מגרש החניה הקטן והמאובק הוא הסמל האחרון לחיי היום-יום שכולנו מכירים, המפריד בין העולם שבחוץ לבין העולם שמתנהל בפנים, מאחורי שערי הברזל של המרכז הבינתחומי הרצליה. המכללה, הנחשבת למוסד המועדף על ידוענים למיניהם, נבנתה כ"כפר אקדמי", ומקיימת שילוב מוזר אך נעים לעין של קרוואנים ישנים, מדשאות ירוקות, ולצדם – מבני לימודים חדשים ומרשימים. הרצליהמה שהפתיע אותנו היה היחס של הסטודנטים למוסד. זו לא הייתה שביעות רצון, זה היה משהו בין גאוות יחידה לבין להט מיסיונרי. לרבים מהסטודנטים היה חשוב שנדע ושנפרסם שיש להם את המורים הכי הכי, החברים הכי הכי ושהם לומדים נורא קשה.

המרכז הבינתחומי הוקם בשנת 1994 על ידי פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא המרכז, שהטביע את חותמו על המוסד עד כדי כך שנוהגים לכנותו גם "רייכמן". בשל היותו מוסד אקדמי לא מתוקצב, הבינתחומי גובה שכר לימוד לא מסובסד של 27,000 ש"ח, מה שיכול לשמש סף כניסה גבוה לאוכלוסיות מהמעמד הבינוני ומטה. כדי להתמודד עם קושי זה מציע הבינתחומי שורה של מלגות סיוע: אחד מכל עשרה סטודנטים נהנה ממלגת לימודים. סיפור נחמד יכול להמחיש את אופי המעמד-עליוני של המקום: ביום הסטודנט של לפני שנתיים הגיעו למרכז (בתיאום עם אגודת הסטודנטים) נציגי מכירות של חברת "פולקסווגן"; ביום הסטודנט שלפני שנה הגיעה נציגי מכירות של "יונדאי" – המיתון, אתם יודעים.

הבינתחומי מגדיר עצמו כ"מוסד פרטי בלי כוונת רווח", כלומר: המרכז אינו מחלק רווחים למייסדיו או לכל גורם חיצוני אחר, וכל הוצאותיו ממומנות על ידי תרומות ועל ידי שכר הלימוד שהסטודנטים משלמים – כ-27,000 ₪ לשנה. ההימנעות מסבסוד ממשלתי היא מכוונת, כדי לשמור על עצמאות אקדמית ומינהלית. בדומה למכללות פרטיות אחרות, גם המרכז הבינתחומי בהרצליה עושה מאמצים רבים כדי ליצור לעצמו תדמית של מוסד שאינו מתפשר על איכות אקדמית תמורת כסף. ואכן, מבחינת התדמית היוקרתית של המוסד, הבינתחומי מנצח את שאר המכללות, ובגדול: 35% מהסטודנטים הלומדים בבינתחומי בחרו בו בזכות השם הטוב שיש לו (מקום רביעי בארץ בציון סיבה זו כסיבה לבחירת המוסד). 59% מהסטודנטים הלומדים בו, בחרו כך בזכות איכות הלימודים הגבוהה שלו, מה שמציב את הבינתחומי במקום הראשון בארץ בקטגוריה זו.

גובהבמרכז הבינתחומי יש חמישה מכוני מחקר פעילים, וגם תוכנית מאושרת על ידי המל"ג ללימודים לקראת תואר שני במנהל עסקים – הישג יוצא דופן בעבור מכללה. כמו כן, הגיש הבינתחומי בקשה למל"ג להכיר בו כמוסד מחקרי, ולהציע תארים שניים עם תזה. אולי כחלק משמירה על יוקרת המוסד (ואולי לא…) המרכז הבינתחומי מחייב את המועמדים להרשמה להיות לא רק בעלי תעודת בגרות מלאה, אלא גם לעמוד בבחינה הפסיכומטרית, בניגוד למכללות הפרטיות האחרות בארץ. המרכז הבינתחומי דורג במקום החמישי בארץ בדירוג הכללי, ובמקום הגבוה ביותר מבין המכללות, פרטיות ולא פרטיות כאחד. המכללה נקטה מדיניות רכש אגרסיבית, במטרה להביא חברי סגל בעלי שם. המטרה הייתה לבנות למכללה יוקרה אקדמית, מטרה שהצליחה – עם ציון 43 המרכז הבינתחומי מוביל את מדד היוקרה במכללות (אם כי נמצא הרבה אחרי האוניברסיטאות). תחומים אחרים שבהם מצטיין המרכז הם תחום ההוראה, עם ציון 76 ובמקום הרביעי בארץ, ותחום השירות, עם ציון 81 ובמקום השני בארץ (המשותף למכללת ספיר).

אקדמי: אופציות מעניינות לשילובים בין-תחומיים

ייחודו האקדמי של המרכז הוא בגישה האינטר-דיסציפלינרית (הבינתחומית) שלו. בין-תחומיות לפי הגדרת המרכז היא "יכולת אינטלקטואלית להתייחס לבעיה נתונה מכמה זוויות ראייה בו-זמנית, ולמצוא לה פתרון משולב". הסטודנטים אוהבים את הגישה הזאת, ומאמינים שהיא מעניקה להם יתרון על פני בוגרים של מכללות אחרות למשפטים: "מכאן יוצאים עם השכלה רחבה יותר שפותחת אפשרויות קריירה רבות יותר".  אף על פי שהמרכז הבינתחומי מרבה להתפאר בידע ובמומחיות של הסגל האקדמי המלמד בו, בדירוג שלנו קיבלה בכירות הסגל ציון של 0.9 בלבד. ציון זה אמנם גבוה מהממוצע בכלל מוסדות הלימוד (העומד על 0.8), אך נמוך מהציון שקיבל הסגל האקדמי בכל האוניברסיטאות (להוציא האוניברסיטה הפתוחה), ואף במכללה האקדמית נתניה (1.2) ובכמה מכללות לא פרטיות, כמו המכללה האקדמית יהודה ושומרון (1.2).הסיבה היא, כנראה, שכמה "כוכבים גדולים" אולי נראים טוב ברשימת הסגל, אבל אינם יכולים לספק את השירות שאמורים להעניק מרצים בכירים. עם זאת, בראיונות שערכנו, התרשמנו כי רובם מרוצים מהרמה האקדמית שבה הם לומדים, וחשים כי המרצים מעבירים את החומר בצורה בהירה ומעניינת.

גובה5לעומת זאת, בבדיקה סטטיסטית, התברר שהציונים שנתנו הסטודנטים בסקרים לרמת העניין שהמרצים מעוררים בהם (3.7), למידת המומחיות שלהם בתחום הנלמד (3.9), ולאיכות התשובות שלהם לשאלות בשיעור (גם 3.9) הם דווקא הקטגוריות החלשות של הבינתחומי, ומכללות פרטיות ולא פרטיות גם יחד עוברות אותו במדדים אלה. הדרישות מהסטודנטים במרכז הבינתחומי גבוהות. ראש החוג למחשבים, למשל, הבהיר שמרצים המלמדים גם באוניברסיטאות, נותנים את אותה הבחינה במכללה. בפועל, הסדר זה מאפשר עדיין למרצה או לעוזר ההוראה לנקד את המבחן אחרת, או כפי שהוסבר לנו: "כאן לא מתאמצים להכשיל סטודנטים".

האתגר האינטלקטואלי שעומד בפני הסטודנטים קיבל מהם ציון של 3.6, וגם במקרה זה המכללות הפרטיות האחרות קיבלו ציונים גבוהים יותר: המכללה למינהל קיבלה 3.7, הקריה האקדמית 3.8 והמכללה למשפטים 4.1. עם זאת, יש לזכור כי דרישות הקבלה למרכז הבינתחומי גבוהות יותר, וייתכן בהחלט שיכולותיהם הלימודיות של הסטודנטים המגיעים אליו גבוהות יותר אף הן, ולכן קשה יותר לאתגר אותם. הסבר זה נתמך על ידי הממצא לפיו מספר שעות הלימוד השבועיות הביתיות של סטודנט בבינתחומי הוא 13.2 שעות – המקום הראשון בין המכללות הפרטיות, בהפרש גדול מהמכללה למינהל, שהגיעה למקום השני עם 8.1 שעות לימוד שבועיות. למרות ההשקעה המרשימה, שיעור הסטודנטים במרכז הבינתחומי שתיארו את חבריהם ללימודים כ"משקיענים" (51%) נמוך מהממוצע בכלל מוסדות הלימוד (57%).

תנאים ושירות: יש תמורה בעד האגרה

בנוסף, היעדר תחבורה ציבורית נוחה (אוטובוס או תחנת רכבת במרחק הליכה מהקמפוס) מכריחה את הסטודנטים להשתמש ברכב פרטי או להיעזר במוניות, שוב הוצאה כספית לא מבוטלת. גם השירותים לסטודנט, הכוללים מחיר כרטיסי צילום בספרייה או בקבוק מים בקפיטריה (7 ש"ח לעומת 2.5 ש"ח באוניברסיטת חיפה) אינם זולים במיוחד. ואולם, אם ידך משגת, התמורה לכספך כאן, בשונה מהמצב במכללות אחרות, היא מלאה. אחד המאפיינים של מכללה פרטית הוא ההתייחסות לסטודנטים כאל לקוחות ושימת דגש על שביעות רצונם, והנהלת המרכז הבינתחומי מודעת היטב לנושא זה. בכל מוסד אקדמי מעבירים בסוף הסמסטר משובי איכות הוראה, אבל הייחוד של הבינתחומי הוא בהתייחסות הרצינית והמיידית לחוות הדעת של הסטודנטים.

שמענו על מרצה שהועבר מתפקידו בעקבות שני משובים גרועים במיוחד שקיבל. גם השירות המינהלתי כאן הוא הראשון בטיבו מתוך כלל מוסדות הלימוד שנסקרו (עם ציון של 4), וגם שירותי המזכירות "צ'ופרו" עם ציון של 3.9 שנתנו להם הסטודנטים, המעניק להם את המקום הראשון בדירוג הכללי. הלקוח הסמוי שלנו עבר גם הוא חוויה נעימה בשיחה עם מזכירת ההרשמה, והבינתחומי מדורג בין חמשת הגדולים אצלו. ולבסוף, גם אתר האינטרנט של המרכז נוח להתמצאות ולניווט, ומגוון השירותים המוצעים דרכו לסטודנט (חומרי לימוד, מידע אישי, וכו') זיכה אותו בציון של 0.8, ובמקום השלישי (אחרי המכללה האקדמית להנדסה ירושלים והמכון הטכנולוגי חולון) מבין כלל מוסדות הלימוד שסקרנו.

גובה2אולמות ההרצאה, כמו גם הכיתות, מצוידים היטב בטכנולוגיות הוראה, הכוללות עמדות מרצה עם מחשב מהיר המחובר לרשת התקשורת המקומית, לאינטרנט, לטלוויזיה בכבלים ולקווי ADSL. כל אולם מצויד במקרן ובמסך דיגיטליים, ומושבי הסטודנטים בכל אולם מצוידים בשקע חיבור לרשת תקשורת מקומית, ובמערכת תרגום סימולטנית. כל כיתות הלימוד שבהן ביקרנו, כמו גם השירותים שאותם פקדנו, כמו גם הקמפוס כולו, נקיים ומטופחים. הספרייה גדולה במושגים של מכללה, משתרעת על שתי קומות וכוללת עשרות עמדות מחשב; שטח זה אמור להיות מוכפל בשנה הקרובה. הקטלוג מכיל אלפי ספרים וכתבי עת ו-80 מאגרי מידע בתחומים מגוונים.כמו כן, יש במרכז יחידה המטפלת בסטודנטים לקויי למידה, בסטודנטים עולים חדשים ובסטודנטים נכים, ודיקנאט הסטודנטים נותן שירות פסיכולוגי ומפעיל יחידה להכוון ולייעוץ תעסוקתי. ככלל, תנאי הלימוד במוסד, עם הציון 4.1 שנתנו להם הסטודנטים, חולקים את המקום השני בארץ עם עוד מכללה פרטית – מכללת נתניה.

על הקשר אתנו

המרכז הבינתחומי הוא המוסד שהקפיד יותר מכל אחד אחר (חוץ אולי מבראודה ומהאוניברסיטה הפתוחה) להתייחס לכל מילה שכתבנו. קיבלנו התייחסויות מפורטות ומסודרות לסקירות ששלחנו לגבי כל המסלולים שסקרנו (מינהל עסקים, משפטים ומדעי המחשב), וכן לגבי המוסד בכללו.

חברתי: מלגת לימודים לבעלי פוטנציאל משכונות מצוקה

חיי החברה בבינתחומי דלילים למדי. סטודנטים רבים מתגוררים בבית הוריהם, ונשארים באותה המסגרת החברתית מלפני תחילת הלימודים. ורבים מהם הסבירו ש"אתה עובר עם אותם האנשים ממקום למקום – מהתיכון לצבא, ומהצבא לכאן". שלא במפתיע, שיעור הסטודנטים במרכז הבינתחומי שתיארו את חבריהם ללימודים כ"צפונבונים" הוא הגבוה ביותר במדגם – 54%, ומוביל על שני המוסדות שאחריו (המכללה האקדמית נתניה והמכללה האקדמית שערי משפט) בפער של כמעט 20%.

כחלק מהאופי האליטיסטי של המכללה, נתקלנו במעין חלוקה מעמדית, שאולי רק הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב מתחרה בה. הסטודנטים יודעים לזהות היטב מי מגיע עם הרכב הנכון, מרכיב את משקפי השמש הנכונים ומתקתק בלפ-טופ הנכון. למרות האוכלוסייה ההומוגנית והיכרויות קודמות, הגיבוש החברתי במרכז הבינתחומי נמוך (3.2),במיוחד יחסית למכללות שאינן פרטיות: המרכז האקדמי רופין, המכללה האקדמית אחוה והמכללה האקדמית אשקלון קיבלו שלושתן ציון של 3.5.עם זאת, בין המכללות הפרטיות, המרכז הבינתחומי הוא הראשון בתחום שכיחות הלמידה המשותפת (עם ציון של 1.9) וגם שכיחות הבילויים עם חברים מהלימודים גבוהה מהממוצע (1.7).

המרכז הבינתחומי הרצליה

רחוב כנפי נשרים
הרצליה 46150
טלפון: 9527200 – 09

אגודת הסטודנטים מעט יותר פעילה מאשר ברוב המכללות הפרטיות, וקיבלה מהסטודנטים ציון של 3.5, שדירג אותה במקום הרביעי מבין כלל מוסדות הלימוד שסקרנו. מעבר לחלוקת מלגות, ולארגון מסיבות והפנינגים, האגודה גם מרבה לארגן לסטודנטים הנחות למופעים שונים ואף לחוגי ספורט שונים. מספר מקומות הבילוי ברדיוס של 20 ק"מ מסביב לקמפוס גדול – 231, ושכיחות הבילויים של הסטודנטים היא מהגבוהות שבנמצא; רק הסטודנטים של המכללה למינהל מצליחים להתעלות עליה.

כדי לחזק את הקשר עם הקהילה, מעורב המרכז הבינתחומי בתוכנית לסיוע משפטי, שבה מעניקים הסטודנטים סיוע משפטי לאוכלוסייה דלת אמצעים, ומתנסים בפעילות פרקטית משפטית, וכן ביוזמות חונכות בשכונות מצוקה. בעיקרון, המרכז גם מאתר מועמדים ללימודים מבין יוצאי שכונות מצוקה ועיירות פיתוח, בעלי פוטנציאל מוכח של תרומה לקהילה ומנהיגות חברתית, ומעניק להם מלגת לימודים.

כל הדברים הללו רשומים בשנתון ונשמעים יפה מאוד, אבל מן הראוי לציין שבביקורינו במכללה לא דיברנו ולו עם סטודנט אחד נכה, יוצא שכונת מצוקה או בן מיעוטים. מובן שהם קיימים, וגם הנגישות לכיתות ולשאר מתקני הקמפוס מותאמת באופן מלא לכיסאות גלגלים, יכול להיות שאוכלוסיות אלה פשוט אינן בולטות במרכז. אנחנו מסכימים עם הסטודנטית, שטענה לאוכלוסייה הומוגנית: "בסך הכול אנשים פה דומים מאוד אחד לשני, באים מאותו רקע, לטוב ולרע". אם יש אמת בדבריהם של אנשי הבינתחומי, ייתכן כי ליוצאי אותן השכונות, שהם בעלי פוטנציאל אמיתי, נוצרות הזדמנויות ליצירת קשרים, ולהשתלבות באוכלוסייה שלא היו נחשפים אליה בדרך אחרת (קשר שנוצר בתקופת לימודים יכול להפוך בעתיד לקשר עסקי או מקצועי).