באמת ניסינו, אבל לסטודנטים בחוג הקטנטן לכלכלה בתל חי אין (כמעט) מילים רעות על החוג. האווירה המיוחדת, הסגל המסייע והמתחשב, והסביבה החברתית התומכת השאירו רישומם גם כאן. תנאי הקבלה אינם קלים, ונדרשים ציונים גבוהים יחסית למקובל במכללות. אולם הסטודנטים מרוצים מהעניין בלימודים, שמבטיח, לדעתם, "אנשים איכותיים שבאים ללמוד ברצינות". שיקול חשוב בבחירה במסלול זה הוא חיי החברה, שמדורגים גבוה במדד הכללי שלנו (ציון 60 מתוך 100, יותר מאשר בבן גוריון, הידועה כ"חברתית"). חיי החברה ומביאים לכאן לא מעט אנשים (40% ממשתתפי הסקר ציינו זאת כסיבה מרכזית לבחירתם).
אקדמי: צורת לימוד יוצאת דופן
המרצים, שרבים מהם מגיעים מאוניברסיטאות חיפה ותל אביב (לעתים בטיסה!), מתוארים כמעולים. הסטודנטים אומרים שהם אנשי מקצוע מומחים, שגם יודעים להעביר את החומר בצורה מעניינת למדי, תופעה נדירה ביותר בחוגים לכלכלה ברחבי הארץ. דיון מתקבל בברכה בשיעורים, וסטיות מנושא השיעור, בהתאם לרמת העניין שמגלים התלמידים, אפשריות בהחלט. בסקר קיבלו המרצים ציון מעט מעל הממוצע במדד זה (3.3 מתוך 5), אך ציון גבוה יחסית כששאלנו האם הם יודעים לענות היטב על שאלות התלמידים (3.8, מהגבוהים בתחום).
צורת הלימוד יוצאת דופן בהשוואה למסלולי כלכלה אחרים: ספרי קורס כמעט אינם קיימים, אבל שיעורי בית רבים דורשים קריאה והעמקה בספר או במגזין מקצועי. זאת, להבדיל מצורת הלימודים ביתר המקומות, שבהם הסטודנטים בדרך כלל אינם מכירים את הספרייה לפני שנת הלימודים השלישית, וגם אז ההיכרות עם הספרייה היא מצומצמת. ההעמקה בספרים ובספרות המקצועית עוזרת לפתח חשיבה עצמאית בקרב תלמידי המסלול, והם העניקו במדד זה ציון 3.9, גבוה למדי.
המרצים משקיעים בסטודנטים, ונשארים אחרי השיעור דקות ארוכות, חוץ משעות הקבלה המסורתיות. הציון במדד נגישות בלתי פורמלית, 3.9, משקף זאת בהחלט. סטודנטית אחת טענה ש"יש מרצים שממש נקשרנו אליהם, והם אלינו". המתרגלים מבצעים את תפקידם במסירות, מסבירים חומר שאינו ברור, מתרגלים אותו ועונים לשאלות.
מבחינת עומס, המצב כנראה סביר, על רקע העובדה שלא שמענו תלונות של ממש מהסטודנטים (שום דבר מעבר ל"קשה", שמתאר את החומר יותר מאשר את העומס). משתתפי הסקר מעבירים 9 שעות שבועיות בלמידה בבית, יותר מאשר במכללת צפוניות אחרות (ביזרעאל, למשל, מעבירים 5.6 שעות בדגירה), אך בערך סביב הממוצע הכלכלי הכלל-ארצי.
תנאים ושירות: הקמפוס ירוק, בשביל ספרים צריך לנסוע רחוק
להבדיל מרוב המסלולים, שבהם אנו נוהגים להתחיל חלק זה בתיאור המזכירות – עקב צורת הלימוד בתל חי, מתבקש לדון קודם כול בספרייה. למרבה הצער, נתקלנו בחוסר שביעות רצון מהספרייה, בשל מיעוט החומר הרלוונטי הקיים בה, ובשל מספר העותקים המועט של הכותרים. סטודנט, שעומד לסיים את לימודיו בחוג, סיפר לנו שהוא נוסע מדי חודש לספרייה של אוניברסיטת חיפה (שאיננה ממש קרובה), כדי להשלים חומר שאינו קיים בספרייה בתל חי, וכדי להשיג עותקים של ספרים שנתפסו כבר בתחילת השנה: "המרצים חושבים שזה כמו אצלם באוניברסיטה, יש חמישים עותקים מכל ספר. הם אינם מבינים שאצלנו מזמינים עותק אחד שמגיע כשהסמסטר נגמר".
התשובות שקיבלנו בנוגע לתפקוד המזכירות, דומות למה שאנחנו רגילים לשמוע מסטודנטים לכלכלה בכל הארץ, ושונות משביעות הרצון הכללית מהמזכירויות בחוגים אחרים במכללת תל חי: "המזכירה לא מקשיבה לנו, עוד לא הספקנו להגיד מה אנחנו רוצים וכבר אנחנו שומעים – 'אין באפשרותי…'. איך היא יודעת מה אנחנו רוצים?". הסטודנטים אינם מרגישים בנוח להיכנס למזכירות, כאילו הם טורדים את מנוחת הסגל בבקשות טיפשיות. שעות הקבלה מצומצמות ולמעשה אינן קבועות: "הן עובדות מתי שבא להן, אין משהו מוגדר". ציון המזכירות דווקא נמצא באזור הממוצע, 3.3, אבל ממכללה שהתגלתה לנו כמקום חביב ותומך, ציפינו להרבה יותר.
על הקמפוס עצמו, לעומת זאת, לא שמענו אף מילה רעה, ואחד הסטודנטים הגדיר אותו "סבבה". בתצפית שלנו התרשמנו לטובה מהנוף ומהתשתית לבילוי בחוץ (ריהוט ודשא), ופחות לטובה מהאוכל היקר יחסית, ומהיעדר שירותים נלווים כמו בנק או דואר. הסטודנטים, כאמור, דווקא די מרוצים, ונתנו ציון 3.9 לתנאים במקום.
בעיה אחרת שהסטודנטים הזכירו היא שחלק מהשיעורים לא נעשים בקמפוס תל חי עצמו, אלא בכיתות בקרית שמונה, דבר המחייב היערכות מיוחדת, ומנתק אותם מהשירותים המנהלתיים והספריה בחלק מהימים.
חברתי: בוא אתי אל הגליל!
הדבר העיקרי לזכור לגבי החוג הוא שהוא קטן במיוחד. על אף שתל-חי איננה מקום גדול, לקח לנו שני ביקורים כדי למצוא את תלמידי החוג. בסופו של דבר נאלצנו להסתפק ב20 סקרים, שהם יותר מחצי שנתון.
תלמידי החוג לא נתנו ציון גבוה מאוד במדד בגיבוש (3, לעומת 3.5 ביזרעאל), אבל הם מוצאים דרכים לבלות יחד לא מעט. כך למשל, הם לומדים בקבוצות פעמים רבות (2.9 חברים ללמידה בממוצע לשבוע, נתון גבוה גם ביחס למסלולי לא-כלכליים), ומנצלים את היצע המועדונים ומסלולי הטיול שבסביבה לבילוי משותף (עם 1.9 חברים לשבוע, מעל הממוצע).
הם לא מרגישים יותר מדי תחרותיות – ולא, הם גם לא שואלים זה את זה על ציונים – אבל כן חושבים שיש כאן משקיענים (70% תיארו כך את חבריהם). שמענו גם על יחסים טובים בין הסטודנטים היהודים והערבים – להבדיל ממקומות רבים. ולסיכום: כששאלנו בסקר האם הם ממליצים לבוא ללמוד כאן, נתנו הסטודנטים ציון 4.3, מהגבוהים שניתנו במסלולי הכלכלה.
