המכללה האקדמית – ספיר

מכללת ספיר שוכנת בקריית החינוך שער הנגב, סמוך לעיר שדרות. היא ממוקמת קרוב לעיר, אבל בהחלט בנפרד. מחלונות בנייני המכללה נשקף נוף כפרי, גבעות המשתרעות עד קצה האופק, בתי הקיבוצים ובנייני העיר הסמוכה. המכללה שוכנת במתחם ענק, שכולל את בניני המועצה האזורית, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון, מגרש כדורגל גדול וכן מפעל של חברת היי-טק. בנייני המכללה פזורים בין עצים ירוקים ומשטחי דשא רחבים בסביבה פסטורלית ושקטה – ירוק בהרבה מכפי שהביטוי "הנגב הצפוני" עשוי לרמז. בקמפוס קארוונים רבים וכיתות קטנות וישנות, אך גם מבנים חדישים. הספרייה,

בית הסטודנט, הבניין האקדמי ובניינים אחרים ממחישים למבקר את ההתרחבות המהירה שמתרחשת במקום. המקום בהחלט מטופח, ומישהו (הנהלת המכללה, מן הסתם) טרח לפזר בין הבניינים ובתוכם פסלים חביבים של דמויות אנושיות. מאז הקמתה פעלה מכללת ספיר כשלוחה של אוניברסיטת בן גוריון. ברוב המסלולים למדו הסטודנטים שנתיים בקמפוס המקומי, והשלימו את השנה השלישית באוניברסיטה האם. תעודת התואר הראשון הוענקה מטעם האוניברסיטה, והטקס נערך על הדשא בבאר שבע.

הקשר ארוך השנים מסתיים למעשה השנה. המועצה להשכלה גבוהה החליטה שמכללת ספיר תעמוד ברשות עצמה, כמוסד אקדמי מוכר שמעניק תארים משלו והטקסים הבאים כבר יערכו על הדשא בספיר. במהלך השנים האחרונות טרחה המכללה לגייס אנשי סגל ולפתח תוכניות לימודים שיעמדו באמות המידה של המל"ג. ספיר מציעה מגוון רחב יחסית של חוגי לימוד, ביניהם תשעה חוגים שמעניקים תואר של המכללה עצמה, וארבעה חוגים המצויים בחסות אקדמית של אוניברסיטת בן גוריון, ומעניקים תארים מטעמה.

שניים מהמסלולים המוצעים במכללה האקדמית ספיר ייחודיים לה בלבד, ואינם נלמדים במוסדות אחרים בארץ – שיווק טכנולוגי, וניהול ובקרה תעשייתית. בין המסלולים האחרים שמציעה המכללה, ניתן למצוא מקצועות מבוקשים במיוחד, כמו כלכלה ומדעי ההתנהגות, בצד מקצועות מבוקשים פחות, כמו ספרות והיסטוריה. תנאי הקבלה למכללה משתנים בין החוגים השונים, אך בדרך כלל יתבקש המועמד להציג תעודת בגרות מלאה, הכוללת בגרות ברמת 4 יחידות באנגלית, ציון פסיכומטרי, או שילוב כלשהו של השניים. שכר הלימוד במכללה זהה לשכר הלימוד של הסטודנטים באוניברסיטאות.

אקדמי: גמישות בחוגי הלימוד וגם בדרישות הקבלה

במכללה לומדים כ-7500 סטודנטים, מתוכם 5000 תלמידים במסלולים האקדמיים. המכללה מתגאה בצמיחה עקבית של עשרים אחוז לשנה בכל התחומים. במקום מלמדים יותר מ-500 מרצים המגיעים מכל האוניברסיטאות בארץ. השנה סיים את לימודיו המחזור השישי, ו-473 סטודנטים קיבלו תואר ראשון. עוד כ-500 בוגרים שלמדו במסלולים שבאחריות האקדמית של אוניברסיטת בן גוריון קיבלו שם את התואר.

עם הקמתה התלבטו פרנסי המכללה האם לדבוק בקאנון המסורתי של הקניית מדעי החברה והרוח. המשחק על מגרשן של שבע הגדולות, והחשש להפוך ל'אוניברסיטה סוג ב', דרבן את המכללה לפתח תחומי לימוד חדשניים שיוקרתם תוכל להתחרות ביוקרה הגבוהה של המוסדות הוותיקים להשכלה גבוהה. מחצית מסלולי הלימוד אכן מציעים תוכניות בעלות גוון מעשי יותר, שעונה על הצרכים התעסוקתיים, לדוגמה, המסלול לשיווק טכנולוגי או המסלול בלוגיסטיקה.

בסך הכול, הסטודנטים במכללה האקדמית ספיר שבעי רצון מרמת הלימודים ומרמת ההוראה של הסגל האקדמי. לדבריהם הרמה אינה נמוכה והם חשים אתגר רב, ולעומת זאת אינה קשה מדי – כמעט בכל החוגים שכיסינו הסטודנטים דיווחו שניתן בהחלט להיעדר מחלק מהשיעורים ולהשלים אותם בעצמם, בלי פגיעה כלשהי ברמת הידע או בציון הסופי. תוצאות הסקר תמכו ברושם זה, והראו שהציונים שנתנו הסטודנטים בספיר למרצים שלהם נעו תמיד סביב הממוצע; למשל, מידת העניין שמעוררים המרצים בסטודנטים קיבלה ציון של 3.3 (הממוצע בכלל מוסדות הלימוד הוא 3.4), וטיב תשובותיהם של המרצים לשאלות הנשאלות בשיעור קיבל ציון של 3.6 (הזהה בדיוק לציון הממוצע). כלומר – רמת הלימודים סבירה , והמרצים גם הם בסדר, לא טובים מאוד ולא גרועים.

יחס המרצים והמתרגלים אל הסטודנטים אדיב ואישי, אם כי בדרך כלל הסטודנטים מעדיפים לפנות אל המתרגלים, ולא אל המרצים. סיבה אחת היא, כמובן, ההיכרות האישית יותר עם המתרגלים; סיבה שנייה היא שהמרצים שבאים מאוניברסיטת בן גוריון מבלים את רוב זמנם באוניברסיטה ולא במכללה, כך שקשה לעתים להשיג אותם. ואכן, נגישות המרצים זכתה בספיר לציון בינוני, שהוא גבוה אך במעט מן הממוצע הכלל ארצי – 4. עם זאת, בהשוואה בין המכללות המצויות בחסות אוניברסיטאית – כמו המכללה האקדמית אחוה והמכללה האקדמית אשקלון – המרצים של ספיר הם הנגישים ביותר, גם משום שיחסית רבים מהם "שייכים" למכללה ואינם "קופצים" אליה ממוסד האם.

עם קצת הגזמה, התרשמנו שבמכללת ספיר נתוני הקבלה הם המלצה בלבד, והסגל מוכן לקבל כמעט כל אחד. ראשי החוגים שהשתתפו ביום הפתוח השיבו למועמדים מודאגים עם נתוני פתיחה חסרים: "תבוא אלי, נראה מה חסר ונפתור את הבעיה". הגמישות הזאת נובעת מהאמונה שהשכלה, גם במקצועות היוקרתיים, אינה צריכה להיות נחלתם של העשירים בלבד. תנאים מיוחדים מציעה המכללה לסטודנטים בדואים. לעומת זאת, המכללה מקפידה על סינון קפדני במעבר בין שנה א' לשנה ב'.

לפני כמה שנים, בשיא פריחת ההיי-טק, כאשר רף הקבלה ללימודי מחשבים באוניברסיטאות היה 720, ביקשה המכללה לפתוח מסלול דומה של מערכות תוכנה. אנשי המועצה להשכלה גבוהה נדהמו מרף הקבלה הנמוך שנכלל בהצעה – 550. פרנסי המכללה הסבירו להם שגאון כמו ביל גייטס כבר קיים, ועכשיו צריך להכשיר אנשי מקצוע שידעו לעשות את העבודה. הסטודנט הממוצע במכללה משקיע בלימודים עוד 10.5 שעות שבועיות מעבר לשיעורים עצמם, מעט מעל הממוצע הארצי (9.5), ובהחלט מעל כל המוסדות הלא הנדסיים בארץ. כמו כן, סטודנטים בשיעור גבוה יחסית גם עובדים – אז מי אמר שאין עבודה בשדרות?

תנאים ושירות: קמפוס ירוק, יחס אדיב

המכללה משתרעת על שטח גדול יחסית למכללה; כלומר, נדרשות כמה דקות הליכה כדי להגיע מצדה האחד לצדה האחר. זהו קמפוס נעים מאוד לעין, כולו רצוף מדשאות ועצים, ונראה שהמבנים, גם הישנים יותר, מתוחזקים היטב – הסטודנטים של ספיר נתנו לתנאים הפיזיים בקמפוס ציון של 3.9, בדומה לציון שנתנו הסטודנטים של הטכניון לקמפוס המושקע שלהם. לרשות הסטודנטים עומדים מעבדות וחדרי מחשבים.

ספריית המכללה מספיקה בדרך כלל לצורכי הסטודנטים הלומדים במקום, אם כי כשערכנו ריאיונות בבן גוריון פגשנו שם כמה סטודנטים מספיר, שהגיעו לספרייה כדי לעיין בספרים שלא היו זמינים להם. חיסרון אחר של הספרייה – היא משרתת לא רק את הסטודנטים, אלא גם את התיכוניסטים הלומדים במתחם, שלעתים קרובות "משתלטים" על עמדות המחשבים בזמן ההפסקות. למרות מיקומה של המכללה האקדמית ספיר בפאתי שדרות, אנו התרשמנו שהנהלת המכללה משתדלת מאוד להשכיח עובדה זו. כך למשל, מי שיפתח את מפת ההגעה בברושור של המכללה יגלה ששמה של שדרות כתוב באותיות קטנות מאוד לעומת שמותיהן של ערים אחרות במפה – כמו באר שבע ואשדוד.

מיקומה של המכללה האקדמית ספיר – בכניסה לשדרות – בעייתי: לעתים קשה להגיע לקמפוס ולחזור ממנו בתחבורה ציבורית (בעיקר לסטודנטים המגיעים מקריית גת ומקריית מלאכי), בעיה שמציקה לסטודנטים רבים. בעלי הרכב הפרטי, לעומת זאת, נהנים מ-1700 מקומות חניה בלי תשלום, במרחק דקות הליכה מהקמפוס.

מעונות המכללה אינם מצויים בשטח הקמפוס עצמו, אלא מפוזרים במקומות שונים בשדרות או בקיבוצים בסביבה. אמנם מספיק קרוב כדי להגיע באופניים, או אפילו ברגל (מקיבוץ גבים), אך לא קרוב מספיק כדי לספק שני יתרונות שמעונות בקמפוס מספקים: א. את הנגישות שמאפשרת לקפוץ הביתה בזמן חלון או אם שכחת מחברת ו-ב. את חיי החברה הסטודנטיאליים שנוצרים כשהמון סטודנטים נשארים בקמפוס גם בערב. מעונות מיוחדים שמציעה ספיר הם המעונות לעולים, המצויים בכפר הסטודנטים איבים, במרחק של כשלושה קילומטרים מהמכללה. במעונות איבים מתגוררים 400 סטודנטים שעלו ממדינות שונות, הלומדים במסגרות שונות בקמפוס של ספיר. במעונות מתגוררים גם מדריכים חברתיים (ילידי הארץ ועולים חדשים), שתפקידם להקל על העולים את ההשתלבות בקהילת הסטודנטים ובלימודים האקדמיים.

להבדיל אלף-אלפי הבדלות ממכללות דרומיות אחרות בחסות ושלא בחסות, נותני השירותים המינהלתיים השונים בספיר זכו בדרך כלל לציונים סבירים עד גבוהים. השירות המינהלתי במקום זכה לציון של 3.5 (הממוצע בכלל המוסדות שנסקרו עומד על 3.2), ושירות המזכירות זכה לציון 3.3 (שירות המזכירות באוניברסיטה האם זכה לציון 3 בלבד). על פי רוב, השירות במכללה טוב, אדיב ונעים. שעות הקבלה של המזכירות אמנם מצומצמות מדי לדעת הסטודנטים, שלעתים מחכים זמן ארוך לקבלת השירות, אך בסופו של דבר הסטודנטים ברוב חוגי הלימוד מרגישים שהמינהלה ממלאת את תפקידה ואף באה לקראתם במקרה הצורך – "לכל דבר קטן יש פתרון".

על הקשר אתנו

מכללת ספיר יוצאת דופן בכך שזהו המוסד היחיד שבו קיבלנו תגובה לסקירה על המוסד, אבל לא על מסלולי הלימוד. דובר המכללה והנשיא שלחו התייחסות מפורטת לסקירות, אולם מבין חוגי הלימוד, קיבלנו רק התייחסות בעל פה מהיועצת האקדמית של החוג לכלכלה.

חברתי: אין איפה לבלות

הסטודנטים במכללה האקדמית ספיר ממעטים במיוחד לצאת לבלות, ורק הסטודנטים של מכון לב (שהוא, כזכור, מוסד לגברים דתיים בלבד) מבלים עוד פחות מהם (הם מבלים, לשם השוואה, 1 ו-1.2 פעמים בשבוע בממוצע). ייתכן שאחת הסיבות לעצלנות הבילויית של הסטודנטים בספיר היא מיקום המכללה: מבחינת אפשרויות הבילוי בסביבתה הקרובה, נמצאת המכללה האקדמית ספיר במיקום גרוע במיוחד. ברדיוס של 20 קילומטרים סביב ספיר ספרנו 11 מקומות בילוי (דהיינו, מסעדות, פאבים או בתי קולנוע) בלבד. למעשה, מוסד הלימודים היחיד שאפשרויות הבילוי בקרבתו קטנות עוד יותר הוא המכללה האקדמית יהודה ושומרון.

ובאמת, פחות מ-6% מהסטודנטים בספיר תיארו את חבריהם ללימודים כ"בליינים" – שיעור דומה למספר הסטודנטים במכון לב שהגדירו כך את חבריהם (אלא שהסטודנטים במכון לב כולם דתיים או חרדים, והסטודנטים במכללה האקדמית ספיר – לא ממש).לעומת זאת, בספיר ניכרת פעילות חברתית ענפה למדי (יחסית למכללה), שאולי מפצה במקצת על המגוון הדל של מקומות הבילוי בסביבה. אגודת הסטודנטים מארגנת פעילויות פה ושם, והסטודנטים משתפים אתה פעולה – שוב, בהשוואה למכללות אחרות;

בעיקר המסיבות שהאגודה מארגנת זוכות להיענות גבוהה. הציון שנתנו הסטודנטים בספיר לפעילות האגודה – 3.2 – ממקם אותה במקום טוב באמצע מבין מוסדות הלימוד הדרומיים. הסטודנטים בספיר אמנם מתייחסים ברצינות ללימודים, אך הם אינם תחרותיים במיוחד יחסית לסטודנטים במוסדות אחרים. 24% מהסטודנטים בספיר הגדירו את חבריהם ללימודים כתחרותיים, בעוד במכללה האקדמית אחוה מטפס שיעור הסטודנטים התחרותיים ל-33%, ובבן גוריון – ל-38%.

מבחינה דמוגרפית, ספיר היא מעין "כור היתוך": הרבה עירוניים בצד קיבוצניקים ומושבניקים, עולים חדשים (בעיקר מחבר העמים), ובני מיעוטים, שמספרם אינו רב (4% בלבד), למרות מאמצי המכללה. המכללה אינה פעילה פוליטית, ובמבט חיצוני לא ניכר מתח רב בין הקבוצות החברתיות השונות. גם הציון שנתנו הסטודנטים בספיר לגיבוש החברתי במכללה (3.4) גבוה ממה שמצאנו בדרך כלל במוסדות הטרוגניים כל כך:

למשל, הגיבוש החברתי באוניברסיטת חיפה זכה לציון של 2.8 בלבד, ובעמק הירדן הפלורליסטית זכה הגיבוש החברתי לציון של 3.3. עם זאת, נראה שאין קשרים חברתיים רבים בין הקבוצות השונות, שנוטות יותר להיות מגובשות בתוך עצמן(עניין זה בולט במיוחד ביחסים בין הסטודנטים היהודיים לסטודנטים בני המיעוטים), ונתקלנו גם בסטודנטים (יהודיים) שלא היו שבעי רצון מהעירוב החברתי, ולא נרתעו מלהביע את דעתם בנושא, גם בשיחה עם אדם לא מוכר.