תואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה – שנקר הנדסאים הנדסה. עיצוב. אמנות

התואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה בשנקר נחשב למעשי מאוד, לטוב ולרע. לטוב, כיוון שאין הכנה טובה יותר לעבודה מאשר עיסוק בווריאציות שלה במשך ארבע שנים. לרע, כיוון ש"אנשים יוצאים מפה ויודעים מה הם עושים, אבל לא יודעים למה הם עושים את זה, וחבל". עוד שמענו, ש"מאחורי כל עבודה מעשית יש רעיון תיאורטי, ופה לפעמים מדלגים עליו". חשוב לציין שמדובר במסלול חדש במכללה, שקיים רק שלוש שנים ובחוג לומדים עד כה סטודנטים בשנים א' ו-ב', בסך הכל כ -25 סטודנטים (עד כמה שהצלחנו לברר). היוקרה אכן חולשתו העיקרית של המסלול, וגם בסקר שלנו המדד המשולב בתחום זה הוא אחד הנמוכים בארץ. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במסלול צעיר, כך שימים יגידו לאן יתפתח.

אקדמי: "מגמה קטנה, כמו שיעור פרטי"

המסלול כולל שלוש התמחויות: אלקטרוניקה תעשייתית, מחשבים ותקשורת אלקטרונית. הנדסאים שלומדים בחוג נהנים מפטורים רבים מקורסי מבוא, ומצהירים שהלימודים קלים להם יותר מלימודי הנדסאי. הם (וגם סטודנטים אחרים שפגשנו) חושבים שהחל מהשנה השלישית ללימודים ניתן לשלב עבודה עם לימודים: "זה לא שהלימודים קשים מאוד בשנתיים הראשונות, פשוט יש הרבה יותר קורסים ומטלות, ושילוב של עבודה הוא לא ריאלי". הדעות בעניין חלוקות: מצד אחד יש סטודנטים שסבורים שהלימודים אינם קשים, ומנגד יש סטודנטים שחושבים ש"אין סיכוי שמישהו שלא מגיע לכיתה – יעבור את התואר. אם אתה לא שם – אתה לא קיים". נתוני הסקר שלנו מראים שדווקא רוב הסטודנטים אכן רואים בלימודים אתגר. בתשובה לשאלה זו הגיע החוג לציון ממוצע 4.2 מתוך 5 – גבוה יותר מבין כל המכללות ושני רק לטכניון.

בשונה מחוגים אחרים בשנקר, לסטודנטים כאן לא הייתה ביקורת על המרצים; לפי הראיונות שערכנו הם אפילו די מרוצים. מרצים רבים מגיעים מאוניברסיטת תל אביב. הם בקיאים בחומר, עונים לכל השאלות של הסטודנטים בפירוט ובהרחבה, ואין להם בעיה לחזור על הסבר כמה פעמים. כמות התלמידים הנמוכה תורמת לכך שההרצאה היא פרונטלית, "זזה מהר", ובנויה באופן מסודר וברור. הדאגה לעתיד קשורה גם לעתידם המקצועי של הסטודנטים, שאינם בטוחים לגבי איכות התואר, ולרמתם של המרצים המלמדים בחוג. סטודנט שראיינו ציין ש"לא פגשתי כאן מרצים שהם תאורטיקנים גדולים". אנחנו, למרבה הצער, איננו יכולים להעריך את איכות המרצים, כי אין לנו מושג מי הם. אתר החוג, וכן הפרוספקטים ומדור הרישום, נמנעים מלפרסם מידע סודי שכזה, או את רשימת הקורסים, או בכלל משהו בנוגע לחוג הלימוד, מעבר למטרות כלליות.

המתרגלים "מדברים בגובה העיניים", אינם יודעים תמיד לענות על שאלות, אבל מבררים וחוזרים אל הסטודנטים, גם אם זה כולל שיחת טלפון אישית לסטודנט ששאל. הסטודנטים שאתם דיברנו הסבירו שתמיד עדיף לדבר עם המתרגלים ולא עם המרצים, כיוון שהם זמינים יותר ופנויים יותר, ואפילו "מדברים עם המרצה במקומך ומסדרים עניינים". שוב, יחס טוב בהרבה מאשר בחוגים הוותיקים בקמפוס, למעשה גם ביחס למצוי במוסדות אחרים. המבחנים אינם בודקים יכולת שינון, אלא מבוססים בצורה בלעדית על יישום, בדיוק כמו שיטת הלימוד (חלק מהמבחנים אפילו מתבצעים במעבדה). גם בסקר שערכנו העניקו הסטודנטים ציון גבוה (4 מתוך 5), בתשובה לשאלה עד כמה הלימודים מעוררים חשיבה עצמאית. העתקות אינן נושא שיחה אהוב על הסטודנטים: "יש כמה עשבים שוטים, אבל הרוב באו ללמוד". ערעורים על מבחנים נפוצים בהחלט בחוג, וגם נושאים תוצאות, "קשובים מאוד אלינו. אם יש לך טענה מוצדקת, סביר מאוד שיעלו לך נקודות".

תנאים ושירות: קמפוס צבעוני ואומנותי, מזכירה המכירה אותך בשם

מבין המסלולים שסקרנו בשנקר, אלקטרוניקה הוא זה שבו ראינו את שביעות הרצון הגבוהה ביותר מהמזכירות. הסטודנטים של הנדסת אלקטרוניקה אינם נזקקים כמעט לשירותי המזכירות. "בעיקר באים להתלונן על משהו," סיפר אחד הסטודנטים, "את יתר הדברים אנחנו יודעים לעשות לבד". לנו נראה שהתלונות אינן רבות, בעיקר משום שהמזכירה יעילה מאוד ומכירה אישית את רוב הסטודנטים בחוג, עד לרמה של שם משפחה. היכרות כזאת היא עניין נדיר בחוגים להנדסת חשמל, ומתבטאת גם בסקר שלנו – מקום ראשון במדד השירות הכולל, עם ציון 82 מתוך 100, כאשר המקום השני (אורט בראודה) רחוק מרחק של כ-10 נקודות. מדובר בהחלט בהישג נדיר וראוי להערכה. כיאה למוסד המפורסם בתחום העיצוב, האווירה בשנקר ייחודית ויצירתית, גם בפקולטה להנדסה. בתצפיות שערכנו התרשמנו מהבניין המעניין, מחלונות הראווה ומהתערוכות. החלל מלא בתצוגות מתחלפות, והקמפוס כולו צבעוני ומרתק. נראה שהסטודנטים, מתלהבים פחות, מפני שבסקר שערכנו אף אחד לא ציין את היתרונות האלה .מצד שני, מצאנו מחסור במכונות צילום (שקיימות לשימוש הסטודנטים רק בספרייה), מחסור בחנייה לסטודנטים והיעדר שירותים כגון דואר, בנק או כספומט לפחות. כמו כן, בכל הקשור ללימודי ההנדסה, נראה שהמוסד מפותח פחות. הספרייה, למשל, עדיין לא רכשה די ספרים למסלול החדש בשנקר. פעמים רבות הסטודנטים נאלצים לנסוע לספריית אוניברסיטת תל אביב: "השומרים בספרייה שם מכירים אותנו מצוין, הם בטח חושבים שאנחנו לומדים שם".

חברתי: שיחות טלפון בסופי שבוע

בהיעדר מעונות וזמן פנוי, האינטראקציה בין הסטודנטים בחוג מתבצעת בעיקר בקמפוס. לפי הסקר שלנו, הסטודנטים אכן אינם ידועים בעודף זמן פנוי, ולומדים בממוצע 19.7 שעות שבועיות בבית, הרחק מעל הממוצע. בשנתיים הראשונות עסוקים הסטודנטים בלימודים עצמם, ובשנה וחצי האחרונות ינסו להתברג למקומות עבודה, ולכן "יש נוהל פיזור אחרי בית ספר". יש שיחות טלפון בסופי שבוע, אבל אי אפשר להגיד שהחוג פעיל גם אחרי שעות הלימודים. לדברי הסטודנטים שפגשנו, התחרותיות כאן בריאה, ונובעת מהאופי ההישגי של הלומדים בחוג. עיקר הביטוי שלה הוא בשאלות חוזרות על ציונים, וברצון ש"המרצה יכיר אותי בשם ויחשוב שאני שווה משהו". הכיתה מורכבת מ"חכמים שעוזרים לאלה שלא חכמים", ויש שיתוף פעולה בחלוקה של חומר לימודים ובלימוד למבחנים בקבוצות. במדד החברתי הכולל הגיע החוג למקום טוב באמצע (כלומר מעל רוב המסלולים בגוש דן). הסטודנטים מעידים שאין קבוצות חברתיות מיוחדות, אבל החוג הומוגני למדי – רוב הסטודנטים בו הם גברים יהודים מאזור גוש דן. סטודנטית שראיינו אמרה שהיא חשה בודדה למדי, ומתחברת בעיקר עם בנות שלומדות תעשייה וניהול, שהוא החוג ההנדסי הגדול והותיק יותר במכללה. ההומוגניות הזאת יכולה להסביר את הציון במדד הגיבוש – 3.6 מתוך 5, השני מבין כל המסלולים.

הערה מתודולוגית: משום שזהו חוג צעיר, מספר התלמידים מצומצם ובהתאם יכולתנו לדגום אותם.