מכללה להנדסה ירושליםהמכללה האקדמית להנדסה בירושלים שוכנת על גבעה מעל הפינה הצפון מערבית של מחלף גבעת מרדכי, בציר בגין. למרות בנייני המכללה הבולטים למרחקים, אין זה קל למצוא בפעם הראשונה את הקמפוס בתוך סבך הכבישים בשכונת רמת בית הכרם שבה היא ממוקמת, בעיקר מפני שהשילוט המוביל למכללה קטן ולא ברור. במקור היה קמפוס המכללה שילוב של בית הספר תיכון ומכללה של בזק, שהכשירה הנדסאים וטכנאים של החברה. רק השנה עזבה בזק סופית את המקום. הבניינים, שנבנו לפני כעשרים שנה בסגנון "הבטון החשוף", אינם מצטיינים באסתטיקה יתירה. בשטח המכללה מעט עצים וירק, והמקום משרה אווירה "תעשייתית". "אין פה אווירה של קמפוס," התלונן סטודנט, "אין דשא, אין בחורות". עם זאת, השיפוצים שנערכו השנה בספרייה ובמבני המכללה מרככים מעט את הרושם הזה.

מועמד המבקש ללמוד במכללה יידרש להציג תעודת בגרות מלאה, הכוללת בגרות באנגלית ברמה של 4 יחידות לימוד לפחות. מועמדים שעשו בגרות ברמה של 3 יחידות בלבד ייאלצו לעבור מבחן נוסף. כמו כן, להבדיל ממכללות אחרות להנדסה (כמו המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, למשל), המכללה האקדמית להנדסה ירושלים דורשת מהמועמדים להציג את הציון שקיבלו בבחינה הפסיכומטרית. שכר הלימוד במכללה זהה לשכר הלימוד באוניברסיטאות. המכללה מעניקה לבוגריה תואר BSc בכל מסלולי הלימוד המוצעים בה. בדירוג הכולל, המכללה להנדסה בירושלים נמצאת במקום החמישי מבין 11 המכללות המציעות לימודי הנדסה.

אקדמי: מי הזיז את התואר שלי?

המכללה האקדמית להנדסה ירושלים הוקמה לפני שש שנים, והיא מעניקה חינוך טכנולוגי ארבע-שנתי בארבעה מסלולים: הנדסת חומרים, הנדסת תוכנה, הנדסת אלקטרוניקה והנדסת תעשייה וניהול. לשמחתם הרבה של הסטודנטים להנדסת אלקטרוניקה ולהנדסת תעשיה וניהול, המכללה קיבלה השנה סוף-סוף את אישור המועצה להשכלה גבוהה להענקת תואר ה-BSc הנכסף גם להם; מה שסיים, בשעה טובה, שנים ארוכות של תסכול וחוסר וודאות מצד הסטודנטים, אשר דיווחו לנו על חוסר שקיפות מצד ההנהלה בנוגע לנושא קריטי זה. דעות הסטודנטים בנוגע ליתרונות המכללה היו חלוקות. מקצתם אמרו שימליצו לחבריהם ללמוד כאן, ובמיוחד לירושלמים, שמעוניינים לרכוש השכלה טכנולוגית ולא הצליחו להתקבל לאוניברסיטה. אחרים ציינו שעם תואר מהאוניברסיטה גדלים הסיכויים למצוא עבודה, ולכן מוטב להשקיע בשיפור הבגרויות והפסיכומטרי. סטודנט שגר בצפון הארץ והעדיף ללמוד הרחק מהבית, הפיק לקחים: "לצפוניים לא כדאי להגיע לכאן. עדיף להיות קרוב לבית. כל המכללות [הטכנולוגיות] כמעט אותו דבר". המחקר שלנו דווקא מלמד שהפערים בין המכללות גדולים למדי. אמנם יש מאפיינים מסוימים שחוזרים על עצמם ברוב המכללות, מורידים את רמת היוקרה שלהן, ומתקיימים גם במכללה להנדסה בירושלים:להנדסה ירושלים גובה

היעדר תוכניות לימוד לתארים מתקדמים (יוצא מכלל זה המכון הטכנולוגי חולון), היעדר של מכוני מחקר והיצע נמוך במיוחד של קורסי בחירה. אך בצד הדמיון, יש גם הבדלים משמעותיים: כך למשל, הסטודנטים במכללה האקדמית להנדסה בתל אביב דירגו את מידת האתגר האינטלקטואלי שבלימודים כגבוהה יותר מזו שבמכללה הירושלמית – 4, מקום חמישי במדגם. לעומתם, הסטודנטים במכללה בירושלים נתנו למידת האתגר האינטלקטואלי שבלימודיהם ציון 3.8, הממקם אותם במקום העשירי במדגם. דוגמה אחרת: רמת העניין בהרצאות במכללה להנדסה בירושלים זהה לרמת העניין הממוצעת במוסדות הלימוד שסקרנו (וגבוהה למשל בזו שבאורט בראודה), אבל איכות התשובות שהמרצים נותנים לשאלות בזמן השיעור נמוכה בהרבה מהממוצע (3.4) ומדורגת במקום החמישי מהסוף.

סטודנטית, שבחרה ללמוד כאן, ציינה שהלימודים אינם קשים, אף שרבים מחבריה (במיוחד כאלה שלא התקבלו למוסדות אחרים) ציינו שהאתגר גדול. הסקרים מראים שהן האתגר המדובר (3.8), הן מספר שעות הלימוד השבועיות בבית (9.6) הם אך מעט מעל הממוצע הארצי. כמו כן, בהשוואה לסטודנטים במכללות טכנולוגיות אחרות, שמשקיעים בדרך כלל הרבה מעל הממוצע, הסטודנטים של הנדסה ירושלים תופסים את המקום השלישי מהסוף במידת ההשקעה בלימודים בבתיהם. אחריהם משתרכים רק הסטודנטים של המכון הטכנולוגי חולון, ושל בית הספר לעיצוב שנקר (8.3 לימוד בשני המוסדות).

למרות ואולי בגלל חוסר ההשקעה, הסטודנטים במכללה "לחוצים" הרבה יותר מסטודנטים במכללות הטכנולוגיות האחרות. שליש מהם תיארו כך את חבריהם ללימודים, לעומת 25% בשנקר ובמכללה האקדמית להנדסה תל אביב, ו-20% בלבד במכון הטכנולוגי חולון. ייתכן שרמת הלחץ נובעת מהרצון לשלב לימודים ועבודה: בצד משרות מזדמנות (אבטחה, מלצרות, חונכות, שיעורים פרטיים) מצליחים סטודנטים בעלי מזל למצוא עבודה בתחום לימודיהם. באשר למציאת עבודה קבועה, הערפל סמיך. כיוון שהמכללה צעירה ומעטים מאוד סיימו בה את לימודיהם, קשה להעריך את פוטנציאל התעסוקה. מסטודנטים שמענו שרוב התלמידים, שסיימו לפני שנה את המחזור הראשון של הנדסת חומרים, הצליחו להשתלב בעבודה או להמשיך ללימודים מתקדמים, אם כי ביום הפתוח נמסר שהשוק בתחום זה רווי. בפגישה עם כמה תלמידים מהמחזור הראשון של החוגים להנדסת אלקטרוניקה ולהנדסת תוכנה, הם לא ידעו להשיב על מצב התעסוקה, והיו מוטרדים מהשפל השורר בתחום ההיי-טק. הם סיפרו שבמודעות הדרושים יש העדפה לבוגרי אוניברסיטאות.להנדסה ירושלים גובה4

תנאים ושירות: אפשר לממן את הלימודים על ידי מלגות, בעיקר אם את בת

המכללה האקדמית להנדסה ירושלים מתהדרת בכך שיותר מחצי מהסטודנטים הלומדים בה קיבלו בשנה"ל תשס"ד מלגה. המכללה מציעה את המלגות הקונוונציונליות (כמו מלגת הצטיינות), וכדי להעלות את שיעור הנשים העוסקות במקצועות ההיי-טק, נותנת המכללה מלגה לכל סטודנטית. המלגות מתחלקות בין כלל הסטודנטיות שהתקבלו, ושיעורן השנה עמד על 2000 ש"ח (שיעור הסטודנטיות, כך נמסר לנו, עולה בהתמדה, וכיום הן תופסות 25% מכלל הסטודנטים במסלול האקדמי במכללה). פגשנו סטודנט שחישב ומצא שקיבל מלגות בהיקף של 20,000 ש"ח למימון לימודיו במהלך שלוש שנות לימוד. המכללה היא מקום קטן, שבו כולם מכירים את כולם, והמוטיבציה של המרצים וההנהלה להצליח גבוהה הרבה יותר מאשר באוניברסיטה. סטודנטים סיפרו שהמרצים מכירים אותם בשמותיהם, והיחסים מאוד לא פורמליים. אך לדברי סטודנטית ותיקה, בשנים הראשונות ההנהלה התייחסה באופן פרטני יותר לסטודנטים, ואפשרה להם גישה לכל מי שיכול לעזור. גם היחס לתלונות בעבר היה כנראה ענייני ומהיר יותר – מורים מצטיינים מונו ללמד קורסים רבים יותר, ומרצים כושלים נעלמו. כיום היחסים עם ההנהלה תקינים, אך לא הרבה מעבר לכך: ההנהלה מוכנה ברצון לעזור בבעיות הקטנות, אבל כשזה מגיע לנושאים "כבדים" יותר כמו להזיז מועדי בחינות, או להחליף מרצה שאינו מיטיב ללמד, ההנהלה מסרבת ונותנת גיבוי למצב הקיים.

שירות המזכירות במכללה להנדסה ירושלים הוא כלל מוסדי (כלומר, אותה המזכירות משרתת את כל הסטודנטים, לא רק סטודנטים מחוג לימודים מסוים). תוצאות הסקרים מראות שהמזכירות קיבלה 3.2, ציון נמוך בקנה מידה ירושלמי: האוניברסיטה העברית קיבלה 3.8, ומכללת הדסה – 3.6. הסטודנטים טענו שעדיף לתקשר עם הנהלת המוסד בעזרת הדואר האלקטרוני ובטפסים מקוונים, מאשר לחכות ליד חלון המשרד במסדרון. השירותים המקוונים של המכללה אכן מצוינים; הציון שנתנו להם עומד על 0.9, ומעניק למכללה את המקום הראשון מקרב כלל מוסדות הלימוד במדד זה. לדוגמה, השנה שוכלל האתר, ובסיוע מסוים של מרצים במוסד, ניתן לארגן את מערכת השעות בתוך יום-יומיים, מהר הרבה יותר מאשר באוניברסיטה. בבניין הראשי של המכללה אגף של משרדים, ספרייה, כיתות ומעבדות וכן קפיטריה, המציעה ארוחות חלביות בלבד.ירושלים רוחב2 1

בחלקו הדרומי של הבניין, שמופרד על ידי מסדרון ארוך, שוכן אגף נוסף של מגורי סטודנטים. בבניין בן ארבע הקומות אין מעלית, והוא מתאים כנראה לסטודנטים מיטיבי לכת. אין בבניין חלוקה למסלולי לימוד, וגם מקצת המעבדות משותפת לשני מסלולים. התנאים במוסד זכו לציון 3.4, קרוב לממוצע הירושלמי, אך בשל בעיות של נגישות, של מחסור במקומות ישיבה לסטודנטים וכיוצא באלה, הסוקרים שלנו נתנו למכללה ציון של 2.7 בלבד (כאמור, בגלל חוסר מעלית, הכינו את הרגליים לטיפוס יום-יומי לקומות העליונות). ציון זה מעמיד את המכללה במקום השלישי הגרוע ביותר בארץ, אחרי מכללת תל אביב-יפו ושלוחת אוניברסיטת דרבי. בזאת הסכימו הסוקרים שלנו עם אחד הסטודנטים, שהסביר: "הקמפוס בנוי גרוע מפני שהמבנה שלו אינו נותן אווירה טובה; הוא בנוי כולו סביב הכיתות, ולנו לא נשאר מקום להתיידד ולבלות". ספריית המכללה שוכנת באולם לא גדול, עם עמודי תמיכה רבים בתוכו. עד השנה שעברה המקום היה צפוף ולא נוח. במהלך הקיץ היא שופצה, כדי להשרות תחושה נוחה יותר, ולאפשר לתלמידים רבים יותר לעיין בספרים. כמות הספרים אינה גדולה, והם ניתנים להשאלה ליומיים-שלושה בלבד.

הסטודנטים ציינו שאת רוב הספרים המומלצים ניתן למצוא במקום, אף שהמבחר קטן בהשוואה לזה שבספריית האוניברסיטה. בתוך הספרייה יש חדר צדדי ובו כמה עמדות מחשב, שתור ארוך משתרך אליהן כאשר שאר חדרי המחשבים תפוסים במהלך שיעורים. הסטודנטים הביעו שביעות רצון גם מחדרי המחשבים וגם מהמעבדות לאלקטרוניקה. הציוד זמין ובאיכות גבוהה, והמכללה עוסקת כל הזמן בשדרוג הציוד. במכללה יש מגרש חניה אחד, וכל סטודנט שיש לו רכב מוזמן להצטרף להגרלה על מקום חניה חינם במגרש הזה. הרוב זוכים וחסרי המזל נאלצים לחנות במגרש החניה לאורחים, השוכן מחוץ לקמפוס (המרחקים אינם גדולים). התחבורה הציבורית, קווי 6 ו-14א' מגיעים לקרבת המכללה מדי כחצי שעה.

מעונות המכללה מיועדים לתלמידים הגרים מחוץ לירושלים. במקור הם נבנו כחלק מהקמפוס של בזק, והיו מותאמים לצרכים של מתבגרים הגרים שניים בחדר. המסדרונות צרים; והשירותים והמקלחות המשותפים, סיפרו לנו, אינם מצטיינים בניקיונם, ואינם מספקים פרטיות. לא תמיד ניתן לבחור עם מי תחלקו את החדר, "אין פרטיות, ולמי שהוא מעל גיל 24 זה מפריע". לרשות הדיירים שני סוגי חדרים: קטנים (במחיר של 550 ש"ח לחודש) וגדולים (650 ש"ח), ושני הסוגים אינם מתאימים לצרכים של אנשים בוגרים. בחדרים הקטנים יש רק שולחן אחד להכין עבודות, והדיירים נאלצים לעבוד בשיטת "השולחן החם". גם החדרים הגדולים הם עדיין קטנים מדי. עד השנה שעברה סבלו הדיירים מרעש רב במקום, מזרים שנכנסו לחדרים, מגנבות שהתרחשו ומאווירה לא נעימה. בעקבות תלונות הסטודנטים, בשנה שעברה הוצבה שמירה והתופעות הצטמצמו. בנוסף, החדרים שופצו ואיכות המגורים השתפרה מעט. אין בשטח המכללה מכולת, והסטודנטים נאלצים ללכת אל המכולת הקרובה בשכונה.

על הקשר אתנו

לא קיבלנו תגובה לסקירות שלנו מאף אחד מהחוגים במכללה להנדסה. הובטחה לנו שנקבל תגובה לסקירה על המכללה, אבל רק שלושה שבועות לאחר מועד ירידת המדריך לדפוס. החלטנו לאפשר למכללה להעביר לנו את התגובה גם תוך תהליך ההוצאה לאור, אבל גם לאחר המתנה של חודש וחצי לא הגיעה לידינו תגובה.

חברתי: כרגיל בירושלים: פסיפס אנושי מרתק, אין ים

תואר בהנדסת תוכנה
עזריאלי – מכללה אקדמית להנדסה

ירושלים
יעקב שרייבום 26, ירושלים,
9103501 , ת"ד 3566 

טלפון: 6517780 – 02
פקס: 6588001 – 02

במסלול האקדמי של המכללה להנדסה ירושלים לומדים 700 סטודנטים בלבד, כרבע מתוכם סטודנטיות. כיאה למקום קטן, רוב האנשים במכללה מכירים זה את זה ומתארגנים לרוב בקבוצות על פי מקצועות לימוד. שנות הלימודים המשותפות הרבות מקרבות גם הן בין הסטודנטים. סטודנטית, שבחרה ללמוד כאן לאחר שנה במכינה של האוניברסיטה העברית, ציינה: "בהר הצופים זה כמו עיר, אתה יכול להסתובב שעתיים ולא להכיר אף אחד. פה יותר קטן ואינטימי, כולם מכירים את כולם, לפחות בפנים. אני אוהבת את האווירה המשפחתית כאן". אוכלוסיית התלמידים מגוונת: עולים חדשים וותיקים, יהודים וערבים; כפי שהעיר סטודנט חובש כיפה: "אנחנו בירושלים רגילים למגוון האנושי הזה".

אגודת הסטודנטים של המכללה פעילה ומארגנת כמה אירועים מרכזיים: פתיחת שנת הלימודים, יום הסטודנט, יום ספורט. האגודה גם מדרבנת את ההנהלה לקדם את קבלת התואר של בוגר במדעים. הסטודנטים שהשתתפו בסקרים העניקו לה ציון 3.4, ואת המקום הרביעי (המכובד מאוד) בארץ. הגיבוש החברתי במכללה זכה לציון של 3.5 ולמקום החמישי בארץ. גם הלמידה המשותפת עם סטודנטים אחרים – 1.6, והבילוי עם חברים – 1.8, הן קטגוריות חברתיות שבהן המכללה נמצאת מעל הממוצע הארצי. בדרך כלל, האווירה במכללה אינה תחרותית; 24% מהסטודנטים במכללה תיארו את חבריהם ללימודים כתחרותיים, שיעור הנמוך במקצת מהממוצע בכלל המוסדות שסקרנו, העומד על 29%. תחרות בין הסטודנטים נוצרת רק כאשר מוכרזת תחרות על מלגת הצטיינות.

ההתאקלמות של תלמידים לא ירושלמיים במכללה, ובעיר עצמה, אינה קלה: "באתי ללמוד ואני מנסה להתעלם מכל הבעית האחרות – שאין ים, שירושלים זו לא עיר של צעירים, מהמצב הביטחוני". אחת הסטודנטיות סיפרה שהוריה אוסרים עליה לנסוע באוטובוס, והיא מגיעה לכל מקום במונית (אף שלדבריה היא עצמה אינה חוששת).