ריבוע2המכללה האקדמית להנדסה בנגב (ששינתה את שמה ל"המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון"), היא מהמכללות הראשונות שזכו באישור מטעם המל"ג להענקת תואר BSc לבוגריה בתעשייה וניהול (שנייה רק לאורט בראודה). נכון לעכשיו, המסלול עדיין אינו בצמרת הדירוג מבחינת יוקרה או מבחינת רמת לימודים ; אולי בעקבות התואר החדש נראה שינויים בעתיד. הסטודנטים יכולים לבלות את שנות התואר באחד משני הקמפוסים של המכללה, באר שבע או אשדוד. המדריך שלנו מסקר רק את קמפוס באר שבע.

אקדמי: אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם

נתחיל בנתון מפתיע שמציב סתירה פנימית ומספר משהו על מכללת ההנדסה בנגב: לפי חלק משאלות הסקר, מתשובות הסטודנטים הוצבה המכללה במקום מכובד בהחלט בין המכללות מבחינת יוקרה. אבל כששאלנו את הסטודנטים שלומדים שם למה הם הגיעו ללמוד דווקא כאן, רק 5% מהם ציינו את היוקרה כסיבת הבחירה. אז מה הסיפור? תואר ה-BSc החדש, שהעלה את ציון היוקרתיות בדירוג שלנו, אבל אינו משרת את הסטודנטים שכבר לומדים כאן, אלה שהשתתפו בסקר שנערך השנה. אלה בחרו ללמוד דווקא במכללה הזאת בראש ובראשונה בגלל דרישות קבלה נמוכות (50% ציינו את הסיבה הזאת). מועמדים שאינם עומדים בדרישות הקבלה הרגילות, מתקבלים לקורסי הכנה ואחר כך נקלטים במחלקה. אנו מקווים שהמשמעות של השינוי תהיה עלייה במעמדה של המכללה, לפחות בעיני הסטודנטים שלה.גובה14

כחלק מתהליך המעבר, עומס הלימודים רב יותר מהממוצע. תלמידי המכללה לומדים בבית בערך 10 שעות בשבוע, יותר מכל מסלולי תעו"נ האחרים (כמו באורט בראודה, מעל הממוצע של כ-8 שעות שבועיות). התרשמנו מהנתונים החיוביים: הסטודנטים מרגישים עידוד לחשיבה עצמאית (הגבוה ביותר בתעו"נ – 3.9) ורמות אתגר אינטלקטואלי גבוהות, וגם מבחר קורסי הבחירה גדול יותר מאשר במסלולים אחרים במכללה, ואינו נופל מהמבחר במכללות אחרות. לטובת הסטודנטים שמתקשים פועלת במכללה מערכת מסועפת ומוצלחת של שיעורים פרטיים. השיעורים ניתנים לזכאים, בלי תשלום, על ידי סטודנטים ותיקים (שמקבלים על כך מלגה).

רמת הלימודים נפגעת, לפי הסטודנטים שאתם דיברנו, דווקא בגלל עמיתיהם לספסל. מבחינת המשמעת הלימודית, שמענו כאן תלונות שאינן אופייניות למוסד אקדמי, על קורסים עם "הרבה רעש ובלגן", עד כדי כך שלא כדאי להגיע לשיעור. יש כאלה שמנצלים לרעה את הסבלנות של המורה ושל יתר הסטודנטים, ומעלים "שאלות מפגרות", אבל 'לכל שבת יש מוצאי שבת', וכשהמרצים נאלצים לדחוס את החומר לקראת סוף הקורס, גובר העומס הלימודי. מנסים מאוד ליצור כאן ייחוד, על ידי הדגשת הפרקטיות של המסלול ויצירת קשר לעולם העבודה האמיתי. הקשר עם מקומות העבודה מתחיל בפרוייקט המכונה "חשיפה לתעשייה", שבו הסטודנטים נדרשים לעבוד (בחינם) 150 שעות. כיוון שהחוג אינו מקיים קשרים עם מפעלים באזור, נאלצים הסטודנטים לחפש בעצמם, ולשכנע מנהלי מפעלים שיקבלו אותם. החשיפה לשטח, מתברר לא רק שאינה מחזקת את תחושת הפרקטיות בלימודים עצמם, אלא להפך. "לומדים," אמרו לנו, "אבל לא מה שקורה בחוץ".גובה1

ציון הסקר שהתקבל למידת הפרקטיות של המסלול הוא אכן מעל לממוצע, ובהחלט מעל לאוניברסיטאות, אבל אינו מככב בראש הטבלה (3.3 לעומת ממוצע של 3.2). כיוון שהמסלול עדיין אינו ותיק ממש, לא ידוע כיצד נקלטים בוגרי המקום בתעשייה. ראש המחלקה מסר לנו שהמכללה מקיימת מעקב מסודר בנושא, ומעריכה שכ-85% מבוגרי המחלקה משתלבים במקצוע שבו הוכשרו. כמו במסלולים אחרים, גם כאן שמענו מסטודנטים טענות על הפרת הבטחות. לדוגמה, לתלמידי המחלקה לתעשייה וניהול נמסר הודעה על פתיחת שני מסלולים לתפעול ולמערכות מידע. הרוב היו מעוניינים במסלול השני, היוקרתי. בסופו של דבר התוכנית הוכנסה מאוחר, ורוב הסטודנטים יסיימו במסלול התפעול. כאשר הסטודנטים מחו, טענה ההנהלה שההבטחה כלל לא ניתנה. גם על תואר ה-Bsc, שהתקבל השנה במזל טוב, סיפרו לנו שבמשך כמה שנים נשמעו הבטחות ש"השנה מקבלים", הבטחה שנשמעת השנה בשני מסלולים אחרים במכללה. המכללה טוענת שהקפידה להבהיר את מצב העניינים.

תנאים ושירות: מי שלא יכול לנהל, מלמד ניהול

הסטודנטים של המכללה להנדסה בנגב נתנו ציון גבוה מאוד לשביעות רצון מהתנאים של המוסד (4.5, מקום שני בתעו"נ, ולעומת ממוצע של 3.5), אבל נראה שהם מתייחסים לפאר ולהדר של המבנה האולטרה מודרני של המכללה ("החללית" קוראים לה בבאר שבע). אנחנו, שהגענו לתצפת במקום, התפעלנו גם אנחנו מהעיצוב המרשים והמודרני של המבנה, אבל התרשמנו שדווקא הדברים הקטנים לוקים מאוד בחסר: הכיתות, החניה והניקיון על הכיפק, אבל אין נוף, אין מקומות נחמדים לשבת בהם באוויר החופשי (למעט גן לילי שרון), והמזנונים ממש, אבל ממש, לא משהו. מה שחד משמעי הוא שהשירות ממש לא משהו (מקום 8 מתוך 10). ניהול אינו הצד החזק של המכללה כולה, והמחלקה לתעו"נ איננה יוצאת דופן.

תואר B.Sc בהנדסת תעשייה וניהול
המכללה האקדמית להנדסה ע"ש
– סמי שמעון

באר שבע ואשדוד
ת"ד 45, באר שבע, 84100
טלפון: 6475641 – 08
פקס: 6475643 – 08

שמענו תלונות רבות שהסתכמו במשפט "במחלקה לתעשייה וניהול כל הניהול לקוי". סטודנטים סיפרו שכבר שנתיים מנסים לשפר את איכות המינהל בלי תוצאות, ובאמת הציון שהם קיבלו בסקר שלנו הוא השני מהסוף – 2.6, לעומת ממוצע ארצי של 3.1. כך למשל, תקשורת המחשבים לקויה, וכשבאים לשנות כתובת זה לא נרשם אוטומטית בכל המשרדים. יש לעבור בכל המשרדים כדי לעדכן, אחרת הדואר אינו מגיע לכתובת החדשה. שמענו על סטודנטית שלא קיבלה בדואר כרטיס נבחן, משום שכתובתה לא עודכנה, ורק ברגע האחרון נודע לה על המבחן.

חברתי: זה באר שבע, אבל לא בן גוריון

שיטת הלימוד המקובלת כאן היא "לימוד בגוש", פחות משני אנשים בקבוצת לימוד זה לא זה. וזה הרבה יותר מאשר בכל מסלולי תעו"נ האחרים, שבהם מסתפקים בממוצע באיש וחצי. אולי הסיבה לזה היא האופי של האנשים. 20% מהסטודנטים תיארו את חבריהם ללימודים כ"עצלנים" (יחסית הרבה לכלל מסלולי תעשייה וניהול). מה שעוד תלמידי המקום ידעו לספר על חבריהם, זה שיש כאן הרבה "ערסים ופריחות" (17.5% לעומת כ-6% בממוצע), ושהרבה חבר'ה כאן "מעצבנים" (20%). בין שהסטודנטים לא ממש מתים על חבריהם, ובין שזמן לימוד משותף הוא לא "זמן איכות", גיבוש חברתי של ממש לא נוצר כאן, ומערכת היחסים הטובה מסתכמת בשיתוף פעולה לימודי; הציון במדד גיבוש בסקר, 3.4, הוא בערך במרכז הטבלה. אולי אגודת הסטודנטים הייתה יכולה לשפר את המצב, אבל היא כנראה מאכזבת למדי, וזכתה במכללה לאחד הציונים הנמוכים יותר – 2.8, שהוא נמוך מן הממוצע (3.2).