכלכלה, גם הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ציפו ללמוד מקצוע מעשי, והתאכזבו לגלות שחומר הלימוד שלהם תיאורטי הרבה יותר מאשר יישומי. רוב הסטודנטים אינם מוצאים שהלימודים קשורים לעולם העבודה ("אין קשר לעולם הכלכלה. לא יוצאים עם מקצוע ביד"). במדד זה קיבל החוג את הציון הנמוך ביותר מבין כל המסלולים – 2.2 (מתוך 5), כאשר באוניברסיטה הפתוחה, לדוגמה, ממוצע הדירוגים הוא 3.6, וכך גם ברוב המכללות. הדעה הרווחת בקרב הסטודנטים היא, שהמרצים ברובם מקצועיים, אך עם זאת "רמת ההוראה אינה משביעת רצון", משום שהמרצים "טובים יותר כחוקרים ולא כאנשי הוראה". הדבר השתקף גם בסקר שלנו: הדירוג של מומחיות המרצים היה גבוה (3.5), לעומת הדירוג של מידת העניין שהם מעוררים (2.8). כמו כן, הסטודנטים חשים נתק מוחלט בינם לבין סגל המרצים: "אפילו בזמן השיעור לא יוצא לנו ממש לדבר אתם".

בניגוד למרצים, המתרגלים הוגדרו כ"ממש אחלה", והסטודנטים טוענים שרוב הלמידה נעשית בתרגילים, ולא בהרצאות. בשל חומר הלימודים הקשה והצורך לתרגל בבית, הלימודים דורשים השקעה וזמן לא מעטים מצד הסטודנטים, בפרט בשנתיים הראשונות. הסטודנטים מרוצים למדי מכך שאין חומר תיאורטי או מאמרים לקרוא (מתברר שיש יתרונות להתמקדות במתמטיקה), אך הם עדיין נדרשים להקדיש כ-8.5 שעות בשבוע לתרגול נוסף, מעבר לשעות הלימוד באוניברסיטה. הדרך המקובלת לבדוק את יכולתם המתמטית היא באמצעות מבחנים, וכמו ברוב החוגים לכלכלה (להוציא מכללות מסוימות), גם באוניברסיטת תל אביב הבחינות קשות בצורה 'מזעזעת למד'י: "אתה יכול ללמוד המון ובקושי לעבור". הסטודנטים מרגישים שהמבחנים קטנוניים מאוד, ופעמים רבות "מתייחסים לשולי החומר ולא מתמקדים בעיקר".

תלונה אחרת היא, שהבחינות אינן תואמות את החומר הנלמד ואינן משקפות את רמת הלימודים בכיתה: "המבחנים לא קשורים כל כך לחומר הלימוד, וגם שיעורי הבית". בניגוד לחוגים אחרים בתל אביב (פסיכולוגיה וחשבונאות, למשל), המצב אינו משתפר ככל שהלימודים מתקדמים, אלא נעשה גרוע יותר: "ככל שמתקדמים בקורסים, הלימודים תיאורטיים יותר והבחינות פחות קשורות לחומר". נראה שסטודנטים לא מעטים בעיקר התאכזבו לגלות, שגם התדמית היוקרתית קשורה יותר לתיאוריה והמחקר: הלימודים (לדעת הסטודנטים) אינם 'אתגר אינטלקטואלי', ואינם מעודדים חשיבה עצמאית.

תנאים ושירות: המבנים מצוינים, הסגל – לא כל כך

מבחינת התנאים, החוג זכה לשבחים על המבנים החדשים והממוזגים – נתון שאומת בתצפיות שלנו. ההתמודדות עם כמות סטודנטים גדולה אינה פשוטה, ודורשת עמדות מחשב רבות, מכונות צילום רבות וכו'. הצפיפות בכיתות מורגשת, אמנם, אך במה שניתן לשפר החוג עמד בגבורה, והוא זכה לציון 3.5 במדד שביעות הרצון מהתנאים. פרט לבן גוריון, זה הציון הגבוה ביותר מבין האוניברסיטאות. אולם, בנוגע למזכירות המצב שונה. סטודנטים רבים ציינו לרעה את מזכירות החוג. סטודנט אחד אמר ש"בניהול המזכירות מקסימות, ורק בכלכלה הן תמיד זועפות". סטודנט אחר המליץ לנסות "להימנע ממפגש עם המזכירות".

במדד השירות הכולל הגיע החוג התל-אביבי לאחד המקומות הנמוכים. בכלל, נראה שהסטודנטים חשים ניתוק לא רק מהמרצים, אלא גם מהמינהלה ומנותני השירותים באוניברסיטה, וטוענים כי הנהלת החוג מגלה גמישות מעטה מאוד כלפי הלומדים בו: "היחס לא אישי. הכול רשמי וביורוקרטי". ביקורתיים במיוחד היו הסטודנטים שלומדים כלכלה עם חשבונאות, שמוקירים את היחס שהם מקבלים מהסגל המינהלי (והאקדמי) בחוג לחשבונאות.

חברתי: "רק למי שמחפש לימודים נטו…"

בתור חוג גדול, ניתן היה לצפות למגוון דעות, אבל הניגודים בדעות היו כה חדים, שנראה לנו שתוארו שני חוגים שונים. היה מיעוט מובחן של סטודנטים בעלי גישה אוהדת, שתיארו את חבריהם לספסל הלימודים כ"ממש סבבה – תחרותיים אבל במידה". בחוג קשה להשיג ציון ממוצע, ואנשים נהנים "להשוויץ בציונים שלהם". לעומת זאת, בחלק נכבד מהקורסים גם ציון "עובר" קשה למדי להשגה, והסטודנטים מתאחדים ללמידה בקבוצות, על מנת להגדיל את סיכוייהם. לעומת זאת היו סטודנטים בעלי גישה צינית שהצליפו בלשונם. לדעתם בשל תנאי הקבלה הנמוכים (יחסית, כמובן) מגיעים לחוג סטודנטים רבים שאינם מתאימים: "אנשים לא באים באמת ללמוד, אלא למצוא חתן ולבלות בקפיטריה".

והתוצאה המתקבלת היא פגיעה ברמת הלימודים ובאווירה הלימודית: "לפעמים מרגישים פה ממש כמו בתיכון". דעה אחרת שחזרה על עצמה בכמה ווריאציות היא ש"בחוג לכלכלה לומדים לא מעט חכמולוגים. יש פה הרבה חבר'ה שנורא אוהבים לשמוע את עצמם, גם אם הרבה פעמים אין להם באמת מה להגיד". הסטטיסטיקה מושכת לכיוון הפסימי: רק 2 מתוך 70 הסטודנטים שסקרנו אמרו שחיי החברה היוו שיקול בבחירת מסלול הלימודים, והציון שנתנו לגיבוש בחוג (2.38 מתוך 5) היה הנמוך ביותר מכל לימודי כלכלה . 12.5% מהסטודנטים הודו שהם תחרותיים – השיעור הגדול ביותר מאשר בכל המסלולים בארץ, וכמעט פי שניים מהממוצע הארצי (6.8%).

את האגודה הסטודנטים אינם מרבים להרגיש. נראה כי האירוע המרכזי הוא יום הסטודנט, ומלבדו אין כמעט פעילויות חברתיות סטודנטיאליות. אפילו בכלל, חיי החברה אינם ערך עליון: רוב הסטודנטים בחוג (ובאוניברסיטת תל אביב בכלל) הם מקומיים, וחייהם החברתיים אינם מתרכזים סביב הלימודים. חיי החברה בחוג ובאוניברסיטה, כך שמענו, "בכלל לא קיימים". אף שרוב הסטודנטים די מחבבים את חבריהם ללימודים, הם אינם מרבים ליצור קשרים חברתיים אתם. לכן, הסטודנטים ממליצים על החוג רק לאנשים "שבאים ללמוד נטו. מי שמחפש מעבר לכך, זה לא המקום בשבילו".