תואר בהנדסת אלקטרוניקה – המרכז האקדמי לב

מכון לב הוא מכללה דתית, המשלבת לימודי קודש וחול, ומקבלת לשורותיה גברים דתיים בלבד (בנות דתיות יכולות ללמוד במוסד אחות, מכון טל). מוסד לימודים זה שונה מרוב המוסדות המופיעים בספר, ולכן, אם לא שמעתם על מכון לב בעבר, כדאי לקרוא תחילה את תיאור המוסד.

ההרכב ההומוגני של אוכלוסיית הסטודנטים במכון תורם מאוד לאווירה חברתית מגובשת ולא תחרותית, שמסייעת במידה רבה להתמודד עם חומר הלימוד הקשה ועם העומס. כך, שאם אתה מהמגזר ומעוניין ללמוד אלקטרוניקה בחברה דומה, זו בהחלט אופציה שכדאי לשקול.

אקדמי: תרבות לימודים משקיענית, שנייה לטכניון

הסטודנטים לאלקטרוניקה מעריכים מאוד את הידע האקדמי של המרצים שלהם ("כולם תותחים במחקר"), אך אינם מעריכים כלל את היכולת שלהם להעביר את הידע הזה בכיתה: "כתלמיד בקורסים להוראת מדעים, הם אינם עומדים בסטנדרטים שמציבים לי".

תלונות רבות במיוחד נשמעו על המרצים העולים מחבר העמים. רבים מהם מתקשים בעברית, ולעתים קרובות הסטודנטים מתקשים להבין את דבריהם: "יש מרצים שבאמת משתדלים אבל לא מצליחים". כמו בשאר המסלולים במכון לב, גם כאן המרצים נגישים מאוד, ואף זכו לציון הגבוה ביותר מבין כל המוסדות האחרים – 4.2 מתוך 5 (לשם השוואה, באוניברסיטת בר אילן הציון במדד זה הוא 3.1 בלבד).

חלק מהמרצים נותנים לסטודנטים את מספר הטלפון בביתם, ואלה שלא, "במילא הם כאן כל הזמן". אין הקפדה על שעות קבלה, ובמקרה הצורך נוהגים לקבוע פגישות אישיות עם הסטודנטים. אף על פי שהמתרגלים בדרך כלל מעבירים את החומר טוב יותר מהמרצים, אין הרבה שעות תרגול בחוג, ולעתים, את המעטות הקיימות מעבירים המרצים בעצמם.

עומס הלימודים בחוג גבוה, כנראה הגבוה ביותר במוסד, ומתחרה היטב גם במסלול המקביל באוניברסיטאות. הסטודנטים מרגישים שהלימודים קשים יחסית (ציון 3.9 מתוך 5), ולימודי הקודש מעסיקים אותם במשך חלק ניכר מהזמן: "היום עמוס, ולכן אפילו מטלות בסיסיות ממלאות יום. יש כאלה שלומדים עד חצות".

יש מרצים שנותנים שיעורי בית, שהם "תמיד ברמה אחת מעל הכיתה". תרבות הלימודים כאן היא משקיענית מאוד, במידה שלא ראינו בשום מקום אחר פרט לטכניון. כך, למשל, הסטודנטים בכנות אסירי תודה למרצים שמקפידים על כך, משום שכך הם חוזרים על החומר. רוב הסטודנטים מעדיפים להיות נוכחים בשיעור, ואף לחזור על החומר אחר כך עם חבריהם. לימוד עצמי מתנהל בדרך כלל בזוגות, או בקבוצות, "כי אנחנו רגילים מבית המדרש".

כמו בשאר המסלולים של מכון לב, גם כאן הלימודים מתנהלים בלי חופשת קיץ, וסמסטר הקיץ מובנה לסטודנטים בתוך המערכת. לפי הסקר שערכנו, הסטודנטים לומדים בממוצע כ-14 שעות שבועיות מעבר לשיעורים, שזה לא מעט בכלל, אבל לא הרבה יותר ממקומות אחרים. מאידך גיסא, הואיל ויש להם עוד 4 שעות לימודי קודש ביום, ועל לימודים בשבת אין מה לדבר – 14 שעות הן הרבה יותר מאשר במקומות אחרים.

מה שניתן לומר בביטחון הוא, שהסטודנטים במכון מתפרנסים פחות מבמוסדות מקבילים האחרים – בממוצע יש להם 11 שעות עבודה (לעומת 30-25 במסלולים המאפשרים שילוב עבודה), כך שאכן נראה שאין להם יותר מדי זמן.

לדעת הסטודנטים, הלימודים אמנם אינם קלים, אבל רמת הבחינות בחוג הוגנת מאוד: "לא צריך להיות גאון בשביל לפתור, רק הבנה יסודית מאוד", "לא נותנים שאלות מתחכמות". ממוצע הציונים בחוג, כך דווח לנו, עומד על 75 (אם כי הסטודנטים דיווחו על ממוצע גבוה יותר. מעניין…). נוהל חדש, שנועד להילחם בטוב לב מופרז של המרצים, מונע מהמרצה להיות נוכח בחדר הבחינה; תלמיד שרוצה לשאול שאלה כותב אותה, והמרצה, שנמצא מחוץ לאולם הבחינה, משיב לו בכתב.

תנאים ושירות: הספרייה וציוד המעבדות לוקים בחסר, חסרים מגרשי ספורט

בריאיונות שערכנו בקיץ, היו הסטודנטים מרוצים משירותי המזכירות של החוג. הם חשו שהמזכירות דואגות להם ו"מייצגות אותנו כלפי המערכת". לעומת זאת, בסקר, שערכנו בסתיו, המזכירות קיבלה את הציון 2.9 וזכתה במקום השלישי מהסוף (מתוך 14 מוסדות). אין לנו הסבר להפרש בין הממצאים (ראש החוג, בשיחת טלפון, אמר שהמזכירות "עושות כל שביכולתן לעזור"). כנראה שפשוט זהו ההבדל ביחס לסטודנים בין סמסטר קיץ הרגוע יחסית לסמסטר הרגיל, שכן ממצאים אלה חזרו על עצמם גם בחוגים אחרים בקמפוס.

מאחר שהוגבלנו מאוד ביכולתנו לסקור את הקמפוס, נמליץ רק למועמד המתעניין בבואו להירשם, לתפוס שיחה עם הסטודנטים בחוץ – מניסיוננו הם חברותיים מאוד ושמחים לעזור למבקרים סקרניים.

שתי תלונות שעלו לגבי התנאים במכון נגעו למעבדות ולספרייה. הסטודנטים מרגישים שהציוד במעבדות מיושן, ושהספרייה לוקה בחסר, הן מבחינת ההיצע הכללי, הן מבחינת ספרי לימוד במקצוע. "הספרייה לא בשימוש, זה סתם עוד מקום ללמוד בו. לראות סטודנט בספרייה זה נדיר". במקרה הצורך, הסטודנטים נוסעים לאוניברסיטה העברית כדי למצוא את הספרים הנחוצים להם. היו גם סטודנטים שהתלוננו על המחסור ב"שירותי פנאי – מגרשים, חדר כושר וכאלה".

חברתי: כולם באותו ראש, עם כיפה

אחד היתרונות שהסטודנטים מציינים במיוחד, בחוג לאלקטרוניקה ובמכון לב בכלל, הוא האווירה החברתית. ואכן, בדירוג החברתי, זכתה המכללה במקום השני (אחרי מכללת בראודה, גם הוא מסלול קטן). הסטודנטים מרגישים (ובצדק) שהם נמצאים במקום אחיד יחסית מבחינת האוכלוסייה הנמצאת בו, מקום שבו כולם נמצאים "באותו ראש". כולם מציינים לחיוב את העזרה ההדדית בלימודים, ואומרים שאין שום תחרותיות בין הסטודנטים במה שנוגע ללימודי החול (תחרותיות בלימודי קודש ישנה גם ישנה).

על פי נתוני הסקר, הסטודנטים לומדים עם 2.6 חברים בממוצע במשך השבוע. נתון זה הוא אחד הגבוהים בארץ ובהחלט מעיד על מידת שיתוף הפעולה והחברות. עם זאת, יש לציין שהגיבוש החברתי במכון אינו מבוסס על חוגי לימוד, אלא על קבוצות חברתיות – עולים חדשים בנפרד (לפי מדינות), עתודאים בנפרד, אשכנזים וספרדים בנפרד.

למרות זאת, אין ריחוק או ניכור בין קבוצות אלה, ובין חברי הקבוצות השונות קיימים קשרי ידידות. בסקר גילינו שהמכללה נמצאת במקום הרביעי מבחינת הגיבוש החברתי, עם ציון של 3.5 מתוך 5, כשהמקומות הראשונים סובבים סביב ה-3.8. בין המקומות הראשונים נמצאת אוניברסיטת בר אילן, שגם היא מוסד בעל אופי דתי. ובכל זאת, אחד הסטודנטים העז, כשאף אחד לא היה בסביבה, להתייחס לנקודה כואבת ולכתוב: "לא קל שיש פה רק בנים, משעמם לאללה".