הקריה האקדמית – אונו

הקריה האקדמית בקריית אונו נראית כמו גן אירועים. שדרות האבנים הצבעוניות המוקפות בדקלים משני צדי הדרך, המדשאות הרחבות, השולחנות הגבוהים המעוגלים, מבנה הקפיטריה מעץ ומזכוכית, הבלונים וקישוטי הקש על דוכני האוכל – כולם נתנו לנו הרגשה שנקלענו למסיבה פרטית. בירור קצר העלה שהמקום אכן משמש כגן אירועים בערבים שבהם אין מתקיימים לימודים, כפי שאמרה סטודנטית: "בקריה האקדמית, החגיגה אף פעם לא נגמרת". המקום מוכר, חוץ מלימודים אקדמיים, גם לוק של קוליות ואווירה של הישגים בלי מאמץ מוגזם. לקריה האקדמית שלוחה נוספת באור יהודה המשרתת סטודנטים וסטודנטיות חרדים (אל דאגה, הם לומדים בימים נפרדים כך שנשמרת הפרדה מלאה). במקום מצויים גם משרדיהם של מקצת המרצים, דבר המקשה על תלמידים להגיע לשעת הקבלה.

הקריה האקדמית נוסדה בשנת 1995, כשלוחה של אוניברסיטה מחו"ל ובלי הכרה מהמל"ג. בראשית שנות האלפיים החליטה המכללה לבקש הכרה בתואר כתואר ישראלי, קיבלה הכרה כזאת, ומאז היא מכללה פרטית לכל דבר. המכללה חורטת על דגלה את הסיסמה "אקדמיה יישומית". כיוון שהמכללה נכנסה לשוק אחרי שכבר היה רווי, עם מתחרות מוצלחות כמו המכללה למינהל והמרכז הבינתחומי, בחרו כאן לפנות לפלח שוק שונה: אנשים עובדים המחפשים תואר במקצוע מבוקש כדי לקדם את הקריירה שלהם, להבדיל מצעירים הרוצים להתחיל קריירה, שהם עיקר קהילת הסטודנטים בארץ. הכוונה היא ללימודים ברמה אקדמית, שאינה נופלת מהרמה באוניברסיטאות ובמכללות אחרות, עם הכוונה מיידית (מהשיעור הראשון) ואינטנסיבית (לאורך כל התואר) למקצוע שבו אמורים לעסוק בוגרי המכללה.

הקריה היא מוסד פרטי להשכלה גבוהה המעניק שלושה סוגי תארים: תואר ראשון במינהל עסקים – BA, תואר שני במינהל עסקים – MBA ותואר ראשון במשפטים – LLB. במוסד לומדים כ-5500 סטודנטים (תוצאה של גדילה מואצת, שהפכה את בית הספר למשפטים לגדול מסוגו בארץ), המחויבים לארבע שעות אקדמיות של מחויבות לקהילה, הכוללת פרוייקטים התנדבותיים למיניהם (למשל, התנדבות בבתי אבות או מתן ייעוץ משפטי לאוכלוסיות נזקקות). הקריה האקדמית מדורגת בדירוג הכללי במקום הרביעי מבין שבע מכללות פרטיות הפועלות בארץ, אפשר להגיד – "במקום טוב באמצע".

אקדמי: "מביאים לכאן את הטופ שבטופ"

הגמישות במסלולים היא הגדולה ביותר שבה נתקלנו במוסד לימוד. סטודנט אחד אמר לנו: "אם אתה רוצה ללמוד כאן ויש לך כסף, יילכו לקראתך ותלמד איך שמתאים לך, יסדרו לך תוכנית שמותאמת לסדר היום האישי שלך". היתרון הוא, כמובן, אפשרות של עבודה במשרה מלאה בו-זמנית עם הלימודים, עובדה חשובה במיוחד בעבור אנשים מבוגרים בעלי קריירה, משפחה ושאר התחייבויות. בקריה האקדמית יש ארבעה מסלולי לימוד לתואר ראשון. ראשית, תוכנית בוקר הכוללת שלושה ימי לימוד בשבוע, כשמשך התואר הוא שבעה סמסטרים המתרכזים בשלוש שנים. שנית, תוכנית לימודים מרוכזת הכוללת יום לימודים מלא מהבוקר עד הערב ועוד ערב אחד, משך התואר הוא שלוש וחצי שנים. שלישית, תוכנית לימודים ערב (דו-יומית) המתקיימת בערב אחד בשבוע וביום ו', משך התואר הוא שלוש שנים (שלושה סמסטרים בשנה) במינהל עסקים, שלוש וחצי שנים במשפטים. רביעית, תוכנית לימודים ערב המתקיימת פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהרים, משך התואר שלוש שנים (שלושה סמסטרים בשנה) במינהל עסקים, שלוש וחצי שנים במשפטים.

כחלק מהמגמה ללכת לקראת הסטודנט, רמת הדרישות כאן אינה בשמים. דרישות הקבלה נמוכות יחסית לאוניברסיטאות, אם כי גבוהות יחסית למכללות פרטיות (בגרות בממוצע 90 או תואר אקדמי מוכר, מבחני מיון פנימיים של הקריה וריאיון קבלה אישי עם חבר סגל). כמו כן, עומס הלימודים אינו רב ואיש מהסטודנטים שאתם דיברנו לא זכר חבר שהודח בגלל ציונים נמוכים. גם הציון הממוצע בבחינות הלשכה (במסלולי משפטים וחשבונאות) אינו גבוה.

הפקולטה למשפטים כוללת חטיבות התמחות בתחומים משפט מסחרי, משפט פלילי, משפט אזרחי, משפט ציבורי ופרקטיקה משפטית. במסגרת הלימודים לקראת קבלת רישיון עריכת דין בישראל, ניתנת האפשרות לסטודנטים לקבל, בתשלום נוסף, הכשרה לקבלת רישיון עורך דין בניו יורק, בבריטניה ובשוק האירופי. הסגל האקדמי מתפאר בשמות כמו הפרופסורים גבריאלה שלו, זוהר גושן, משה בן חורין, מרשל סרנת, דודי שוורץ ופרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל. המכללה מושכת אליה אנשי ציבור, שהפעם האחרונה שבה קראתם עליהם הייתה בעיתוני סוף השבוע, או כמו שאמרה סטודנטית למשפטים: "מביאים לכאן את המרצים הכי טובים מכל אוניברסיטה, הטופ שבטופ". עם לימודי התואר הראשון במשפטים, יכולים הסטודנטים ללמוד לתואר ראשון במינהל עסקים, בהתמחות של ראיית חשבון (אם הם מתקבלים למסלול זה). מגוון שיעורי הבחירה והסמינריונים גדול, ועומד על 54.

הפקולטה למינהל עסקים כוללת חטיבות התמחות בתחומים ראיית חשבון, שיווק ופרסום, מימון ושוק ההון, ניתוח מערכות מידע וניהול משאבי אנוש. ההתמחויות של ראיית חשבון וניתוח מערכות מידע מחייבות שעות לימוד נוספות, כמו גם תוספת תשלום מכובדת, המשתנה בהתאם למספר הקורסים שנוספו לתוכנית המקורית. הסגל האקדמי גדול ומגוון, וכולל גם מרצים רבים שבאו מעולם העסקים ולאו דווקא אקדמאים. מספר שיעורי ההתמחות גדול גם כאן, ועומד על 41. שירות מעניין שמספקת המכללה הוא שידור הרצאות בכבלים, דבר המאפשר למי שנאלץ להיעדר להשלים את השיעור, ולמי שאינו יכול להרשות לעצמו ללמוד כאן, לרכוש חלק מהידע שעולה כל כך הרבה.

איכות ההוראה: המרצים מצטיינים. הסטודנטים פחות

למרות המרצים המצוינים שבהם מתהדרת הקריה, הסטודנטים אינם מרגישים שעליהם להתמודד עם אתגר אינטלקטואלי גדול במיוחד, ומעריכים אותו ב-3.8, אך מעט מעל הממוצע הארצי (3.7). השעות שאותן עליהם להשקיע בבית מספרות סיפור דומה: הם משקיעים בחומר הלימוד בבית 7.2 שעות שבועיות, לעומת הממוצע הארצי של 9.5 שעות. אנו נוטים להאמין להם, שכן את כל הסטודנטים שריאיינו פגשנו שרועים על הדשא, או בקפיטריה, אחרי שעשינו סיבוב קצר במבני המכללה.

תנאים ושירות: ניקיון כל שעה

הקריה האקדמית נגישה למדי בתחבורה ציבורית לסטודנטים המתגוררים במרכז הארץ. חמישה קווי אוטובוס לפחות מגיעים אליה מתל אביב ומגוש דן. הסטודנטים בעלי הרכב הפרטי יכולים לחנות בלי תשלום במגרש החניה שסביב לקמפוס, אבל רק אם יזדרזו. כשאנחנו ביקרנו במוסד, ביום עמוס במיוחד כנראה, נתקלנו במרצה שניסח את מצוקת החניה במילים הבאות: "שוב אין חניה, נצטרך להעלות את שכר הלימוד".

הקמפוס מאגד שלושה בניינים, נאים למראה, מטופחים ונקיים למופת. שטח המכללה קטן, הבניינים קרובים זה לזה, כך שהמעבר מכיתה לכיתה בין השיעורים מהיר וקל. להנהלת המכללה איכפת מאוד מהניקיון והסדר והיא מתאמצת לדאוג שלסטודנטים יהיה נעים. כל שעה, בדיוק של שעון שוויצרי, יוצאת אישה מכל אחד מהבניינים, שוטפת את הכניסה לבניין, מרוקנת את הפחים ואוספת את בדלי הסיגריות, שאותם מקפידים הסטודנטים, משום מה, לזרוק על הרצפה. תוך הבניינים מרוצף בשיש ובקרמיקה בלבן בוהק, השירותים מבריקים ומדיפים ניחוח נעים (!), הדבר היחיד שפוגם מעט באווירת ה"ללא רבב" היא העובדה המתמיהה שאין אף בבניין אחד ספסלים, למעט בכיתות הלימוד עצמן. כיתות הלימוד הן בגודל של אולם או בגודל בינוני, כולן מרווחות ומאווררות היטב. בחלק גדול מהן הישיבה היא בכיסאות עם משענים לכתוב עליהם, שיטה מיושנת מעט ולא נוחה לאורך זמן. הכיתות מצוידות בציוד שהוא המילה האחרונה מבחינה טכנולוגית, המאפשר למורים לגוון את שיטות ההוראה שלהם.

בקריה האקדמית אין מכשיר כספומט, סניף דואר, מרפאה או חנות כלי כתיבה. העובדות האלה משמעותיות במיוחד, על רקע העובדה שהקריה האקדמית ממוקמת בלב שכונת מגורים שלווה, במרחק הליכה לא קצרה מהשירותים הנזכרים לעיל. אגודת הסטודנטים מפעילה דוכן מכירות הממוקם בקרוון, ובו אפשר למצוא פריטים בסיסיים כמו עטים או דפדפות. 100 צילומים במכונת הצילום עולים 20 ש"ח, מחיר גבוה יחסית. מנה בשרית בקפיטריה ( – נקייה, מרווחת ומהודרת) שהיא המזנון היחיד בקריה, עולה 20 ש"ח, מחיר סביר לעומת המחיר השערורייתי של קפה ממכונה – 4 ש"ח.

הקריה האקדמית דורגה במקום החמישי הגרוע ביותר בארץ בציון הכולל של התצפיות, 3, עם המכללות המסובסדות, ומתחת לכל המכללות הפרטיות. הסטודנטים הזועמים אמרו לנו: "בשביל מה שאנחנו משלמים מגיע לנו יותר". התנאים במוסד הם עוד קטגוריה שבה הקריה מאכזבת – 3.9, לעומת מכללות פרטיות אחרות: המכללה למינהל עם 4, ונתניה והמרכז הבינתחומי עם 4.1. הספרייה פתוחה ברצף מ-8:30 בבוקר ועד 20:00 בימות השבוע, בימי ו' מ-8:00 עד 13:30. מגוון הספרים אינו מרשים, גם לא מספר העותקים מכל כותר, אולם נאמר לנו שהספרייה במגמת מתמדת של שיפור בשנים האחרונות. יש קטלוג ממוחשב המקל על החיפוש בספרייה, וכן יש עמדות מחשב המחוברות למאגרי ספרות מקוונים.

שכר הלימוד השנתי לתואר ראשון במשפטים, המדובר כל כך בפסקאות הקודמות, הוא 25,500 ש"ח, שכר הלימוד השנתי לתואר ראשון במינהל עסקים הוא 22,650 ש"ח (כ-67,950 ש"ח למינימום של שלוש שנים לקבלת התואר), ושכר הלימוד השנתי לתואר משולב במינהל עסקים ומשפטים הוא 30,900 ש"ח (כ-92,700 ש"ח למינימום של שלוש שנים לקבלת התואר). כלומר, הלימודים במכללה, למעט אם אתה מלגאי, מיועדים לאנשים ש"יש להם הורים עם כסף", או שכבר הספיקו לצבור בעצמם הון לא מבוטל. המזכירות בקריה מוגדרות כ"משתדלות, לא תמיד יוצא להן" ו"אי אפשר להגיד שאתה מתקבל בחיוך, אבל הן בדרך כלל בסדר". הציון של השירות המזכירותי תואם פחות או יותר את ההגדרות האלה – 3.3, אבל מעמיד את הקריה בעמדת נחיתות לעומת מכללות פרטיות אחרות: המזכירות של המכללה האקדמית למשפטים קיבלו 3.7, ושל הבינתחומי 3.9. השירות המינהלתי בכללו בקריה האקדמית, ברמה של 3.6, נופל מהשירות המינהלתי של המרכז הבינתחומי שמתגאה בציון 4.

על הקשר אתנו

המשוב לסקירה שלנו מהקריה האקדמית היה שונה מאוד ממסלול למסלול. הפקולטה למשפטים בקריה היא, כנראה, המסלול שהעביר לרשותנו את המידע הרב ביותר, בעוד הפקולטה למינהל עסקים (ובמיוחד המסלול לחשבונאות בפקולטה, שאותו סקרנו בנפרד) לא חלקה עמנו מידע. תגובת הנהלת המכללה נמצאת בין שני הקצוות הללו, עם התייחסות מפורטת ומסודרת לסקירה שהעברנו אליה.

חברתי: סטודנטים בעלי משפחה, מקצוע וחיים מחוץ לקמפוס

האוכלוסייה מתחלקת לשני סוגים, בצורה שווה, פחות או יותר: אנשים צעירים עם פרופיל סטודנטיאלי רגיל, שבאים לעשות תואר בקלות יחסית, שמאפשרת עבודה במשרה מלאה; ואנשים מבוגרים, בעלי עבודה קבועה (ביניהם רופאים, עובדות סוציאליות ושאר בעלי מקצועות חופשיים), שבאים לעשות תואר ראשון או שני לצורכי שכר (גמול השתלמות לסוגיו), או לפתוח בקריירה חדשה. קיים גם סוג שלישי, מצומצם יותר, זכאי מלגות, לרוב עולים (בעיקר מאתיופיה), או תושבי פריפריה, שהגיעו על בסיס סוציו-אקונומי ונתוני קבלה גבוהים.

הגיבוש החברתי שנמדד בסקרים הוא 3.4, במקום ראשון בין מכללות הפרטיות. אולם, לדעתנו, ציון זה משקף הבדל בהתייחסות לשאלון, המשקף את הפרשי הגילאים, ובהתאם לכך – את הגישה ללימודים בכלל, ולקמפוס בפרט: "החבר'ה מגובשים כאן, אבל רק על הדשא" ו"בבוקר כולם חברים שלך, אחרי הלימודים אין עם מי לדבר" הם משפטים ששמענו בגרסאות רבות בביקור בקריה האקדמית. ובאמת, על פי הסקרים שערכנו, מתברר שבתחום הלמידה המשותפת עם חברים קיבלה הקריה 1.5, מעט מעל הממוצע (1.4), אולם בתחום הבילוי עם חברים קיבלה הקריה 1.4, ציון הנמוך מהממוצע. כפי שכבר צוין, סטודנטים רבים הם בעלי משפחה ולכן נוטים פחות לבילויים אחרי שעות הלימודים. בנוסף, הסטודנטים המבוגרים יותר הם כבר בעלי רשתות חברתיות מבוססות ממסגרות אחרות כמו עבודה, ולכן הם נוטים פחות ליצור קשר עם החברים החדשים מהאקדמיה. כלומר, כאן בהחלט אפשר להגיד שהאנשים הם בעיקר "חברים לספסל הלימודים".

אגודת הסטודנטים מעניקה לחברים בה כרטיס סטודנט בין-לאומי, כרטיס סטודנט חכם המשמש במכונות צילום ובספרייה, שימוש במאגרי מידע וירטואליים הכוללים תקצירי שיעורים ובנק בחינות, השתתפות בפעילות כמו ימי סטודנט ואירועי תרבות, הנחות כספיות בבתי עסק שונים וכרטיס אשראי "סטודנט כארד". האגודה מוציאה לאור עיתון, "אינטלקט". וזהו, פחות או יותר: אין כאן חוגים ונבחרות ספורט, וכמעט אין מסיבות. בהתאם, שביעות הרצון מהאגודה ומשירותיה היא 2.7 בלבד, נמוכה מהממוצע הארצי (3). עוד סיבה היא היעדרם של מעונות למכללה, מה שמקשה על האגודה ליצור אווירה והווי סטודנטיאליים.