ריבוע7המכללה האקדמית להנדסה בנגב, שהחליפה לאחרונה את שמה (סמי שמעון תרם את רוב הממון להקמתה, וכך קיבלה המכללה את שמה) שוכנת במרכז העיר באר שבע, לא הרחק מאוניברסיטת בן גוריון. המכללה מתהדרת באחד מהמבנים המיוחדים והמרשימים בארץ – קונסטרוקציית מתכת וזכוכית הבולטת למרחוק במראה העתידני שלה, ומכונה בבאר שבע "החללית". כשנכנסנו פנימה, התפעלנו גם אנחנו מהחללים המרשימים ומהעיצוב ההיי-טקי, אבל משהו הפריע לנו. רק לאחר כמה ביקורים הבנו שלמרות הרושם הגדול, המקום פשוט לא נוח כל כך לקיום חיים סטודנטיאליים.

יש מקומות ישיבה ודשא בצמצום, קפיטריה אין בבניין הראשי בכלל, ולא יכולנו שלא לשים לב שהסטודנטים והמרצים מסביבנו בעיקר שוחחו תוך כדי הליכה, כי לא היה להם איפה לשבת…המכללה הוקמה על ידי המכללה הטכנולוגית בבאר שבע, ומקיימת שתי שלוחות: האחת בבאר שבע והאחת באשדוד. אנו ביקרנו רק בשלוחת המכללה בבאר שבע, והדברים הכתובים לעיל מתייחסים אליה בלבד.

מכללת סמי שמעון היא האלטרנטיבה היחידה לאוניברסיטת בן גוריון, לסטודנטים החפצים ללמוד הנדסה בין חולון לאילת. קמפוס המכללה הבאר שבעית כולל שני מבנים: האחד חדש אך רגיל למראה, והאחר – מבנה חדשני דמוי חללית מעוגלת, שאל פיתחה עולים הסטודנטים בגרם מדרגות מסתלסל. בקמפוס לומדים כ-2000 סטודנטים, אך בשל מחסור בכיתות לימוד ובמעבדות, מבלים הסטודנטים חלק ניכר מלימודיהם במכון הטכנולוגי שמעבר לכביש, שאותו הם חולקים עם ההנדסאים הלומדים במקום.

ריבועתחילת פעילותה של המכללה בשנת 1995 וכפי ששמה רומז, היא מלמדת הנדסה בלבד. המכללה נמצאת בעיצומו של תהליך שדרוג ממתן תוארי BTech לתוארי BSc, כאשר מרבית המסלולים כבר אושרו, והמסלול הנותר בתהליכי אישור. באותם המסלולים שאושרו (הנדסת כימיה, הנדסת חשמל, הנדסת תעשייה וניהול והנדסת תוכנה) המצב טוב והתואר יוקרתי.

במקומות שלא אושר (הנדסת בניין) המצב בעייתי יותר: סטודנטים ותיקים תיארו מצב, שבו כל שנה הבטיחו לכולם ש"אוטוטו יש BSc", וכאמור זה לא תמיד התממש. לפיכך, אנו ממליצים לא להסתפק בהבטחות, אלא להסתמך רק על פרסומים בכתב.

המכללה מציעה תוכניות השלמה לתואר ראשון להנדסאים המקבלים פטור במסגרת לימודיהם לתואר ראשון בהיקף של כ-30 נקודות זכות. המועמד ללימודים במכללה יידרש להציג תעודת בגרות מלאה, עם ממוצע כללי 70 וממוצע 70 לפחות במתמטיקה ברמה של 3 יחידות. להשלמת הידע החסר במתמטיקה ובפיזיקה יעברו המועמדים קורסים במסגרת המכללה; מועמדים שסיימו בגרות ברמה של 4 יחידות לפחות, ובציון של 75 ומעלה בתחומים אלה יהיו פטורים מקורסי המבוא בנושא. מועמד שעשה את הבחינה הפסיכומטרית יציג את האישור לציון שקבל.

אך אל דאגה – גם אם לא עשיתם פסיכומטרי, תוכלו להיבחן בבחינות הפסיכוטכניות הפנימיות של המכללה. במדינה שבה הפערים החברתיים גדולים, ושבתי הספר שלה (במיוחד בדרום) לא תמיד מאפשרים לתלמידיהם להשיג בגרויות ריאליות בציונים טובים, ה

מדיניות של מכללת סמי שמעון נותנת הזדמנות למי שאולי לא יכול היה ללמוד. כפי שניתן להבין מתנאי הקבלה המקלים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון מעוניינת מאוד למשוך מועמדים פוטנציאליים לשורותיה, ולעתים קרובות נכונה להבטיח להם (אם כי לא תמיד לקיים) מיני הטבות ובונוסים שמוסדות אחרים אינם מציעים.

שמעון מרובעלמשל, במחזור האחרון הובטחו מחשבים ניידים ל-30 המועמדים שיקבלו את ציוני הקבלה הגבוהים ביותר; בסופו של דבר, שניים מתוך השלושים קיבלו מחשב נייד, והמועמדים שאתם דיברנו קיבלו מילגה בסך 2000 ש"ח. מכללת סמי שמעון דורגה במקום ה-25 בארץ (מבין 31 מוסדות נסקרים) עם ציון כולל 50.1. שאר המכללות הדרומיות האחרות (אשקלון ואחוה), למעט ספיר, ממוקמות אחריה. הנקודות החלשות של המכללה הן בתחום חיי החברה, שם קיבלה ציון 54, הנמוך מהציון של רוב המכללות להנדסה (שנקר במרכז הארץ, למשל, קיבלה 59 ואורט בראודה, בצפון, קיבלה 55). תחום אחר חלש יחסית הוא ההוראה, שם קיבלה המכללה ציון 55 לעומת אוניברסיטת בן גוריון, שקיבלה ציון 69.

אקדמי: "יושבים על הגדר, רגל פה רגל שם"

בדומה למכללות טכנולוגיות אחרות (כמו מכללת אפקה למשל), נתונה עתה המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון בסיומו של תהליך מעבר מהענקת תואר BTech לבוגריה, להענקת תואר BSc. וכמו במכללות רבות אחרות, גם כאן מתקבל הרושם שהמעבר, שנעשה אמנם לטובת הסטודנטים, גורם להם פעמים רבות סבל לא קטן. הדרישות האקדמיות מהסטודנטים עולות, לעתים בלי שינוי מקביל ברמת ההוראה והמרצים; הנדסאים שלומדים במסלול השלמות לתואר מהנדס מגלים באמצע הדרך שכבר אינם פטורים מקורסים שבעבר היו פטורים מהם.

הסטודנטים הממורמרים ביותר הם הסטודנטים בשנים המתקדמות, שרמת הדרישות מהם עלתה פלאים פתאום, אף שאין כבר סיכוי שיקבלו את ה-BSc הנכסף. אלה שנרשמים השנה למסלול שקיבל BSc פטורים כמובן מהחשש, אלה שנרשמים למסלול הנדסת בניין צריכים להכניס אותו לשיקוליהם. המרצים במכללה מצטיירים בעיני הסטודנטים כמומחים בתחומם, אבל בלי די הכשרה וניסיון בהוראה. ההוראה לא תמיד בהירה ומאורגנת, ולעתים קורה שהמרצים אינם מקיימים דו-שיח עם הסטודנטים, ואת מי שמבקש לשאול שאלה בשיעור הם פוטרים באמירה: "אם לא הבנת אז תלמד בבית" ולעתים גם בהערות חריפות יותר.

. ריבועמבחינת מידת העניין שהם מעוררים, ומבחינת נכונותם להשיב לשאלות, ממוקמים המרצים של המכללה גבוה יותר מהמרצים של המכון הטכנולוגי חולון, אך נמוך יותר מאלה של המכללה האקדמית בתל אביב; בהשוואה לכלל מוסדות הלימוד שסקרנו, הם מקבלים ציונים נמוכים במקצת מהממוצע (3.2 על מידת העניין בשיעורים, כאשר הממוצע עומד על 3.4, ו-3.6 על נכונותם לענות לשאלות, כאשר הממוצע עומד על 3.7). על המתרגלים נאמר שהם מובנים וממוקדים יותר מהמרצים, וגם עוזרים יותר בהכנה לבחינות.

המעבר לתואר BSc גרם לכך שהסטודנטים נדרשים להפגין ידע רב ומעמיק יותר בבחינות, אך מאחר שדרישה זו אינה מלווה בהכרח בשינוי תוכני הלימודים, קורה שהבחינות מציבות בפני הסטודנטים דרישות שלדעתם אינן הוגנות או ריאליות. קרה שעשרות אחוזים מהסטודנטים בקורס מסוים נכשלו בבחינה ובקורס כולו. זאת תופעה מקובלת לחלוטין בטכניון, אך כאן במידה מסוימת, שיעור הנכשלים הגבוה מסנן את הסטודנטים שלא סוננו כראוי בתהליך הקבלה, ושיעור הנשירה מהלימודים במהלך שנה א' ובסופה גבוה מאוד (עד עשרות אחוזים).

סטודנטים שהצליחו לעבור את הבחינות, הפגינו שביעות רצון מסוימת מהסינון האגרסיבי, בטענה שדרישות הקבלה הנמוכות במכללה מורידות את רמת הלימודים, וש"אם סטודנטים שאין להם הכישורים המתאימים יצליחו פה, זה יאמר משהו לא טוב על הרמה של המכללה". בממוצע, משקיעים הסטודנטים במכללה עוד כ-11.8 שעות שבועיות בלימודים בביתם, מעט פחות מהסטודנטים של אורט בראודה (12.5 שעות שבועיות), והרבה פחות מהסטודנטים של הטכניון, שעומדים בראש המוסדות הטכנולוגיים עם 15.6 שעות לימוד שבועיות.

כדי לתת לסטודנטים שלה ניסיון בשטח, ואולי גם יתרון על מועמדים אחרים במציאת מקום עבודה אחרי קבלת התואר, פתחה המכללה תוכנית של "חשיפה לתעשייה". תוכנית זו היא אפשרות בחירה בחלק ממסלולי הלימוד, וחובה באחרים; במסגרת התוכנית נדרשים הסטודנטים לעבוד (בהתנדבות) במפעל תעשייתי באזור, בהיקף של 160 שעות. למרבה הצער, המכללה אינה מסייעת לסטודנטים במציאת מקום ה"חשיפה", והם נאלצים לפנות למפעלים בעצמם ו"לנסות להסביר להם למה כדאי להם לקבל אותנו בחינם". למרות הטורח הרב הכרוך במציאת מקום הסטאז', הסטודנטים בהחלט מעריכים את הניסיון המעשי, ואת ההיכרות עם תנאי העבודה, שהם צוברים במהלך ההתנסות.

ריבוע9בשנים האחרונות תוכניות כאלה נעשו פופולריות במכללות, אך בעוד הסטודנטים בבראודה ובהנדסה ירושלים מרוצים מהפרוייקט בכלל ומעזרת המוסד שלהם בפרט, כאן הסטודנטים חשים שזורקים אותם למים, ושעליהם ללמוד לשחות לבד – ולא תמיד הם מצליחים. גם מצב שוק העבודה בדרום מצמצם את המבחר שבפני המועמדים, ומקשה את מציאת מקום ההתמחות בהשוואה לאזורים אחרים.

תנאים ושירות: חונכים עוזרים בחינם לסטודנטים מתקשים

ככלל, השירות המינהלתי במכללה הצטייר לעיני הסטודנטים כעניין מבולגן למדי: "אין יציבות בקמפוס. הם משנים כללים, לא עקביים עם עצמם". אין זאת מפני שאנשי המינהלה מבקשים להתעמר בסטודנטים, חלילה; סטודנט שיבוא אל המזכירות בשעות הקבלה (שכל הסטודנטים, בלי יוצא מן הכלל, טוענים שהן מצומצמות מדי). ייתקל בדרך כלל ביחס אדיב, והציונים שנתנו הסטודנטים לשירותי המינהלה (3.1) והמזכירות (3) אמנם נמוכים מהממוצע בכלל המדגם, אך בהחלט אינם הגרועים ביותר שניתנו. פשוט נראה שההנהלה בעצמה "עוד לא סגורה על עצמה".

סטודנטים נתקלים בהוראות סותרות, בביורוקרטיה סבוכה, ביועצים שבעצמם אינם בקיאים במערכת, ובמצבים שבהם אנשי המינהלה אינם בטוחים בהיקף סמכויותיהם. סטודנט מתוסכל במיוחד אמר לנו על שירותי ההנהלה: "אין מילים, יש רק קללות". מערכת מחשוב חדשה שהמכללה גאה בה מאוד ("המובילה בין המוסדות להשכלה גבוהה בארץ") עדיין לא מוצאת ביטוי בשביעות הרצון של הסטודנטים, ונקווה שבעתיד זה יקרה.

כאוס גדול במיוחד נוצר בזמן ההרשמה לקורסים. שלא כמו ברוב מוסדות הלימוד, שבהם נרשם הסטודנט בתחילת השנה לקורסים שילמד במשך כל השנה, במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון נרשמים הסטודנטים לכל סמסטר בנפרד. לכן, ההרשמה לסמסטר ב' מתבצעת בתקופת הבחינות של סמסטר א'. המערכת קורסת, הסטודנטים העצבניים צריכים לבחור בין לימוד לבחינה ובין בילוי מול המחשב, והבלגן חוגג.

ריבוע4שירות מינהלתי שכן זכה לאזכורים רבים ואוהדים הוא מערכת החונכים במכללה. תלמידים הבאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שנתקלו בקשיים בלימודיהם, יכולים לקבל שיעורים פרטיים בלי תשלום מסטודנטים בשנים מתקדמות יותר. אחרים שאינם זכאים להנחה משלמים סכום לא גדול בעבור השיעורים. התנאים הפיזיים במכללה סובלים מפיצול-אישיות מסוים: או שהם מצוינים, או שהם גרועים במיוחד. מצד אחד, מבני המכללה חדשים, מעוצבים ומרשימים.

מצד אחר, אין במכללה כולה קפיטריה, אין בה כמעט פינות ישיבה, ואין בה די כיתות לימוד: חלק גדול מלימודיהם מעבירים הסטודנטים בכיתות המכון הטכנולוגי, מצדו האחר של הכביש. הכיתות במכון ישנות מאוד, אינן מאווררות כראוי, וגם שם, מצב הקפיטריות בעייתי. לכן, נתנו הסוקרים שלנו ציון של 3.3 לתנאים הפיזיים במכללה – ציון זה נמוך מהממוצע בכלל המוסדות שנסקרו (3.6), ומשקף את אי-ההתאמה בין הקמפוס המרשים במבט ראשון, לחוסר ההקפדה על נוחות הסטודנטים, שמתגלה במבט שני. הספרייה אינה מרשימה וגם הסטודנטים מצביעים ברגליים. ריאיינו סטודנטים רבים מהמכללה להנדסה בנגב דווקא בתוך הספרייה של אוניברסיטת בן גוריון.

על הקשר אתנו

מבין המסלולים של מכללת סמי שמעון, קיבלנו תגובה (מפורטת ומעניינת מאוד) לסקירה שלנו רק מהמחלקה לתעשייה וניהול. יתר המחלקות לא הגיבו, והנהלת המכללה רק שלחה מכתב שבו היא מתנגדת לפרסום הסקירה.

חברתי: שלושה ימים של כיף בחוף ניצנים עם שאר האגודות בנגב

לצערם של הסטודנטים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, אוניברסיטת בן גוריון הסמוכה אליהם מציבה רף גבוה מאוד מבחינת חיי החברה שהיא מציעה לסטודנטים שלה. זהו המוסד האקדמי המוצלח ביותר בתחום זה, ובכלל לא קל להתחרות בו; ובכל זאת, קשה שלא להתרשם שהמכללה להנדסה אינה מנסה אפילו: יש במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון מעט מאוד פעילות חברתית (נסיון להקים מועדון דיבייט בשנה שעברה נכשל). יש לכך צד חיובי. הסטודנטים מבלים זמן עם חבריהם ללימודים בעיקר כדי ללמוד ביחד, ציון של 1.63, בהחלט ציון יפה למכללות. הגיבוש החברתי עומד על 3.2, בדיוק כמו הממוצע הארצי, אבל חיי הקמפוס דלים ופעילות משותפת נדירה.

סיפור שסיפרו לנו הסטודנטים במכללה ממחיש יפה את ההבדלים בגיבוש החברתי בין מוסדות הלימוד באזור הנגב: בחודש מאי האחרון ארגנו כל אגודות הסטודנטים בנגב אירוע לרגל יום הסטודנט. האירוע נמשך שלושה ימים והתקיים בחוף ניצנים. כדי לעודד את ההשתתפות, נמכרו 300 הכרטיסים הראשונים בכל מוסד במחיר מציאה של 30 שקל. באוניברסיטת בן גוריון, כך סיפרו לנו, הם אזלו בתוך כמה שעות. בשאר המכללות נחטפו הכרטיסים בתוך יום ורק בסמי שמעון נשארו כרטיסים גם לאחר האירוע.

המכללה האקדמית להנדסה
סמי שמעון 
רח' ביאליק פינת רח' באזל
באר שבע
טלפון: 1-800-207-77
פקס: 6475777 – 08

ההסבר העיקרי לחיי החברה השוקקים בבן גוריון הוא ש"בין כה אין מה לעשות בבאר שבע, אז הסטודנטים מבלים זה עם זה". אך בסמי שמעון, בניגוד חד לאוניברסיטת בן גוריון, רבים מהסטודנטים הם תושבים מקומיים מבאר שבע, שיש להם חיי החברה שלהם, ומבחינה זו המכללה דומה יותר למוסדות במרכז הארץ מאשר לבן גוריון. אפשרות אחת לדלות החברתית נובעת מכך, שאין למכללה מעונות למען הסטודנטים שאינם מקומיים, שכן מעונות מחייבים את הסטודנטים לבלות זמן ביחד.

כיום, הסטודנטים הלא מקומיים (ויש רבים כאלה מכל הדרום) נאלצים לשוב לבתיהם, ובכך מרוקנים עוד יותר את חיי החברה. סיבה אחרת היא אגודת הסטודנטים החלשה, שלה נתנו הסטודנטים ציון של 2.8 בלבד.לשם השוואה, הציון שנתנו הסטודנטים בבן גוריון לאגודה שלהם הוא 3.3, והציון שניתן לאגודת הסטודנטים בטכניון – 4. לדברי הסטודנטים, האגודה אינה עושה מאמצים "להרים" את חיי החברה במכללה.

לבסוף, גם התנאים בקמפוס עצמו אינם מעודדים גיבוש חברתי: אין פה פינות ישיבה רבות, וגם לא קפיטריה. שירותים נוספים הקיימים במוסדות גדולים יותר, כמו חנויות, חדר כושר או חוגים המתקיימים אחרי שעות הלימודים, נעדרים גם הם מהנוף של המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון. וכך, כל מה שנותר לסטודנטים לעשות הוא לשאת את עיניהם לבן גוריון, ולהתגעגע. סטודנט אחד ציין בצער: "אתה בא לפתוח מעגלים חברתיים חדשים והמקום אינו מספק את זה".