האוניברסיטה העברית

האוניברסיטה העברית, כמו שמעיד שמה החלוצי משהו, נוסדה ב-1925, והייתה המוסד השני בארץ להשכלה גבוהה (מיד אחרי הטכניון, שנוסד ב-1924). היא נהנית ממוניטין לאומי ובין-לאומי מצוינים וסטודנטים רבים, כמו גם מרצים, מגיעים אליה מרחוק בזכות איכות הלימודים הגבוהה והבלתי מתפשרת שבה היא נודעה. איכות ההשכלה הגבוהה היא הנשק החזק של העברית, ואתו היא מתמודדת מול היוקרה בקרב מעסיקים, שבה נודעת אוניברסיטת תל אביב, ומול חיי החברה שבהם נודעת אוניברסיטת בן גוריון (אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה הפתוחה נשארות הרחק מאחור בקרב איתנים זה). באוניברסיטה העברית בירושלים יש ארבעה קמפוסים:

הקמפוס הראשון בהר הצופים, שבו לומדים מקצועות הומניים הקמפוס השני שהוקם ב-1954 בגבעת רם (כשהר הצופים נותר מובלעת אצל הירדנים בעקבות מלחמת העצמות), ובו לומדים הנדסה ומדעי הטבע, וקמפוס עין כרם, הסמוך לבית החולים הדסה, ומלמד מקצועות רפואיים. קמפוס נוסף שוכן ברחובות ומלמד חקלאות. אנחנו סקרנו את הקמפוסים בירושלים בלבד. מספר הסטודנטים הרשומים באוניברסיטה עומד על 22,600. קהילת הסגל האקדמי מונה 1,200 חברים בעלי קביעות, והסגל המינהלי והטכני -1,500 עובדים במשרה מלאה. שכר הלימוד במוסד הוא אוניברסיטאי. האוניברסיטה נהנית ממעמד של "ראשון בין שווים" בין האוניברסיטאות, בעיקר מבחינה מחקרית. היא זוכה בתקציבי מחקר רבים, בתקנים נדיבים לחברי סגל ובקידום מהיר של תוכניות לימוד חדשות, בין היתר כי חלק ניכר מהיושבים במועצה להשכלה גבוהה ובוועדה הלאומית למדע, הם בוגרי האוניברסיטה או מלמדים בה. באתר האינטרנט שלה מצוין שהיא מקבלת 30% ממענקי המחקר בישראל, ורבע מהדוקטורנטים בישראל לומדים בה. מגוון מקצועות הלימוד באוניברסיטה הוא הגדול ביותר בארץ.

כדי להמחיש עד כמה בכל התחומים האלו האוניברסיטה מצטיינת נזכיר כי המחלקה לאשורולוגיה והמחלקה לשפות עתיקות, למשל, מכילות 80% מהמומחים העולמיים לנושאים אלה, ובתחום אחר לגמרי, מתגאים כאן ש-20% מהמאגר העולמי לתאי גזע עובריים הופקו כאן.. עוד דוגמה קטנה ולא בהכרח מייצגת: כשתכננו את המדריך והתייעצנו עם סטודנטים ועם מרצים בחו"ל, רובם שמעו על ה-Hebrew U ורק מיעוטם שמעו על אוניברסיטת תל אביב. כאמור, האוניברסיטה העברית מדורגת במקום הראשון בארץ, עם ציון כולל של 82.0. היא מובילה את הרשימה או נמצאת באחד מחמשת המקומות הראשונים במדדי הוראה, יוקרה וחברה. המדדים שבהם היא מצטיינת פחות הם מדד השירות, שבו עקפה את האוניברסיטאות, אך נוצחה בידי חלק מהמכללות, ובעיקר מדד התנאים, שבו זכתה לציון 80, הנמוך באופן ניכר מהציונים שבהם זכו אוניברסיטאות אחרות (כמו הטכניון ואוניברסיטת בן גוריון, שקיבלו במדד זה 86) וגם חלק מהמכללות. נקודה נוספת ששיחקה לטובת האוניברסיטה היא השיעור הנמוך מאד (הכי נמוך בארץ) של הסטודנטים המתחרטים על שבחרו ללמוד כאן.

אקדמי: מעריצים את המרצים

בגלל החלוקה לשלושה קמפוסים, שילובים דו-חוגיים אינם נפוצים באוניברסיטה העברית, כפי שהם בחיפה ובתל אביב. האוניברסיטה אמנם עושה מאמצים להדק את השילוב בין הקמפוסים, למשל בתוכניות בין-חומיות כמו פסיכו-ביולוגיה ובכך שהיא מציעה שרות הסעה ('שאטל') בין הקמפוסים. בפועל, לפי הסקר שלנו רובם של רוב הסטודנטים הלומדים תוכנית דו-חוגית משלבים בין המחלקות שבאותו הקמפוס.

סטודנטית שנאלצה לתזז בין שני קמפוסים בגלל שילוב של פסיכולוגיה וביולוגיה, התלוננה על הזמן ועל הכסף המבוזבזים רק על ניסיונות ההגעה לשיעורים. מי שרוצה לשלב בין כלכלה ומדעי המחשב, שילוב מקובל והגיוני, יצטרך לכתת רגליו (ליתר דיוק לקחת את הסיכון ולנסוע באוטובוס…) בין קמפוס גבעת רם לקמפוס הר הצופים. סידור בהחלט לא נוח. המרצים באוניברסיטה העברית אינם רק בעלי שם, אלא, בשונה מאשר במוסדות גדולים אחרים, הם גם נשמעים מצוין בכיתות. רמת העניין שהם מעוררים בסטודנטים היא גבוהה – 3.2, במקום הראשון בין אוניברסיטאות המחקר. איכות התשובות שלהם לשאלות הסטודנטים בשיעור (3.6) גם היא במקום הראשון בין אוניברסיטאות המחקר, אבל משהו קורה למרצים כשהם יוצאים מדלת הכיתה. הנגישות אליהם בזמנים לא פורמליים לוקה בחסר – 3.6, נמוכה גם מבן גוריון וגם מתל אביב.

האוניברסיטה העברית היא המקום היחיד שבו נתקלנו בתרבות אקדמית של ממש. הסטודנטים מתייחסים בכובד ראש ללימודים שלהם, מתייחסים ברצינות תהומית לשיעורי הבית ולעבודות, ומעריצים (מילים שלהם) את המרצים שלהם. בניגוד לרוב המוחלט של הסטודנטים בארץ, הם נעדרי ציניות לחלוטין לגבי הלימודים שלהם, אין להם הומור עצמי, או לצורך העניין, הומור בכלל. בניגוד לטכניון, לא מצאנו כאן אפילו בדיחה אחת על האוניברסיטה. סטודנט הסביר לנו את הלך הרוח בקמפוסים של העברית: "חרשנות כאן היא לא מילת גנאי, אלא מציאות חברתית". תופעה ייחודית לאוניברסיטה העברית היא הערצה לסגל. אין ספק שיש כאן שמות עולמיים, אך עוזרי המחקר שלנו נותרו משתאים מיראת הכבוד של הסטודנטים כלפי הפרופסורים. ההערצה, כך הסבירו לנו, "קיצונית בשנה א' ויורדת בשנים ב' וג', אבל לא בהרבה". גם המרצים שותפים להערצה, ומפגינים חיבה והערכה לעצמם. סטודנט למדע המדינה סיפר על כך שמרצים מרבים להתנצל על איחורים בביטויים כמו "הייתי בכנסת ושר המשפטים נאלץ לעכב אותי בשאלה". סטודנטית משועשעת לפסיכולוגיה תיארה את עמיתותיה קרועות העיניים מצהירות על נכונות לעשות ילד עם פרופסור בן 60.

איכות הלימודים במוסד מוערכת מאוד על ידי הסטודנטים הלומדים בו, ו-51% מהם בחרו בעברית בדיוק בגלל סיבה זו. זהו המקום השלישי בארץ (אחרי שתי מכללות דווקא – המרכז הבינתחומי ומכללת תל אביב-יפו) והמקום הראשון בין האוניברסיטאות. מגוון קורסי הבחירה דווקא אינו מרשים במיוחד – 61, וממקם את העברית אחרי הטכניון. למרות ההערכה הגבוהה לאיכות הלימודים, נראה שמדובר בלימודים שאינם מעודדים חשיבה עצמאית רבה או יצירתיות, כיוון שסך האתגר האינטלקטואלי העומד בפני הסטודנטים מוערך בציון נמוך יחסית – 3.6. המכללות הירושלמיות קיבלו במדד זה ציונים גבוהים יותר: הנדסה בירושלים עם 3.8 ומכללת הדסה עם 4. שעות ההשקעה השבועיות בבית, כמקובל בלימודים המורכבים בעיקר משינון, הן 11.5, גבוהות מהממוצע של 9.5 שעות.

במדידה שלנו, הסגל האקדמי מדורג במקום השלישי בארץ (1.47), אחרי הטכניון (1.69) ואוניברסיטת תל אביב (1.66). איננו מזלזלים ביוקרה של הכוכבים הגדולים, אך בעברית נתקלנו יותר בחוגים שבהם עיקר ההוראה לתואר ראשון נעשית על ידי מרצים זוטרים ועוזרי הוראה, בעוד הפרופסורים הוותיקים מקדישים את עיקר זמנם לתלמידי תארים מתקדמים ולמחקר. למעשה, האוניברסיטה העברית נודעת ביחס ובמלגות לדוקטורנטים, וזה אכן תורם ליוקרת המוסד, אבל לא לתלמידי BA, שלומדים עם דוקטורנטים. הפקולטה למשפטים הפתיעה לטובה בהיבט זה, והחוג לכלכלה הפתיע לרעה. גם במדד יוקרה אחר שבדקנו – שיעור הסטודנטים שיוקרה אקדמית גרמה להם לבחור במוסד – הגיעה האוניברסיטה למקום שלישי, עם 43%. האוניברסיטה העברית מפעילה כ-100 מכוני מחקר (המקום השני בארץ בתחום זה).

תנאים ושירות: קלסטרופוביה תת-קרקעית

התנאים במוסד זכו לציון 3.3, הנמוך מהממוצע הארצי של 3.6, אולם באופן ספציפי, שביעות הרצון מציוד המחשבים וממכונות הצילום היא גבוהה מאוד,3.7, במקום השני בין האוניברסיטאות. הסטודנטים הירושלמיים כנראה אינם מרוצים כל כך מהאזור שבו שוכן המוסד, שכן הם העניקו לו את הציון 2.9, ואת המקום הרביעי הגרוע ביותר בארץ (והמקום הגרוע בין האוניברסיטאות). אנחנו חשבנו שהסטודנטים אינם די מעריכים את הנוף היפהפה שנשקף מן המקום שבו הם לומדים, ואת האווירה המיוחדת של הקמפוסים, ולכן התצפיות שלנו זיכו את המקום בציון 4.4, ובמקום הרביעי בארץ. הארכיטקטורה המדהימה של מבני אבן ישנים, שנועדו לעורר יראה, בהחלט השרו עלינו אווירה מעין אוקספורדית. הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית משמשת הן את האוניברסיטה כספרייתה הראשית, הן כספרייה הלאומית. בתחומי ההיבראיקה (עבריות) והיודאיקה (יהדות), מאכסנת הספרייה את האוספים העשירים ביותר בנמצא. היא גם הזרוע הוותיקה של האוניברסיטה: היא נוסדה בשנת 1892, כמרכז עולמי לשימור ספרות בתחום ההגות והתרבות היהודית. רק ב-1920 אימצה לעצמה את התפקידים הנוספים של ספרייה אוניברסיטאית כללית. מלבד הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית, קיימות עוד 11 ספריות מקצועיות בקמפוסים השונים. הפתעה לטובה סיפק לנו תחום השירות. עם כמה יוצאי דופן (כמו החוג לפסיכולוגיה בחיפה, או החוג לרפואה בתל אביב), הסטודנטים באוניברסיטאות אחרות אינם מרוצים מהשירות שהם מקבלים. הם טוענים כי אין יחס אישי, כי המינהלה לא תקינה ולא יעילה, כי היחס הוא אדיש במקרה הטוב ומתעלל במקרה הרע. אין זה כך באוניברסיטה העברית. רוב המחלקות ברוב הפקולטות מספקות שירות יעיל ואדיב.

מבחינה סטטיסטית, השירות המינהלתי בכללו מוערך על ידי הסטודנטים בציון של 3.4, הגבוה מהציון שקיבלו המוסדות הירושלמים האחרים – הנדסה בירושלים עם 3.3, ומכון לב עם 3 בלבד. שירות המזכירות הרשים במיוחד, הן "הפציצו" עם ציון 3.8, והתמקמו במקום השני בארץ, שעליו מתחרה רק המרכז הבינתחומי, מכללה פרטית להזכירכם. כשכתבנו על החוג להנדסת מחשבים, שבו למזכירות יש "ידע, יכולת (ואפילו רצון) לעזור לסטודנטים", התקשרה מזכירת החוג לבקש הסבר על המשפט: "מה זאת אומרת 'אפילו רצון'?" היא שאלה. נאלצנו להסביר לה שיש מקומות שבהם למזכירות יש ידע ויכולת לעזור, אך לא רצון, ויש מקומות שבהם גם ידע אין.

מעונות הסטודנטים

האוניברסיטה העברית היא בעלת מבחר עצום של מעונות, עם שונות עצומה ביניהם: ממעונות ספרטניים, ש"בטירונות היה לנו אוהל יותר מפואר" ועד בתים קטנים וחמימים. מדיווחים שקיבלנו, רוב המעונות קטנים, ומחייבים פשרות כואבות באיכות החיים. המעונות מחולקים לפי הקמפוסים השונים. שכר הדירה נע בין 654 ל-2400 ש"ח, בהתאם לסוג החדר, למיקומו ולכמות הדיירים. לדברי דיקאן הפקולטה למשפטים, המעונות עוזרים לאוניברסיטה למשוך גם סטודנטים מיישובי פריפריה שהיו מתקשים לממן דיור, או סטודנטים בני מיעוטים שמתקשים למצוא דירה להשכרה בשכונות יהודיות. קמפוס הר הצופים כולל שני מעונות מרכזיים, המיועדים על פי רוב לסטודנטים הלומדים בפקולטות של מדעי הרוח והחברה. החדרים המוצעים לדיירים מיועדים לרווקים בלבד. ברוב המעונות, מתגוררים שני סטודנטים בחדר. קיימת גם אפשרות למגורים בחדר ליחיד (ואז שכר הדירה גבוה יותר). לנוחיות הסטודנטים פועל מערך הסעה מיוחד, חינם, הכולל: אוטובוס בין-קמפוסי – הנוסע על ציר הקמפוסים גבעת רם והר הצופים במשך כל שעות היום, ואוטובוס בין-מעוני – הנוסע על ציר המעונות, ומגיע עד לתוך קמפוס הר הצופים. בקמפוס ספרא שני מעונות גם כן, כשבכל במעון מוצעים חדרים לרווקים, שני סטודנטים בכל חדר. בכל בניין קיימים שירותים, מקלחות ומטבחים. בבניין ליברמן (פיקארד) יש 101 דירות חדר, המיועדות לתלמידים הלומדים לתארים מתקדמים בלבד. גם כאן פועל מערך הסעה מיוחד, חינם, הכולל אוטובוס בין-קמפוסי – הנוסע על ציר הקמפוסים גבעת רם והר הצופים במשך כל שעות היום. המעונות בקמפוס עין כרם מיועדים לסטודנטים תלמידי רפואה, רפואת שיניים, רוקחות, סיעוד, מדעי הרפואה ובריאות הציבור. המעונות כוללים שבעה בניינים, המציעים 318 מיטות לסטודנטים רווקים (2 בחדר) ו- 15 דירות המיועדות לדיור משפחות.

קמפוס הר הצופים

הוא הוותיק בין שלושת הקמפוסים הירושלמיים. הוא נפתח לראשונה ב- 1926, אך הלימודים בו הופסקו ב-1948 כאשר הר הצופים נותק מחלקה המערבי של ירושלים, ושוקם לאחר איחוד העיר ב-1967 עד שנפתח מחדש ב- 1970. כיום הוא משמש הקמפוס המרכזי של האוניברסיטה העברית. המיקום של הקמפוס אינו נוח במיוחד, הוא שוכן בחלק המזרחי של ירושלים, והגבעה הצרפתית היא השכונה היהודית היחידה שסמוכה אליו. הסטודנטים בסקר שלנו העניקו לאזור שבו שוכן הקמפוס ציון נמוך יחסית. הקמפוס כולל מעט מבנים היסטוריים יפים (כמו זה של הפקולטה למשפטים והחוג לארכיאולוגיה), ומבנה חדש ומבוצר למדעי החברה, שנועד כנראה להגן על תושביו מפני התקפות ירי. המבנה נחשב לשם דבר באדריכלות, והדבר הכי קרוב לבדיחה ששמענו בירושלים, הוא סיפורים על יחידות חילוץ שנשלחו לאתר מבקרים אובדים, או על מינוטאור שמתחבא בבניין פסיכולוגיה. קירות בטון, מסדרונות בטון, מחילות ארוכות ומוגנות, יובילו אתכם ממקום למקום ברחבי הקמפוס. קלסטרופובים ירגישו כאן קצת לא טוב. במרכזו של המבצר, מוגנת מפני כול, שוכנת חלקת דשא יפה ומטופחת שמכניסה מעט אווירה של טבע, חופש וחמצן. הגינון בקמפוס מושקע מאוד, וכולל גן בוטני יפה. עם זאת, לא תראו דשא וירק מהחלונות המעטים שבכיתות, ולמעשה תוכלו לפספס לחלוטין את הנוף היפה שעשוי היה להשתקף בעדם, והכול בגלל המבנה הלא טיפוסי של הבניינים. ומה לגבי הכיתות? יש שעברו שיפוץ, יש שעוברות שיפוץ, ויש גם אותנטיות, שהגיעו לכאן הישר משנות השמונים, עם חדרי שירותים משנות השמונים, ומדבקות (או שרידי הדבק של המדבקות) משנות השמונים והתשעים, שהודבקו על המשקופים והדלתות העשויים פורמייקה של שנות השמונים ("המערך הוא התקווה" ו"שלום חבר"). אי שם במרתפים ניתן ודאי גם למצוא כמה שלדי סטודנטים משנות השמונים, שטעו במסדרונות המבוטנים והדומים כל כך אלה לאלה, חזרו וצעדו שוב שוב באותה הלולאה במבוך, עולים ויורדים במדרגות, בלי שמצאו מעולם את דרכם החוצה מן הקמפוס…

הקמפוס מציע שפע של שירותים: בנקים, דואר, כספומטים, חנויות מסוגים שונים, קפיטריות, מנזות ומזנונים מגוונים ומסוגננים, שירותי צילום וכריכה וגם מרכז כושר עם בריכה. למרות שפע השירותים, הסטודנטים אינם מרוצים מהתנאים בקמפוס. אמנם היו סטודנטים לא מעטים שתיארו את הקמפוס כנחמד, אולם בד בבד חזרו ועלו גם טענות על מחירים גבוהים בקפיטריות ובצילומים, על מעונות טעונים שיפור, על תחושה של מקום קר שמנתק אותך מהנוף היפה שבו אתה נמצא, ועל חיי חברה דלים. שאלה שביקשה התייחסות לחניה, לניקיון, לספסלים וכדומה, קיבלה ציון נמוך מהממוצע בסקר וגם אנו מצאנו שהחניה בעייתית.

הקמפוס בגבעת רם

הקמפוס בגבעת רם נבנה במתכונת של "עיר גנים" אנגלית: הבניינים מפוזרים בקומפוזיציה חופשית לאורכו של כביש טבעת, וביניהם שטחים ירוקים גדולים. "הקמפוס הוא מוזיאון חי, בעיקר של מבנים בסגנון הבין-לאומי של התקופה", מציין האדריכל קרויאנקר. ובאמת, הביקור בקמפוס משרה חוויה של קפיצה קטנה לחו"ל. המדשאות והעצים המצלים שמנעימים לסטודנטים את ההפסקות שבין ההרצאות, מזג האוויר הירושלמי הקריר והמבנים הקופסתיים – כל אלה מזכירים, יותר מכל קמפוס אחר בארץ, את המוסדות הוותיקים והמכובדים שמעבר לים. מבעד לחלונות ניבטים בנייני קריית הממשלה, בנק ישראל, ולא הרחק משם מוזיאון ישראל והכנסת. המחלקות למדעי המחשב והנדסת מחשבים שוכנות בבניין רוס. בקומת המרתף נמצאים חדרי המחשבים, המלאים סטודנטים מהבוקר ועד הלילה (הבניין נסגר בשתיים בלילה). סטודנטים ציינו שאין כל בעיה להשיג עמדת מחשב והציוד כאן מעודכן וחדיש, כיאה למוסד שמבקש לעמוד בחזית המחקר. בבניין המינהלה, השוכן סמוך לכניסה הראשית, פועלים סניף דואר, כספומט, סוכנות נסיעות, שתי חנויות "אקדמון" לספרים ולמכשירי כתיבה וקפיטריה גדולה. גם בקמפוס זה יש מרכז ספורט, וגם הוא כולל בריכה .

רעבים לא תצאו מכאן, אבל אל תצפו לארוחות גורמה. כאן לא קיים המבחר האופנתי שמציעה אוניברסיטת תל אביב. בשטח הקמפוס שתי מסעדות גדולות המגישות ארוחות חמות, וכמה מזנונים המציעים כריכים ושתייה. המחירים בהחלט צנועים. לדוגמה, ארוחת בשר עם שתי תוספות עולה 16 ש"ח. בשטח הקמפוס פועל גם סופרמרקט עם מגוון די גדול של מוצרים, אך לא מעט סטודנטים הגרים במעונות מעדיפים לקפוץ לסופרמרקט הקרוב שמציע מבחר גדול יותר ומחירים נמוכים. בגבעת רם יש כמה ספריות המתחלקות לפי הנושאים ולפי הפקולטות שהן משרתות. זהו סידור נוח, שמונע את הצפיפות הקיימת בספריות גדולות. המבחר מרשים והשירות נוח למדי. נוסף על אלה, שוכנת בקמפוס הספרייה הלאומית, שכל ספר שיוצא לאור במדינה צריך להישמר בין כתליה (גם ספר זה). לסטודנטים בכל חוג יש שתי מזכירויות שמטפלות בענייניהם: זו של הפקולטה, שזכתה לציון פושר בגלל העומס הרב והיחס הקריר, וזו של החוג עצמו, שלדעת הסטודנטים מתייחסת היטב ופועלת בנחמדות וביעילות.

קמפוס עין-כרם 

הקמפוס בעין כרם כולל את הפקולטה לרפואה ואת הפקולטה לרפואת שיניים. הפקולטה לרפואה שוכנת במבנה ותיק ואפור, ואילו הפקולטה לרפואת שיניים שוכנת בסמוך לפקולטה לרפואה, במבנה מהודר ומרשים. המחלקות והמשרדים מבהיקים בלובנם ובניקיונם. את פיסת הדשא הירוקה היחידה רואים הסטודנטים בכיכר המלבנית בכניסה לבניין. את כל שאר המתקנים שמאפיינים מוסדות אקדמיים – מגרשי ספורט, בריכות, מכוני כושר – הם נאלצים לחפש במקומות אחרים: "זהו קמפוס של בית חולים, לא מטופח, מרוחק מהעיר. הדסה זה סוף העולם. מונית למרכז העיר בלילה עולה 50 שקל. אם אני רוצה לשחק כדורגל או לשחות, אין איפה". סטודנט מצפון הארץ שמתגורר כאן במעונות הקמפוס התלונן שפרט לדירות עצמן, אין כל תשתית לבילוי משותף – מועדון, טלוויזיה, אוטומטים לשתייה. החדרים קטנים, כל השירותים משותפים והמחירים גבוהים (670 ש"ח) בהשוואה לטכניון, שבו הדירות ברמה גבוהה יותר והמחירים נמוכים יותר (500 ש"ח). הוא הוסיף והתלונן על כך שלמרות המחירים הגבוהים, אין הנהלת המקום משקיעה בשיפוץ המבנים (עשו זאת בבניין אחד, אך לא בשאר). אגב, לפי בדיקה אקראית שערכנו, מבחר המצרכים במכולת דל, אבל מחיריהם בשמים. הסטודנטים חלקו שבחים למוסד כשהסבירו מדוע בחרו ללמוד כאן: זהו מקום עם מוניטין בין-לאומיים, עם מתקנים מצוינים ("בין הטובים בעולם"), ועם צוות מקצועי בעל ידע וניסיון מעולים ("חלק מהמורים מדהימים"). כל המרואיינים ציינו שימליצו על האוניברסיטה לחבריהם.

קמפוס רחובות 

הפקולטה לחקלאות היא היחידה שאינה נמצאת בירושלים אלא יושבת ברחובות, במרחק מעבר חציה ממכון וייצמן.  ההיגיון ההיסטורי מאחורי החלוקה, שנעשתה בזמנים בהם חקלאות הייתה עיקר הכלכלה בארץ ותפוזים היו ההיי-טק של התקופה פחות רלוונטיים היום. בהתאם הסטודנטים ברחובות מחוברים הרבה יותר למוסדות הביוטכנולוגיים שקרובים אליהם כגון מכון וייצמן, המכון הביולוגי בנס-ציונה ומכון וולקני בראשל"צ מאשר לאוניברסיטת האם בירושלים. מראה הקמפוס גם הוא שונה מאד מאשר הקמפוסים הירושלמים:  את מראה האבן הירושלמית ונוף ההרים מחליפות מדשאות נרחבות ומטופחות ועצים עבותים, כיאה למקום עם הרבה חקלאים.

על הקשר אתנו

חצי מהתגובות שקיבלנו מהאוניברסיטה העברית היו בדיוק מה שביקשנו: מפורטות, ענייניות ובזמן (ראשי המסלולים למדעי המחשב, להנדסת תוכנה, לרפואה, לחשבונאות ולמשפטים). יתר המסלולים: כלכלה, מינהל עסקים, פסיכולוגיה ורפואת שיניים לא הגיבו כלל. ההתייחסות לסקירה על המוסד כולו, שהייתה עניינית ומסודרת, הגיעה רק ב"זמן פציעות", אבל הספקנו לשלב אותה בפרק שאתם קוראים כרגע.

חברתי: קפיצה קטנה לחו"ל

סטודנטים רבים מגיעים לאוניברסיטה העברית מרחוק, ולפי הסקר שלנו, 26% מהם המתגוררים במעונות. הדיור המשותף ככל הנראה גורם להיווצרות הווי חברתי יוצא דופן באוניברסיטאות. הלמידה המשותפת עם חברים גבוהה מעט מהממוצע (1.5 לעומת 1.4), והבילוי עם אותם החברים, 2.3, מעמיד את העברית במקום השלישי בארץ ובמקום השני בין האוניברסיטאות. נראה שהקור הירושלמי אינו מיתרגם לקור ולניכור אנושיים. האוניברסיטה העברית מושכת מספר רב של סטודנטים, בעיקר לתארים מתקדמים, גם מחו"ל. עובדה מפתיעה היא, שחלק ניכר מהסטודנטים הללו אינם יהודים. סטודנטים מכל העולם, במספרים הגבוהים ביותר, מתרכזים בתוכניות חילופי סטודנטים, וזוכים למכינות בשפת אמם, לאולפנים לעברית, לפעילויות חברתיות ועוד. בשנים האחרונות, מאז האינתיפאדה, ובעיקר מאז הפיגוע בקפיטריית "פרנק סינטרה", מספרם פחת והלך, אבל כעת, הסבירו לנו, מתחיל זרם מחודש של סטודנטים זרים. גם אוניברסיטאות אחרות מקיימות תוכניות חילופי סטודנטים, אך בעברית מספרם הרב הופך איכות לכמות, ונוצרת תחושה ממשית של קמפוס גלובלי.

הסטודנטים מציינים שבעברית, בניגוד לאוניברסיטת תל אביב, האווירה היא הישגית ולא תחרותית. הרמה האקדמית היא גבוהה, ויש שאיפה למצוינות, אבל באמצעות שיתוף פעולה עם סטודנטים אחרים, ולא על ידי תחרות מולם. החברויות שנוצרות, כך התרשמנו, הן בעיקר בתוך קבוצות אוכלוסייה (דתיים, ערבים, עתודאים) ולא ביניהן, אם כי הפעילות הפוליטית בקמפוס היא "נינוחה", ומתלהמת פחות מזו שמאפיינת את ירושלים מחוץ לקמפוס. מאז הפיגוע בקפיטריה, הפך פתאום הביטחון האישי שיקול בבחירת מוסד הלימודים. אמנם לפי דברי האוניברסיטה לא הייתה ירידה במספר הנרשמים (חתך הקבלה רק עלה בשנים האחרונות), אבל הסטודנטים איתם דיברנו אמרו שהמצב הבטחוני היה שיקול בבחירת מקום הלימודים. האוניברסיטה העברית היא המוסד להשכלה גבוהה היחיד בארץ שהיה בו פיגוע, ולכן הבדיקות הביטחוניות עלו דרגה – הסטודנטים חייבים לעבור דרך גלאי מתכות בהיכנסם לשטח האוניברסיטה. לאורחים חסרי תעודת סטודנט (אנחנו, למשל) קשה מאוד להיכנס בלי לתאם מראש את הביקור. במכללה להנדסה בירושלים ובמכון לב, במרחק הליכה של מספר דקות מקמפוס גבעת רם, הבדיקה הביטחונית היא אגבית ובלתי מורגשת.

הסטודנטים שלמדו כאן בימי שיא הפיגועים (בעיקר אלה שגרים בגבעה הצרפתית ומבלים במרכז העיר, שני מוקדי פיגועים) נחשפו לזעזוע עמוק, ועד היום הם מתמודדים עם הרשמים מהתקופה ההיא. כמעט כל הסטודנטים שדיברנו אתם חושבים על ביטחונם האישי, אך מתמודדים עם החשש. רובם סיפרו שלהוריהם קשה הרבה יותר להתמודד, והם נאלצים מדי פעם, בתקופות של מתיחות ביטחונית, לנהל שיחות הרגעה יומיות. גם ההורים של הסטודנטים הערבים חוששים, ובצדק – לפני שנה נרצח ביריות סטודנט ערבי שיצא לריצה. הסטודנטים הערבים, מצדם, מתלוננים על החמרה בבדיקות הביטחוניות שלהם, או כמו שאמר לנו סטודנט ערבי לרפואה: "בקמפוס אני מסתדר עם כולם ומרגיש כמו כל סטודנט אחר, כשאני יוצא – אני חייב להיזהר מהמג"בניקים".