תואר בהנדסת מחשבים – אוניברסיטת בר אילן

סקירת החוג משנת 2005:

החוג להנדסת מחשבים הוא חדש אפילו בבית הספר הצעיר להנדסה באוניברסיטת בר אילן נמצא עדיין בחיתוליו (רק השנה, תשס"ה, מסיים המחזור הראשון את לימודיו), וסובל מכל בעיות ההרצה הרגילות – שינויים במערך הקורסים המוצעים (סטודנטים שהתחילו ללמוד בתשס"ה לומדים קורסים שונים מאלה שהתחילו את לימודיהם לפני ארבע שנים), סילבוס בלתי צפוי (אם כי הנהלת החוג טוענת שבפועל השתנו רק שלושה קורסים) ובעיות מינהלתיות – אבל הסטודנטים מאמינם ש"הכוונות טובות. קשובים אלינו מאוד ומה שאנחנו מתלוננים עליו הרבה, סביר להניח שלא יחזרו עליו בשנה הבאה".

אחת ממחלות הילדות היא רמת לימודים נמוכה משאר האוניברסיטאות ומזו של חלק מהמכללות. בכל זאת, עומדת בר אילן בדרישות למתן תואר BSc, ולכן היוקרה שלה עומדת על 65, ומציבה אותה במקום הרביעי המכובד, מעל לכל המכללות, ואף לחלק מהמסלולים האוניברסיטאיים (בן גוריון, למשל).

אקדמי: כל ההתחלות קשות, זאת פחות מהרגיל

בהתאם למגמה הרווחת ביתר מסלולי ההנדסה, ציפינו לשמוע תלונות קשות על יכולת ההוראה של המרצים. אנחנו הופתענו, ואתם תשמחו, לגלות שהסטודנטים מרוצים מאוד מרמת ההוראה של המרצים שלהם: הם מעניינים, ולפי רמת האתגר והחשיבה העצמאית שעליה הצביעו הסטודנטים, המרצים מאכילים אותם בכפית. אלא שהשגת מומחים שיודעים ללמד היא כנראה משימה לא פשוטה – הסגל קטן, לכן מספר קורסי הבחירה המוצעים מצומצם ו"אנחנו לא מקבלים הרבה העשרה תיאורטית או מקצועית מעבר לקורסי הבחירה". כפי שסיכם זאת אחד הסטודנטים: "המרצים פה מצוינים, הלוואי שהיו לנו יותר". סטודנטים המעוניינים בהרחבת אופקים או סתם בעוד אפשרויות בחירה, יכולים לקחת קורסים מהחוג למדעי המחשב. במחזורים הבאים, כך מבטיחים בהנהלה, ייהנו הסטודנטים ממספר רב ומגוון של קורסי בחירה תוך-מגמתיים.

לעומת זאת, בהתחשב בגודל החוג, המרצים התגלו, למרבה ההפתעה, כנוקשים וכמרוחקים יחסית – הם מוקמו במקום אחרון במענה לשאלות, עם ציון של 3.1, ובמקום השני מהסוף בנגישות בלתי רשמית (כשהם מובילים רק מעט על הנדסת מחשבים בטכניון). מנגד, המתרגלים, שבאים מאוניברסיטת תל אביב, מפצים על כך, וכדברי אחד הסטודנטים: "נשארים שעה אחרי השיעור, עד שהסטודנט הכי דביל מבין על מה הם דיברו".
מגמת הנדסת מחשבים מתמקדת בשלושה תחומים: תוכן לוגי מתקדם, ארכיטקטורות ומבנה מחשב ותקשורת מחשבים. הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן דירגו את המרצים שלהם במקום התשיעי מבין מכלול הנדסת מחשבים, מבחינת מומחיותם, אולם גם מקום זה הוא מקום מכובד, לנוכח הציון הגבוה בהשוואה למסלולים אחרים – 3.3 מתוך 5 (נראה שרוב המרצים להנדסת מחשבים בארץ הם מומחים בתחומם…).

העומס במהלך הסמסטר (12.1 שעות לימוד עצמאיות בשבוע) ממוצע למסלולי ההנדסה ומורכב מעבודות, מבחנים ומפרוייקטים שנתיים. המבחנים נחלקים לשני סוגים: בשנה א' הם מבוססים על טכניקות מתמטיות שיש לשנן ועל פורמטים של שאלות שנלעסו היטב בתרגולים, ואינם מפתיעים איש לרעה; בשנה ב' הם דורשים יישום של רעיונות מופשטים יותר וחשיבה עצמאית; גם אז המבחנים נחשבים להוגנים, אבל "צריך לעבוד קשה רק על מנת לעבור". למרות התלונות על קושי, הסטודנטים מודים שהחוג (אולי בשל גודלו המזערי) יוצא מגדרו לשמר כל סטודנט: "האנשים שעזבו עשו זאת מרצונם, החוג נותן לנכשלים מועדי ג'" (תופעה נדירה בעולם האקדמיה, שבו לרוב השגת מועד ג' דורשת מלחמה). אם ללמוד מניסיון העבר (הלא עשיר במיוחד…), הרי ששיעור הנושרים משנה א' עד שנה ד' עומד נכון להיום על 10 סטודנטים.

תנאים ושירות: לסטודנטים יש בית חם, אבל אין להם בניין

המזכירות קיבלו את המקום הרביעי, והמרשים כשלעצמו (עם ציון של 3.6), על השירות החם והאישי שהן מעניקות. "מתייחסים אלינו כמו אל מלכים," אומרים הסטודנטים, "המזכירות נותנות לנו כל מה שאנחנו רוצים". לסטודנטים נדמה שהשירות הטוב אפשרי בגלל גודלו של החוג. הם פשוט שכחו שאותו משרד משרת את 320 התלמידים במגמות הנדסת חשמל והנדסת מחשבים. במילותיה של עובדת בכירה בסגל המנהלתי שהתקשרה אלינו כדי להגיב "השירות הוא טוב לא כי המקום קטן אלא כי אנחנו מתאמצות". התלונה הקשה ביותר של הסטודנטים נוגעת לטעויות בסידור המערכת, שעליהן אומר החוג ש"זו פעם ראשונה שאנחנו עושים דבר כזה" – תירוץ שהסטודנטים אינם מקבלים.

לציון הלא מרשים במדד התנאים (72, נמוך מכל האוניברסיטאות, מלבד בן גוריון), אחראי, כנראה, הפיזור הגיאוגרפי של החוג: אין לו בניין עצמאי או כיתות ייעודיות, והסטודנטים שקיוו לשבת בנחת מול מחשב ארבע שנים, מכתתים את רגליהם מקצה אחד של האוניברסיטה לקצה האחר. כיוון שאוניברסיטת בר אילן משתרעת על שטח נרחב למדי, הרי שמדובר בכיתות רגליים מתמשך. המועמדים ללימודים יכולים להתנחם בכך, שבשנים הבאות ייפתחו ארבעת הבניינים החדשים להנדסה (כל בניין בן 6 קומות). עוד הושפע הציון מבעיות קמפוס בר אילניות, דוגמת קשיי חניה וספרייה בעייתית (יחסית לאוניברסיטה) – כתבי עת וספרי לימוד נרכשים בהדרגה, והחוג הצעיר להנדסת מחשבים עודנו חסר ספרות איכותית.

חברתי: כבר לילה, בואו ניפרד

כפי שהגדיר זאת אחד הסטודנטים שריאיינו, החוג להנדסת מחשבים בבר אילן הוא "קומונה גדולה, או בעצם קטנה, ומאושרת". החוג הזעיר מונה רק כ-70 סטודנטים, המחולקים לארבעה שנתונים, ומורכב (כרגיל בחוגי ההנדסה), בעיקר מבנים. הציון החברתי שלהם (54.8) ממוצע. הגיבוש של החוג בהחלט טוב – 3.4, מקום רביעי (שאותו הוא חולק עם אורט בראודה). הפער בין הגיבוש לקיומם של חיים חברתיים נובע, כנראה, מקטגוריית הבילויים (שבה הם מצויים הרחק במקום הארבעה-עשר, עם בילויים עם פחות מחבר אחד בשבוע, ורק מכללת אשקלון מנצחת אותם). במילים אחרות, הסטודנטים אולי היו רוצים לבלות יחד, אבל אין להם זמן. הסטודנטים בבר אילן (מעט) יותר תחרותיים מהרגיל (עם 38.5%, מול ממוצע של 30.5%), וייתכן שזאת הסיבה שהם לומדים יחד פחות מהרגיל – 1.4, הציון נמוך מבין האוניברסיטאות. עם זאת, מדברי הסטודנטים עולה שהתחרותיות אדישה למדי, ולא מעכירה את אווירת החוג. אנחנו לא פוסלים את הרעיון שהתחרותיות מתמקדת, לעתים, במירוץ אחר העותק האחרון (או היחיד) של ספר חשוב בספרייה.