תואר בהנדסת חשמל – אוניברסיטת תל אביב

בדומה לרוב מסלולי הנדסת החשמל, גם החוג באוניברסיטת תל אביב מתאפיין בקושי רב בלימודים, ובאי שביעות הרצון מהמרצים. אולם, באופן ייחודי בתוך הקמפוס התל אביבי, הקשיים גרמו גם לאווירה חברתית מלוכדת יחסית, כאשר מדובר בעזרה הדדית בלימודים. החוג אמנם אינו מגובש מבחינת בילויים, אבל בכל הנוגע לסיכומים, לעבודות ולמבחנים, ניכר שיתוף פעולה מרשים. כמו כן, חשוב לזכור שבצד הקשיים, מדובר באחד המוסדות היוקרתיים בתחום – יתרון משמעותי לאחר סיום התואר. בסקר שלנו השיג החוג ציון 83.8 מתוך מאה במדד היוקרה המשולב – מקום שני מבין כל המוסדות, כשרק הטכניון לפניו. כששאלנו סטודנטים לגבי המלצות על החוג, הם הודו שהמסלול מיועד בעיקר לאנשים המעוניינים בשמה הטוב של האוניברסיטה, ובלימודים עצמיים שהם אתגר. במילים אחרות, מי שיכול להתקבל ומוכן להשקעה רבה ולעבודה קשה, שתשתלם כנראה בעתיד, זה המקום בשבילו.

אקדמי: " הרבה פעמים קשה ולא מובן "

בדומה לרוב האוניברסיטאות, גם באוניברסיטת תל אביב רוב המרצים רואים עצמם בראש ובראשונה כחוקרים, ורק אחר כך כמורים, עובדה המתבטאת ברמת ההוראה הירודה. הכמות העצומה של הסטודנטים בשנתון גורמת לכך שמרצים שונים מעבירים את אותו הקורס, אולם כל מרצה עושה זאת בשיטתו, עד ש"נדמה לך שכל מרצה מעביר קורס אחר". התלמידים מתלוננים שהרמה והדרישות של אותו הקורס משתנים מאוד ממרצה למרצה, למרות ההגדרות הפקולטות הקבועות לכמות החומר ולרמתו בכל נושא. המלצת הסטודנטים היא: "כדאי להיבחן אצל המרצה שאצלו ביקרת הכי הרבה פעמים במהלך הסמסטר, כדי שתבין מה בדיוק שואלים אותך". הסגל האקדמי נתפס כמתנשא ומרוחק, "סטודנטים הם הדאגה האחרונה שלהם". חוסר ההשקעה בשיעורים בולט: "מרצים באים, פותחים ספר ומתחילים להקריא מתוכו משפטים ולרשום נוסחאות על הלוח. לפעמים הם לא מרימים עיניים אפילו פעם אחת במשך כל השיעור".

גם בסקר שלנו קיבלו המרצים ציון לא מרשים (2.8 מתוך 5, הנמוך ביותר מבין כל המוסדות) בנוגע לרמת העניין שהם מעוררים. הישג נמוך נרשם גם בשאלה הנוגעת לאופן שבו הם משיבים על שאלות. יש מרצים שאינם מחלקים פתרונות לתרגילים (אולי בגלל הגירעון, שבעקבותיו הפקולטה מפקחת על מספר הדפים שמרצה רשאי לחלק), כך שהסטודנטים אינם יודעים אם פתרו נכונה ואם הבינו את החומר. גם אם מחלקים פתרונות, הסטודנטים מתלוננים על מרצים מסוימים, שבפתרונות שהם מחלקים יש שגיאות רבות, כך שגם זה לא ממש עוזר. חשיבות התרגילים ופתרונם היא עצומה, כיוון ששיעורים עם מתרגלים כמעט אין, בשל הקיצוצים התקציביים באוניברסיטת תל אביב. בתקופת המבחנים דווקא יש התחשבות בסטודנטים, ובדרך כלל אין יותר ממבחן אחד לשבוע (באוניברסיטת בר אילן, למשל, שמענו גם על שני מבחנים ביום). אולם, הבחינות עצמן נחשבות כלא הוגנות; אמנם הן מבוססות על חומר ההרצאות והתרגילים, אבל ברמה גבוהה בהרבה מרמת הלימוד. הציונים נמצאים ב"מגמת קיצוץ", בשל בדיקה קפדנית יתר על המידה.

אפילו שמענו על מבחן שבו ההישגים היו כה נמוכים, שניתן פקטור יוצא דופן של 30 נקודות. עומס הלימודים כבד מאוד, ונדרשת השקעה של שעות רבות בבית לאורך כל הסמסטר: "אם לא באת לשיעור, אתה חייב להשלים אותו ואת התרגיל כמה שיותר מהר, אחרת אין לך מה לבוא לשיעור הבא, גם ככה לא תבין כלום". מעניין לציין, שעל פי הסקר שלנו, ניתן לראות שהסטודנטים בתל אביב אכן משקיעים לא מעט, אולם לא בצורה יוצאת דופן יחסית לשאר המוסדות. למעשה, בהשוואה למסלולים אחרים בתל אביב (הם לומדים 13 שעות בשבוע מחוץ לכיתה, בהשוואה ל-8.5 בכלכלה ובהנדסת תעשייה וניהול). מבחינת כמות הכתיבה במהלך השיעורים, הם כותבים 17.9 דפים בממוצע בשבוע, שזה אכן לא מעט, אבל פחות מבכל מוסד אחר (במקומות אחרים מדובר בכמות כפולה ואף למעלה מזה). נראה לנו שהם פשוט משווים עצמם לחוגים אחרים באוניברסיטה, ולא להנדסת חשמל במוסדות אחרים.

תנאים ושירות: "חוסר יחס לסטודנטים"

השירות שמקבלים הסטודנטים בחוג טעון שיפור, אבל נדמה שהסטודנטים סופרים בקפדנות כל תקלה ותגובה שאינה עונה על ציפיותיהם. להרגשתם, התלונות על נהלים, או על מרצים ועל מתרגלים, אינן נענות בכלל; לדעת הסטודנטים, הסיבה היא ש"המזכירות לא עובדות בעדנו, אלא נגדנו". התפקוד שלהן יעיל מאוד בכל מה שקשור לראשות החוג, מעט פחות בכל מה שקשור לסטודנטים. "תור ארוך יותר מקופת חולים" הוא אחת ההגדרות שקיבלנו, בתשובה לשאלה כמה זמן צריך לחכות כדי לקבל שירות. כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות, אבל טעות אנוש אחת זכורה היטב לתלמידי החוג: היום שבו פרסמה המזכירות את מספר מחברות הבחינה של הסטודנטים כציונים שקיבלו בבחינה. הממצאים שלנו מצביעים על כך שהחוג מדורג באמצע הסקלה של מסלולי הנדסה, יותר מכל האוניברסיטאות, (באוניברסיטת בר אילן, למשל, הציון נמוך כמעט ב-10 נקודות). לגבי התנאים במוסד, נראה כי אין טענות מיוחדות, ובאופן כללי נמצאה רמת שביעות רצון סבירה מהתנאים, ממכונות הצילום ומחדרי המחשבים. במדד זה הגיע החוג לציון ממוצע 3.9 מתוך 5, כאשר ברוב המכללות, וגם באוניברסיטאות בן גוריון ובר אילן, הציונים נעים סביב 3. אחת הסטודנטיות אף ציינה בהתלהבות שהקמפוס "סבבה! אני מאוד מרוצה מהאווירה ומהמראה החיצוני".

חברתי: נדיר באוני' תל אביב – אוהבים לצאת יחד

עם זאת, הווי חוגי מגובש של ממש אין כאן. הסטודנטים בחוג מתחלקים לקבוצות קטנות, שיוצרות את המעגלים החברתיים שלהם. בקבוצות האלה לומדים ביחד, מגישים עבודות ומתכוננים למבחנים, ולפעמים גם יוצאים ביחד בערבים. זה לא הרבה יחסית לבן גוריון, אבל בהחלט הרבה יחסית לתל אביב בפרט, ולאזור המרכז בכלל. נראה שהסטודנטים מרוצים מאוד ממה שיש לעיר להציע, ובשאלה המתייחסת למידת שביעות הרצון מהאזור שבו נמצאת האוניברסיטה זכה החוג לציון 4 מתוך 5, הגבוה ביותר מבין כל שאר המוסדות. ממוצע היציאות השבועיות לבילוי בקרב הסטודנטים שסקרנו יוצאים הוא 1.8, אחד הגבוהים בארץ.

אולם, כאמור, נראה שרק חלק מהסטודנטים חולקים את הבילויים עם חבריהם ללימודים. אחד הסטודנטים הסביר ש"אין לי כמעט נגיעה לקמפוס – באים, לומדים, הולכים". כאמור, בכל הנוגע ללימודים, ולמרות התחרותיות הטבעית, הסטודנטים עוזרים זה לזה בצורה מרשימה. הם מצלמים את הסיכומים של התלמידים הטובים ומחלקים לכל תלמידי השנתון. בנוסף, מעלים הסטודנטים את כל החומר הרלוונטי לאתר אינטרנט, שבו ניתן למצוא דפי נוסחאות, מבחנים ובחנים מהשנים הקודמות, דוחות מעבדה, תרגילי בית, פתרונות וסיכומים.