החוג למדעי ההתנהגות – המכללה האקדמית תל אביב יפו

סקירת 2005: החוג הראשון בקמפוס החדש

מכללת תל אביב היא המכללה היחידה שקיבלה אישור להציע תואר שני בפסיכולוגיה, בשיתוף פעולה אקדמי עם אוניברסיטת תל אביב (הקיים גם בתואר הראשון), דבר שבהחלט מעיד על רמה גבוהה. ההחלטה תתרום ודאי גם ליוקרתו של המוסד, שכרגע עדיין מדורג מתחת לממוצע הארצי בנושא זה (43 מתוך 100 בסקר שלנו, גבוה ביחס למסלולים במכללות אך נמוך מהאוניברסיטאות). אם כך יקרה, בחירה במכללה כעת תסתבר כהימור משתלם. לימודי התואר הראשון במכללה מתנהלים תוך שיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל אביב, לא בחסותה.כלומר הבוגרים מקבלים תעודה של המכללה, ולא של האוניברסיטה.

אקדמי: הרצאות ותרגולים בכיתות קטנות, זמן לשאלות

להבדיל מתוכניות הלימודים במרבית החוגים למדעי ההתנהגות (למשל בבן גוריון או המכללה למינהל), תוכנית הלימודים של מכללת תל-אביב כוללת לימודי פסיכולוגיה וסוציולוגיה בלבד, ואינה כוללת לימודי אנתרופולוגיה או קרימינולוגיה. מי שירצה להמשיך דווקא בתחומים אלה יצטרך השלמות; מי שרוצה להמשיך בפסיכולוגיה דווקא, מקבל כאן תשתית אקדמית חזקה יחסית. התואר השני מוצע בשלוש תוכניות: פסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה רפואית ונוירופסיכולוגיה שיקומית. מהנתונים שלנו עולה כי בהחלט כדאי לסטודנטים למצוא דרך להמשיך לתואר שני: הם נתנו ציון 2.9 מתוך 5, כאשר נשאלו על הקשר בין הלימודים לעולם העבודה, ציון נמוך מעט שאינו אופייני למכללות, ונראה שרק הכשרה יישומית, שהיא מטרתו העיקרית של תואר שני בפסיכולוגיה, תספק אותם.

שיתוף הפעולה האקדמי עם אוניברסיטת תל אביב משפיע לטובה על רמת הלימודים הכללית בבית הספר, והסטודנטים בחוג מציינים שהוא " מורגש מאוד", דבר שלא שמענו במסלולים האחרים במכללה. הסטודנטים על פי רוב מרוצים מרמת ההוראה בבית הספר – "רמה בינונית-פלוס עד טובה". מדד איכות ההוראה שלנו משקף את ההערכה החיובית – ציון 65 מתוך 100, הגבוה ביותר בתחום. עם זאת, חלק מהסטודנטים טענו שדווקא בקורסים של המרצים המוצלחים פחות יש חובת נוכחות – כדי שלא "יהיה קורס שיגיעו אליו 12-10 אנשים מתוך 40".

המרצים נגישים ואדיבים מאוד – "נותנים את מספר הטלפון בבית, מדברים אתך בקפיטריה". הציון על גישה בלתי פורמלית תומך בכך: 4.4, מהגבוהים בתחום הפסיכולוגיה. על המתרגלים אמרו לנו הסטודנטים שהם "אפילו טובים יותר מהמרצים – אנושיים, אכפתיים ורגישים". רוב המתרגלים בוגרי המכללה, וחלקם לוקחים על עצמם את התפקיד של הדרכת הסטודנטים המתחילים – למשל, ממליצים להם על קורסים, או מספרים מה צריך ללמוד ומה לא צריך ללמוד לבחינות.

ההרצאות מתנהלות בכיתות של כ-50 איש, מה שמותיר מקום לשאלות, ולעתים לדיון, והתרגולים מתנהלים בכיתות קטנות אפילו יותר. הסטודנטים שריאיינו אמרו לנו ש"ניתן לא להגיע לשיעורים" וכי להגעה לשיעורים יש "ערך של עניין, לא ערך של הצלחה". העניין רב, כנראה, שכן רוב הסטודנטים, ובפרט אלה שמעוניינים להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה, משתדלים להגיע ולא להסתמך רק על סיכומים של אחרים. ברוב מקצועות הלימוד נדרשת הגשה של עבודות ושל בחנים, כמו גם קריאה רבה (כ-90 עמודים בשבוע, על פי הסקר שלנו – יותר, קחו נשימה, מאשר באוניברסיטאות). בעיה אחרת היא הקריאה הרבה באנגלית: "אם המרצה יכול לבחור בין חומר קריאה באנגלית לחומר קריאה בעברית, הוא יבחר באנגלית", מתלוננת סטודנטית. לדעתנו זו לא תלונה שהמכללה צריכה להתבייש בה, אולי להיפך.

הלימודים דורשים לא מעט השקעה (7.1 שעות שבועיות בממוצע, יותר מאשר בחיפה או בבר אילן), אך עדיין אינם גוזלים את כל זמנם של הסטודנטים, ורובם מוצאים זמן לעבוד. תקופת הבחינות דורשת השקעה מיוחדת, שכן הבחינות יכולות להיות קשות, כך נאמר לנו, בייחוד בשנה א'. עם זאת, חלקן "ידועות מראש" – כלומר, המרצים נוטים לתת שאלות דומות או זהות שנה אחר שנה, כך שהאתגר מתמצה בשחזור המבחנים הרלוונטיים.

תנאים ושירות: עזרה לסטודנטים מתחילים, מינהלה לא גמישה

במכללת תל-אביב כל בית ספר לומד במקום אחר. הסטודנטים למדעי ההתנהגות הם הראשונים שנשלחו ללמוד ביפו, בבניין מדעי ההתנהגות, שהוא הראשון במבני הקמפוס החדש של המכללה, על יד כביש – לא הכי נעים. יש קווים משותפים בין בתי הספר, למרות ההפרדה הגיאוגרפית. כך למשל, דלת מזכירות החוג פתוחה לסטודנטים במשך כל שעות היום. המזכירות משתדלות לעזור לסטודנטים, ובפרט לסטודנטים המתחילים, שעדיין אינם מתמצאים בנוהלי המכללה ובחוקיה, ונכונות להקדיש זמן לטיפול בבעיותיו של כל סטודנט. עם זאת, כמה סטודנטים ציינו ש"כמה מהמזכירות היו יכולות להיות קצת יותר נחמדות". חוסר הנחמדות הספיק כדי להצניח את ציון המזכירות ל-3.1, מעט מתחת ל-3.2 הארצי – חבל. במיוחד מפריעה לסטודנטים היצמדות המינהלה לחוקים ולתקנות, בלי נכונות להתגמש.

ביקורת נמתחה גם על טיב השירות בספרייה: "קצת לא מעוניינים לעזור", הערה מפתיעה, שכן במחקר שלנו רוב הספריות היו דוגמה לשירות יעיל ואדיב. אין מדובר בספרייה מרשימה במיוחד, אבל עוזרת מחקר שלנו שבדקה את המקום מדווחת שהיא "מספקת את הצרכים של תואר ראשון". הקמפוס עצמו חביב למדי, ואפילו ניתן לאכול בו בלי לשלם מחירים בשמים, ובכל מקרה יפו אינה מקום שחסרות בו מסעדות זולות. עם זאת, יש מקום לשיפור: במדד התנאים בסקר שלנו הגיע מסלול הפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל אביב יפו לציון 70, מתחת לממוצע הארצי, לעומת 79 בשתי מכללות אחרות (שעדיין פועלות בחסות אוניברסיטאית)- אשקלון ומכללת כנרת. ייתכן שהבעיה היא בהיעדר תשתית לחיי חברה בקמפוס (עוד על כך – בסעיף הבא).

חברתי: בעיקר בנות צפונבוניות, וכביש סואן שמפריע

שתי סטודנטיות ששוחחנו אתן סיפרו שיש בחוג "מגוון עצום של אנשים". לנו נראה שהאבחנה, אהמ, אינה לגמרי מדויקת: אף שסקרנו עשרות סטודנטים(יות), לא מצאנו סטודנט לא יהודי, ואת מספר העולים והמסורתיים אפשר לספור (ביחד) על אצבעות יד אחת. בסקר שלנו גם צועד החוג בראש מצעד הצפונבוניות, לאחר ש-45% הגדירו כך את עמיתיהם לספסל הלימודים. לעומת זאת, רק 28% טענו שלומדים במקום אנשים אופנתיים, מתחת לממוצע הארצי (אם כי ייתכן שהסטנדרטים פשוט מחמירים במיוחד…).

כמו בשאר החוגים למדעי ההתנהגות ולפסיכולוגיה, גם בחוג זה יהיה נכון יותר מצדנו לנסח את התיאור בלשון נקבה. מספר הסטודנטיות בבבית הספר למדעי ההתנהגות של המכללה האקדמית של תל אביב-יפו גדול בהרבה ממספר הסטודנטים בחוג. אלא שכאן דווקא הגברים, ולא הנשים, ציינו דבר זה לרעה – "עדת בנות ביחד זה לא דבר טוב".

המירוץ אחרי ציונים ניכר, "כי זה תואר שלא שווה הרבה אם לא ממשיכים אתו הלאה", אך הסטודנטים ממהרים להדגיש שמדובר ב"תחרותיות בונה, לא מפלצתית". הנתונים שלנו תומכים: רק 2 מתוך 40 הסטודנטים שעמם דיברנו תיארו את הלומדים אתם כ"תחרותיים".

קשה לומר שיש חיי חברה תוססים בחוג: "לא מורגשת פעילות חברתית, וכשיש אף אחד לא מגיע", אם כי במדד הגיבוש (3.1) הוא נמצא מעט מעל לממוצע הארצי. החיסרון העיקרי הוא היעדר מקום לבילוי משותף בקמפוס. כפי שציינו, החוג למדעי ההתנהגות ממוקם במרכז יפו, סמוך לכביש ראשי וסואן, ושמענו תלונות על כך שחסר מקום שבו אפשר לשבת וסתם להירגע עם החברים, בין שיעור לשיעור. מהנתונים שאספנו, נראה שהתלמידים בחוג משלימים את החסר לאחר הלימודים; רק במסלולים המקבילים בבאר שבע ובאוניברסיטה העברית מבלים עם יותר חברים בממוצע לשבוע (2 במכללה, לעומת 3 בבאר שבע).

[wpforms id="2630" title="true"]