תואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה – אוניברסיטת בן גוריון

הסטודנטים להנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת בן גוריון מרוצים כמעט מכל מה שהאוניברסיטה יכולה להציע להם. שביעות רצון זו הביאה את המחלקה למקום השני בדירוג הכללי בין המוסדות השונים (אחרי הטכניון). יתרה מכך, זהו המוסד שקיבל את הציון הגבוה ביותר (4.2 מתוך 5) בשאלה "האם אני ממליץ לבוא ללמוד כאן?". זה לא שמקלים על הסטודנטים בדרישות, או שלא קיימת מדיניות ניפוי. הם פשוט חושבים שהמחלקה, על מרציה ועל הסגל המינהלי שלה, משתדלים מאוד, וההשתדלות הזאת מעניקה לה נקודות זכות רבות. עם זאת, להשתדלות יש גם חסרונות. רמת השירות הגבוהה מביאה למספר גדול מדי של לקוחות מרוצים: בשנה א' לעתים אין לסטודנטים מקום ישיבה בכיתות הלימוד. כמו כן, בדומה ליתר מסלולי הנדסת החשמל, במיוחד באוניברסיטאות, הלימודים אינם קלים, מה שפוגם מעט ביכולת של הסטודנטים ליהנות מהאווירה החברתית המפורסמת של האוניברסיטה הדרומית…

אקדמי: "מאתגר, מעניין, רב-תחומי"

בשונה מרוב המקומות שסקרנו, כאן נתקלנו בתופעה יוצאת דופן: עניין רב בקורסי המבואות, הנחשבים למשעממים מאוד ברוב הפקולטות להנדסה (הן באוניברסיטת בן גוריון, הן באוניברסיטאות אחרות). סטודנטים רבים ציינו כי היתרון העיקרי של המקום הוא ש"זה מעניין". הם סיפרו שהמרצים מעבירים את שיעורי החובה בצורה ברורה, מקיפה ומעניינת. בניגוד לשיעורי החובה, משיעורי הבחירה הסטודנטים מרוצים פחות, ומתלוננים בעיקר ש"המרצה מלמד מה שמעניין אותו". יש קורסים שבהם חלק גדול מהשיעור מתבסס על עבודת המחקר האחרונה של המרצה, או על הדוקטורט שלו, וההרגשה היא שלא ניתנת תמורה מלאה לנושא הקורס. ייתכן שהפער בין איכות שיעורי החובה, לבין איכות שיעורי הבחירה, מסביר את הציון הנמוך שקיבלו המרצים בסקר שערכנו – 2.6 מתוך 5 (זהו הציון הנמוך ביותר מבין כל המוסדות).

במהלך השיעורים המרצים מכתיבים אם מבקשים מהם, אבל לרוב השיעור מתנהל במתכונת של הרצאה, עם הפסקה ארוכה ככל הנדרש לשאלות של סטודנטים. המרצים גם מעודדים סטודנטים להגיע לשעות הקבלה, ולקבל הסבר מפורט יותר על חומר שבו הם מתקשים. נגישות בלתי פורמלית זו באה לידי ביטוי בציון הגבוה יחסית שהם קיבלו בסקר – 3.8 מתוך 5. הנוכחות בהרצאות עצמן מומלצת בחום, כיוון שקשה להשלים את החומר לבד: "אם לא היית בשלושה שיעורים, אבוד לך". הסטודנטים בבאר שבע משקיעים לא מעט זמן בקריאת חומר ובלמידה בבית (13.2 שעות בשבוע). המתרגלים מוגדרים כ"מחוברים יותר לסטודנטים, פחות לבחינה"; כלומר, הם אינם מתואמים תמיד עם המרצים באשר לחומר הלימודים שעליו נכתבת הבחינה (אף על פי שבסופו של דבר היא נכתבת על ידי המרצים והמתרגלים). הם בעלי רמת הוראה גבוהה בדרך כלל, אם כי קורה שיש להם "בעיות בתחום העברת הידע שלהם לאחרים". הם חוזרים על דברים בלתי ברורים מההרצאות, פותרים את שיעורי הבית ושאלות ממבחנים קודמים.

בדומה למה ששמענו על המרצים, גם על המתרגלים נאמר לנו ש"בגדול הם רוצים לעניין ומשתדלים מאוד לעשות את זה, אבל לא תמיד מצליחים". הבחינות נחשבות קשות ודורשות יישום של עקרונות לא רק שימוש בטכניקה, אבל הסטודנטים הקפידו לא להתלונן על ההוגנות שלהן. בראיונות שערכנו בסתיו סיפרו לנו הסטודנטים על חוסר אמון כלפי משובי ההוראה, ואחד מהם אמר לנו: "אני לא מכיר סיפור על מרצה שפוטר או נקרא לבירור בעקבות משובי ההוראה". אולם, ממש באחרונה נודע לנו שראש המחלקה החליטה לשנות את המדיניות ופירסם את תוצאות המשוב כולו (בעבר פורסמו רק שמותיהם של המרצים המצטיינים). סטודנטים סיפרו לנו שחלק מהסגל לא אהב את השינוי (אנחנו כמובן יודעים את זה מהתגובות שאנחנו מקבלים מראשי חוגים…), אבל שראש המחלקה איתן בדעתו. לדעתנו זו דוגמה לשקיפות שתשפר את איכות ההוראה בפקולטה, ותסייע לסטודנטים לבחור קורסים טוב יותר.

תנאים ושירות: "אחלה קמפוס ואחלה נגב"

על המזכירות קבלנו ממצאים סותרים. אחדים תארו אותן כ"בסדר גמור", יעילות מאוד, עושות עבודה מצוינת בשירות הסטודנטים ומקיימות מדיניות של דלת פתוחה גם מעבר לשעות הקבלה. הן גם מצלצלות לסטודנטים כדי לחזור אליהם עם תשובות לכל מיני בעיות. משום כך, קשה להסביר את המקום הנמוך מאוד שבו נמצא המסלול בדירוג השירותי, יחסית למוסדות האחרים (המקום ה-11 מתוך 14). ייתכן שהבעיה טמונה בקושי להשיג יחס אישי, עקב גודלו של החוג – תלונה שחזרה אצל נשאלים לא מעטים ("חוסר התחשבות בסטודנטים. הם לא בעדיפות גבוהה של המחלקה"). ייתכן ששאר הגופים נותני השירות במינהלה – מדור בחינות, שכר לימוד, או אפילו ראש החוג, לא קיבלו ציון גבוה. לגבי התנאים במקום, הרוב מרוצים. אמנם הוזכר (כמו בשאר הקמפוס) מחסור במכונות צילום ומדפסות, אך בסך הכול מדובר ב"אחלה קמפוס ואחלה נגב". במדד התנאים המשולב השיגה המחלקה ציון 76.1 מתוך 100 – השני מבין האוניברסיטאות ומקום חמישי בסך הכול. נראה שהאווירה החברתית הייחודית משפרת את החוויה הכללית של הסטודנטים, כך שהם מייחסים פחות חשיבות לתנאים. בשונה ממקומות אחרים, כאשר שאלנו את דעתם על הקמפוס, הרוב לא התייחסו לתנאים במקום, אלא השיבו עד כמה הם מרוצים מהאנשים, והמילים "אחלה", "סבבה" ו"מגניב" חזרו לא פעם.

חברתי: "מחפים זה על זה"

החיים החברתיים במחלקה מתבססים במידה ניכרת על למידה קבוצתית: "הסיכוי לפתור בעיות, להבין את החומר ולהצליח במבחנים, עולה מאוד עם הלימודים בקבוצה". כל סטודנט "מחפה על החברים שלו", משלים בעבורם את החומר או כותב את שמם על עבודה שלא הכינו, כדי שלא יאבדו את הזכאות לגשת למבחן. גם במבחנים עצמם העתקות הן תופעה נפוצה, ואף לגיטימית בעיני הסטודנטים ("אי אפשר ללמוד את הכול ולעמוד בלחץ"); זאת, בניגוד למוסדות אחרים, אוניברסיטאות או מכללות. התחרותיות היחידה שקיימת במחלקה מתבטאת בהשוואת ציונים, או כהגדרת הסטודנטים: "מי מעתיק יותר טוב". למרות התמונה הוורודה של אחוות הסטודנטים, מצאנו גם תלמידים שטענו כי הגיבוש בחוג הוא "פחות ממחלקות אחרות בקמפוס, ומתמקד בתחום הלימודי", תופעה חריגה בהחלט באוניברסיטת בן גוריון התוססת (זהו אחד המסלולים היחידים שסקרנו שבהם בן גוריון לא הגיעה ראשונה).

נראה שהעומס הרב על הסטודנטים מקשה עליהם ליהנות מחיי החברה העשירים שמציעה האוניברסיטה. ועדיין, כמעט חצי מהנשאלים טענו שהגיעו לכאן בגלל חיי החברה. בשונה ממוסדות האחרים, סטודנטים בשיעור גבוה גרים בדירות שכורות (63%), דבר המעיד על נהירה מכל רחבי הארץ. אגב, בדומה למוסדות אחרים הנמצאים בפריפריה (כמו אורט בראודה שבצפון ומכללת הנגב בדרום), גם כאן הסטודנטים ששאלנו אינם שבעי רצון ממיקום מוסד הלימודים שלהם – 3.5 מתוך 5. הפיצוי על כך שהאוניברסיטה נמצאת בבאר שבע, שאיננה בדיוק בירת הבילויים בעבור רוב הסטודנטים המגיעים אליה, הוא בכך שלקמפוס עצמו ולאגודת הסטודנטים יש הרבה מה להציע, וחיי החברה סובבים סביב הקמפוס והאירועים שבו.