תואר בחשבונאות – אוניברסיטת תל אביב

התוכנית התל אביבית יוקרתית מאוד, ועם ציון 89 מתוך 100 במדד זה בסקר שלנו, היא מקדימה את המסלולים האחרים בתחום בהפרש ניכר. "פקולטה בעלת שם עולמי", שיבחה אותה אחת הסטודנטיות; ולהבדיל ממקומות רבים שבהם יוקרה לחוד ושביעות רצון לחוד (עיין ערך לימודי רפואה באותה האוניברסיטה), המחקר שלנו מצביע על כך שכאן באמת מדובר בחוג מוצלח מרוב הבחינות.

אקדמי: מרצים ידועי שם, מנוסים ונגישים

לימודי חשבונאות באוניברסיטת תל אביב נלמדים במסלול דו-חוגי, המאפשר ללמוד אותם כמעט עם כל חוג, או במסלול תלת-חוגי (כלכלה–ניהול-חשבונאות). כששאלנו את הסטודנטים בחוג לחשבונאות על המרצים שלהם, נתקלנו שוב ושוב באותו הדגש: המומחיות והמקצועיות של הסגל האקדמי. הסטודנטים מייחסים חשיבות רבה לניסיון המעשי של המרצים שלהם, שלטענתם חיוני כדי ליצור את הקשר "בין התואר, שהוא פרקטי מאוד, לבין ההכוונה האקדמית, שהיא לא כל כך פרקטית. אחרת נוצר ניגוד אינטרסים". המרצים ברובם ותיקים מאוד, "מעבירים אותה הרצאה כבר שנים", והסטודנטים מרגישים שהם יודעים להעביר את החומר בצורה בהירה, מובנת ומסודרת (ציון 4 בתשובה לשאלה האם הם עונים היטב, שוב הגבוה מבין האוניברסיטאות). הביקורת האחת שהייתה לסטודנטים על אופי ההרצאות הייתה שהמרצים אינם מעודדים חשיבה יצירתית – "כל מרצה מטמיע את דרך המחשבה שלו, ופתאום בסטאז' אתה נחשף לפרספקטיבה אחרת". ואמנם, כאשר שאלנו על עידוד חשיבה עצמאית בסקר, הסטודנטים נתנו ציון 3.5, מתחת לבן גוריון וכמו באוניברסיטה העברית.

כמו המרצים, גם המתרגלים כולם רואי חשבון מוסמכים, שכבר עמדו בבחינות הלשכה וסיימו את הסטאז' שלהם. בעוד בחוגים רבים לכלכלה ולחשבונאות הסטודנטים מעדיפים את המתרגלים על פני המרצים, באוניברסיטת תל אביב דווקא המרצים עדיפים בעיניהם. לא שהמתרגלים אינם טובים, מסבירים התלמידים, לפעמים הם ממש "מרצים מלידה". פשוט אין להם הביטחון והמקצועיות שצברו המרצים עם השנים. יחס הסגל אל הסטודנטים טוב מאוד, והם שמחים לעזור – "הצלחה של הסטודנטים היא גם הצלחה של המרצים". הסטודנטים מרגישים נוח לפנות אל המרצים ואל המתרגלים בשאלות, גם בשיעור עצמו וגם בהפסקות: "אפשר לעצור אותם במסדרון", אמרו לנו כאן, באופן ייחודי לאוניברסיטת תל אביב.

הסטטיסטיקה משקפת את האווירה הטובה: ציון 4.2 על גישה בלתי פורמלית למרצים, גבוה ב30% מעל המסלול בבר אילן הסמוכה. עומס הלימודים לאורך הסמסטר תלוי מאוד בנכונותו של הסטודנט להשקיע – שלא כמו ברוב המוסדות האחרים, בחוג לחשבונאות בתל אביב אין חובת הגשה של תרגילים ועבודות, והאחריות לתרגול החומר מוטלת על הסטודנט עצמו. יש לכך משמעות: כאן לומדים בבית פחות מאשר בבן גוריון או באוניברסיטה העברית: 9.1 שעות שבועיות. רוב הסטודנטים מסכימים שהתרגול לאורך הסמסטר חשוב מאוד, אם כי לא כולם מקפידים להגיע להרצאות עצמן; חלקם טוענים ש"חשוב מאוד להיות פיזית בשיעור ולהקשיב", וחלקם טוענים ש"אפשר להבין גם מקריאה ולא רק משמיעה".

האתגר, בכל מקרה, רב יחסית: ציון 4.1, שהוא – כמה מפתיע – הגבוה מבין ציוניהם של כל המסלולים בתחום. הבחינות בחוג ארוכות ומתישות מאוד (נמשכות כארבע-חמש שעות), ומתבססות על יישום החומר הנלמד. אף שיישום חומר דורש הבנה שלו (לפחות בתיאוריה), היו סטודנטים שאמרו לנו שבחשבונאות זה לא בהכרח נכון – "זה מקצוע טכני מאוד, אז יש כאלה שמצליחים במבחן בלי ממש להבין את החומר". לדעת הסטודנטים, כדי להצטיין בחוג, על הסטודנט להיות בעל "כישרון טבעי פלוס כישרון חרישה". לנו נראה שהם מוכשרים וחרשנים טובים: ממוצע הציונים בקרב הסטודנטים שסקרנו עמד על 83.8, גבוה יחסית.

תנאים ושירות: שתי מזכירויות – מזרח ומערב

בסטודנטים בחוג זה מטפלות שתי מזכירויות – המזכירות של חשבונאות והמזכירות של כלכלה. "מקסימות" ו"ידידותיות מעל ומעבר" היו התארים שלהם זכו המזכירות של חשבונאות; הסטודנטים אמרו שהן מוכנות מאוד לסייע ומשתדלות להכיר את הסטודנטים באופן אישי. הציון שניתן למזכירות בסקר, 4.5, פשוט בשמים, ואף שלא שאלנו על כך ישירות, רבים מהסטודנטים גם ציינו לחיוב את הנגישות של ראש החוג. לעומתן, המזכירות של כלכלה תוארו בביטויים חריפים שמדריך חינוכי כשלנו לא יצטט.

על הקמפוס שמענו שהוא "נעים", "נחמד ומטופח", וסטודנטית אחת אף כתבה ש"לא הייתי רוצה ללמוד בשום מקום אחר". התלונה היחידה שבה נתקלנו בהקשר זה היא, שמדובר במקום מנוכר (הערה שנתקלנו בה גם במסלולי לימוד אחרים בתל אביב, כגון החוג לפסיכולוגיה). בתצפיות שלנו התרשמנו לטובה מהתנאים, אם כי נתקלנו במקומות מוצלחים יותר באוניברסיטה. הסטודנטים גם הם מרוצים, אך לא יותר מדי: ציון 3.3 על שביעות רצון מהתנאים, כמו באוניברסיטה העברית, אך פחות מאשר במסלולים של מכללות פרטיות, כגון המכללה למנהל והקריה האקדמית.

חברתי: למרות הקליקות התל אביביות, כולם מוצאים חברים

למרות שבחוג לומדים כ – 200 סטודנטים הם מציינים שמדובר בחוג חם ומגובש יחסית. עם ציון 3.7 בסקר כששאלנו על גיבוש, המסלול ממוקם קרוב ל"ראש הטבלה" בתחום. בניגוד לחוגים אחרים בתל אביב, שהיו מנוכרים ביחס ליתר המוסדות שסקרנו, כאן מדובר במקום חברותי מאוד, ו"כולם מוצאים את החברה המתאימה להם לבסוף". הם כנראה באמת מוצאים: הנסקרים שלנו בילו עם 2.1 חברים לשבוע מחוץ ללימודים, מקום שני אחרי בן גוריון. הסטודנטים בחוג מודים שהוא אינו מהווה כור היתוך, ורבים מהסטודנטים הם "בנים של" הסבורים שמדובר בגיבוש ובחברתיות של אוכלוסייה מסוימת: "רוב הפקולטה מאזור המרכז והשרון, יש הווי של צפוניים", מדווח סטודנט, ואילו תלמידת החוג שהגיעה אליו מאזור הצפון (הגיאוגרפי) אמרה לנו שיש "קליקות של תל-אביבים ויש את שאר העולם".

לדברי החוג קיים מסלול מיוחד של אפליה מתקנת, לסטודנטים שבאים מרקע סוציואקונומי חלש ולא עמדו בתנאי הקבלה לחוג. יוזמה ברוכה בהחלט. ומה מאפיין את האוכלוסייה במסלול? ראשית, באופן לא הכי מפתיע, שיעור הסטודנטים שטענו שיש כאן צפונבונים גבוה יחסית: 46% מבין משתתפי הסקר; נתקלנו בדעה זו גם במסלולים תל אביביים אחרים. יותר ממחצית הנסקרים כתבו שלומדים במסלול אנשים שאפתניים (לא ממש גילוי מרעיש, לדעתנו, בהתחשב בתחום הלימוד), ו-18% אזרו אומץ וציינו שהם עצמם תחרותיים, מה שממקם אותם גבוה למדי גם כאן.