תואר בכלכלה – אוניברסיטת בן גוריון – בנגב

אחד המאפיינים הבולטים של לימודי כלכלה, המתבטא באופן חד באוניברסיטת בן גוריון, הוא שיעורי הסינון הגבוהים. על פי הדיווחים, 30%-20% מהסטודנטים אינם מצליחים לעבור בהצלחה את אחד מקורסי המבואות. הסטודנטים, שרובם לא ידעו על כך בטרם התחילו ללמוד, מגלים עובדת חיים זו במהלך הלימודים: "מטפטפים לנו מתחילת השנה שסביר מאוד שלא נגיע לשנה ב". אחד המרצים שנכנס לכיתה צפופה מאוד (רבים נוהגים להגיע ליותר מהרצאה אחת כדי להבין את החומר) ציין פעם בציניות: "וואו, כמה צפוף פה. מזל שבסמסטר הבא לא תהיה בעיה כזאת".

למרות מדיניות הסינון הקשוחה, החוג נחשב ליוקרתי פחות בקרב המסלולים האוניברסיטאיים. במדד היוקרה הכולל הגיע החוג ל-64.6 – הרחק מאחורי האוניברסיטה העברית, המובילה עם ציון 84.6. עם זאת, אסור לשכוח את יתרונות המקום, ובמיוחד את ההיבט החברתי המפותח: האווירה הייחודית של באר שבע אינה מתקלקלת, אפילו כשלומדים כלכלה. עקב כך, ולמרות מדיניות הסינון, נראה שהסטודנטים כן מצליחים להיות מרוצים מהמסלול, ואין זה מפתיע לגלות שבאופן כללי, הסטודנטים ממליצים מאוד לבוא ללמוד בחוג. מתוך ציון 5, זכה החוג לציון המרשים 4.2 – גבוה יותר מכל אוניברסיטה אחרת.

אקדמי: שתי דעות של מרצים, מבחן אחד (מה עונים?)

למועמדים הגרים מחוץ לבאר שבע חשוב להביא בחשבון את העובדה שכישלון בקורסי המבוא (וכאמור, ההסתברות שזה יקרה לפחות באחד אינה נמוכה), מחייבת להישאר בבאר שבע לשם השלמה של הקורס בסמסטר קיץ, כלומר, על חשבון חופשת הקיץ – חופשה נכספת וארוכה יחסית (4-3 חודשים). פרט לאובדן החירות והאפשרות לצבור אנרגיות מחדש, הכישלון גובה מחיר במובן המקובל של המילה. התשלום בעבור קורס הנלמד בסמסטר קיץ גבוה יותר, והסטודנטים ממורמרים מאוד בשל המחיר המופקע (2200 ש"ח), תעריף מקובל במכללה פרטית, אך לא באוניברסיטה. במילים אחרות, במקום לעבוד ו/או לנוח, עשרות מתלמידי החוג נאלצים "לבלות" חודשיים מהקיץ בפתרון בעיות של אינפלציה ואבטלה (בתיאוריה ובפרקטיקה).

וללימודים עצמם: בכל פעם שמדברים עם הסטודנטים על איכות המרצים, הם דואגים לציין ש"המתרגלים מצוינים". החומר קשה מאוד במילא, וההרצאות בכיתה אינן תורמות הרבה להבנתו. סטודנטים ששאלנו על מה יעדיפו לוותר, אמרו פה אחד שיעדיפו ללכת לתרגיל ולוותר על השיעור. בעצם יש שתי דרכים להצליח: "או שמוכשרים בטירוף, או שיושבים שעות, וגם זה לא בטוח שמספיק". המרצים הם בלי ספק חוקרים מבריקים (וזכו לציון גבוה יחסית בסקר שלנו – 3.1), אך השיעורים אינם מרתקים, או אפילו מעניינים (כאן הציון נמוך יותר – 2.9). כמו כן, כשסטודנט מעלה שאלה, המרצים אינם מתעקשים להבין למה הוא מתכוון ולהסביר בשנית, במיוחד אם השאלה סוטה מעט מהחומר.

בעיה אחרת שציינו הסטודנטים (לא פגשנו כמוה באף מקום אחר), הייתה שמרצים נחלקו בדעותיהם ביחס ליישום של צעדים כלכליים (כגון הגירעון הממשלתי). ההסברים שלהם באותו הקורס היו מנוגדים, אבל הבחינה נכתבה רק על ידי אחד מהם. לפיכך, הסטודנטים נאלצו לנחש מי משני המרצים יבדוק את הבחינה. מההיבט החיובי, המרצים של המחלקה מרשימים ברקורד המקצועי והאקדמי שלהם – אחד מהם הוא המשנה לנגיד ישראל, פרופסור אביה ספיבק. בוגרי המחלקה מגיעים גם הם להישגים מרשימים, תשאלו את סילבן שלום, שר האוצר לשעבר של מדינת ישראל…

יחסית למסלולים אחרים, נראה שמדובר בחוג שהעומס בו סביר, או לפחות נסבל. מספר העמודים שיש לקרוא (כ-20 בשבוע) נמוך באופן ניכר מממספר העמודים שבשאר האוניברסיטאות (שם זה יותר בכיוון של 50-40 בשבוע), וכך גם מספר שעות הלימוד בבית באופן כללי. בשונה ממקומות אחרים, כששאלנו על חסרונות החוג, לא נרשמו קיטורים משמעותיים על העומס, ובין היתרונות שמענו ש"אין הרבה עבודות", הכול נבדק בבחינה.

תנאים ושירות: חוסר שביעות רצון

בדומה למחלקות אחרות באוניברסיטת בן גוריון, גם במסלול זה התלוננו חלק מהסטודנטים על היחס מצד המזכירות: טענות לגבי "חוסר אכפתיות" ו"יחס מחפיר לסטודנטים" חזרו על עצמן לא מעט. הציון שניתן לשירותי המזכירות, 2.3, משקף את תחושתם של הסטודנטים, וממקם את המסלול במקום הרביעי מהסוף – לא מקום טוב להיות בו. אם קיווינו שמדד התנאים ישפר את מעמדו של המסלול, הרי שתקוותינו התבדו. הסטודנטים הביעו חוסר שביעות רצון מהציוד שהאוניברסיטה מעמידה לרשותם, ודירגו אותו בציון 2.7, בהשוואה לשלוחת האוניברסיטה באשקלון למשל, שם הציון התקרב ל-4. במדד התנאים הכולל זכה המסלול לציון 71.3, הרחק מאחורי הטכניון והמכללה למינהל, שמובילים את הדירוג עם ציונים של מעל ל-80.

חברתי: "תוך שבוע היו לי חברים"

בבאר שבע כמו בבאר שבע, חשוב לזכור ששיקולי איכות הלימודים או יוקרת המסלול אינם בדרך כלל השיקולים המרכזיים בבחירת המוסד, אלא ההיבט החברתי הבולט. לעומת 18.9% מהנשאלים במדגם הכללי, שציינו כי היוקרה היה השיקול העיקרי שהנחה אותם בהחלטה, 46.2% הודו כי חיי החברה במקום הם הגורם שמשך אותם (אגב, שיעור זה הוא הגבוה ביותר מכל המוסדות המציעים מסלול זה). אף שניתן היה לצפות לתחרותיות עזה עקב הסינון האגרסיבי, הסטודנטים מפגינים אחווה ועזרה הדדית. תרבות הלמידה היא קבוצתית באופיה: "חייבים לעבוד בקבוצות, כי לשבת לבד עם תרגיל בחשבונאות זה די נורא", וסטודנט אחר הסביר "אם חמישים אחוז לא עוברים בחינה, אז בקבוצה יש לך סיכוי סטטיסטי להיות זה שעובר".

אגב סטטיסטיקה, בסקר שערכנו לא נמצא הבדל ניכר בין הסטודנטים בבאר שבע, לבין הסטודנטים במקומות האחרים, בענייני הלמידה המשותפת (לומדים עם 1.1 חברים בממוצע) – עובדה תמוהה במקצת על רקע הסיפורים והשמועות, אולם חשוב לזכור כי נתון זה מתייחס לגודל הקבוצה, ולא למספר הקבוצות בסך הכול.

בבאר שבע, חיי החברה גולשים מחוץ לקמפוס, וכצפוי, החוג הדרומי זכה לציון הגבוה מבין האוניברסיטאות במדד החברתי הכולל של המחקר שערכנו – ציון 58.5 (כאשר כל השאר נעות סביב ה-45 במקרה הטוב). אחד הסטודנטים סיפר: "עשיתי קורס הקיץ באוניברסיטת חיפה. למדתי שם חודשיים ולא הכרתי אף אחד. כאן, כבר בשבוע הראשון היו לי חברים".

קבוצות הלימוד, שבדרך כלל מתחלקות לפי רמת השקעה (חרשנים לחוד, זרקנים לחוד), הופכות להיות גם קבוצות חברותיות ליציאות ולמסיבות; כפי שיותר מתלמיד אחד אמר, גם לפריקת מתחים ורגיעה בדרכים אחרות, הכוללות שימוש בחומרים מעבר לחומרי הלימוד… תמיכה לכך ניתן למצוא בנתוני המחקר, המראים כי שיעור הסטודנטים בבן גוריון המתארים את חבריהם כ"שאנטי" הוא הגבוה ביותר – כמעט פי שלושה מהממוצע ברחבי הארץ.