דירוג מדעי ההתנהגות – המכללה למינהל

חלל עבודה פתוח בספריה בבניין משפטים ומדעי ההתנהגות.

בניגוד למקומות רבים אחרים – החוג לפסיכולוגיה בכלל והמכללה למינהל בפרט – הסטודנטים למדעי ההתנהגות במכללה למינהל בחרו ללמוד מקצוע זה לא מתוך שיקולים פרקטיים, אלא מתוך עניין. כפי שאמרה לנו אחת מהן: "לפחות שיהיה מעניין, הרי הרבה מעבר לזה אין מה לעשות עם התואר". רובם הגיעו בעיקר כדי ללמוד פסיכולוגיה ובשאיפה להיות פסיכולוגים מטפלים. הלימודים בחוג למדעי ההתנהגות חושפים את הסטודנטים למגוון רחב יותר של תחומים (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה), בשל היותם אינטר-דיסציפלינריים.

חלק מהסטודנטים שינו את תחומי העניין שלהם במהלך הלימודים, ולמדו לחבב את המקצועות ה"זרים"; אחרים מתלוננים ש"מציגים את זה כאילו מדעי ההתנהגות זה פסיכולוגיה, אבל זה ממש לא, ויש סיכוי קטן שתוכל להמשיך בפסיכולוגיה". מהבחינה הזאת, העובדה שהחוג מציע תוכנית לתואר שני (בייעוץ ארגוני, בלי תזה), מראה שמישהו במכללה מצא פתרון יצירתי לבעיה.

כיתת לימוד במכללה למינהל

אקדמי: לא כדי לסמן וי

עומס הלימודים בחוג, פרט לתקופת המבחנים, מאפשר לשלב לימודים עם עבודה, ו-85% מהסטודנטים שסקרנו אכן עובדים – הם נמצאים במקום השני אחרי האקדמית תל אביב. במקרה הצורך, ניתן לוותר על הרצאות, בלי לפגוע בצורה רצינית בסיכויים להצליח בבחינה.

חומר הלימוד אינו ממש קשה – ציון 2.9 מתוך 5 בסקר שלנו, נמוך מהממוצע בתחום הפסיכולוגיה. יש אמנם עבודות להגשה במהלך הסמסטר, אך הסטודנטים מודים ש"עדיף ללמוד כל הזמן, אבל בדרך כלל מחכים למבחנים". מהנתונים שאספנו עולה שהם אכן מחכים: ממוצע שעות הלימוד בבית עומד על 4.8 לשבוע, ורק במכללת כנרת משקיעים פחות זמן.

הסטודנטים מרוצים מאוד מרוב המרצים, וטוענים שהם מעניינים, מלמדים ברמה גבוהה, ומעבירים היטב את החומר. במדד ההוראה הכללי שלנו הגיע החוג לציון 60, מקום שלישי מבין כלל המסלולים. סטודנטית אחת הסבירה לנו: "באוניברסיטה רוצים חוקרים טובים, במכללה רוצים מרצים טובים". לא בכל מכללה, אגב, יש לכך ביטוי; כאן, כך נראה, דווקא כן. בוגרת של החוג הוסיפה שכאן "לא מתעסקים עם דברים שצריך לסמן עליהם וי, אלא עם דברים מעניינים ומשמעותיים".

אגודת הסטודנטים במכללהכמו בפקולטה למשפטים במכללה, גם כאן מציינים לטובה את היחס מצד המרצים – "תמיד את יכולה לפנות, בגובה העיניים", ומראש החוג ש"לא רק מרצה מצוין, אלא גם אדם נהדר שתמיד שמח לעזור". הסטטיסטיקה, למרבה ההפתעה, דווקא לא לגמרי תומכת בכך: כששאלנו על גישה לא פורמלית למרצים, הציון הממוצע היה 3.6. אמנם אין מדובר בציון נמוך אך עדיין מתחת לממוצע; נראה שרמת הציפיות של הסטודנטים תואמת את שכר הלימוד (הגבוה) שהם משלמים.

מה שהסטודנטים כן מרגישים בחסרונו הוא תרגילים ומתרגלים. לא רק שהתרגילים מועטים מדי לדעתם, אלא גם שזמן התרגיל קצר מאוד – שעה אקדמית אחת בלבד, במקום שתי שעות אקדמיות, כנהוג ברוב המוסדות. בגלל קוצר הזמן, המתרגלים ממהרים להספיק את החומר, אינם נותנים הזדמנות לשאול שאלות, ואינם נוטים לפתח דיונים בכיתה.

דבר זה מפריע לסטודנטים, שכן בחוג גדול כמו מדעי ההתנהגות (כ-300 איש בשנה, ממש כמו באוניברסיטאות), התרגיל הוא לעתים קרובות ההזדמנות היחידה ליהנות מדיון ולא רק מהרצאה פרונטלית. המבחנים ברובם הוגנים, ו"כשלא היו הוגנים, אז הקשיבו לנו" (תרגום: נתנו פקטור). נושא בעייתי אחד שעלה, הוא שלעתים קורס אחד מועבר על ידי שני מרצים, הבוחנים את הסטודנטים בשני נוסחי מבחן שונים, וכך קרה שסטודנטים בכיתה של מרצה מסוים קיבלו ציונים נמוכים יותר מאשר אלה שלמדו אצל המרצה האחר, אף שמדובר, לכאורה, באותו הקורס. ממוצע הציונים, אגב, כמעט זהה לממוצע הארצי (85.5 בחוג, 86 בכלל המסלולים).

תנאים ושירות: הדעות חלוקות ביחס ליחס, ודרושים עוד ועוד בניינים

"אני משלמת הרבה כסף למקום הזה, ואני חושבת שהגוף צריך לעמוד מאחורי זה" הוא המוטו של תלמידי החוג למדעי ההתנהגות, ולמעשה, של תלמידי המכללה כולם. האם המוסד עומד בציפיות הגבוהות? כן ולא. מצד אחד, למזכירות יש נטייה מגונה שלא לענות לטלפון. מצד אחר, אם הגעת למשרד עצמו תזכה לטיפול טוב וליחס אישי; "או, הן מקסימות, מקסימות" אמרה לנו סטודנטית אחת.

ההערכה הסופית? חיובית. ציון שביעות הרצון מהמזכירות בסקר שלנו עמד על 3.4, קצת מעל לממוצע הארצי.

הקמפוס הנאה והתנאים הטובים הולמים את הסכומים הגבוהים שמשלמים הסטודנטים (ציון 81 במדד התנאים הכללי בסקר שערכנו, מקום ראשון מבין המסלולים), למעט נקודה אחת: הצפיפות בחלק מהכיתות. לדברי סטודנט מהחוג: "גודל הכיתות לא מתאים לכמות הסטודנטים", וגם נציגה שלנו, שביקרה בקמפוס כדי לבחון את התנאים, התרשמה לרעה מהנושא. ייתכן שבניין חדש, שהיה בבנייה כשהגענו, יפתור מצוקה זו – אבל על רקע קצב הגידול המהיר של המכללה, לא היינו בונים על כך לאורך זמן.

חברתי: קליקות של צפונבונים

"אנשים חושבים שיגיעו למכללה ויכירו חברים חדשים, או ימצאו אהבה" אמרה לנו סטודנטית, אבל במקרה של החוג למדעי החברה, נראה שאין זה המצב. הסטודנטים של החוג נהנים מאותם שירותי האגודה של כל הסטודנטים במכללה: נופשים, מסיבות, הרצאות, הופעות, ומה שהסטודנטים קוראים לו "הפסקות פעילות – יש מוזיקה, כולם על המדשאה".

החוג למדעי ההתנהגות, להבדיל מהחוג למחשבים, למשל, אינו מגובש (ציון 2.7 בסקר שלנו, מתחת לממוצע הארצי בפסיכולוגיה), כנראה בשל המספר הגדול של הסטודנטים שלומדים בו. הסטודנטים מתחלקים לקליקות ולחבורות קטנות. דווקא על תחרותיות, חייבים לציין, לא ממש שמענו, אולי כי רבים מהסטודנטים אינם חושבים שיש להם סיכוי ממשי להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה. רק 18% מהסטודנטים דיווחו על חבריהם ללימודים כתחרותיים, הרבה פחות ממסלולים אחרים בתחום.

כמקובל ברבים ממדעי החברה רוב הסטודנטים הן נשים. מבין כל תוכניות הפסיכולוגיה, כאן גם מצאנו את אלה שמצבם הכלכלי הטוב ביותר – 3.4 במדד זה. ויש לזה ביטוי בשטח – האווירה צפונבונית בעליל: 44% תיארו כך את תלמידי/ות החוג. סטודנט בוטה במיוחד הסביר את הממצאים: "אוסף די גדול של בנות 21, שאבא שלח אותן ללמוד. רוב המכללה צפונבונים, אבל בחוג למדעי ההתנהגות יש יותר, ויותר צעירות".

בבדיקה סטטיסטית שלנו התברר שרוב הסטודנטים במסלול, מתגוררים באזורים לא צפונבוניים בעליל, כגון רחובות, חולון, אשדוד ונס ציונה. כנראה ש"צפונבון" הוא מושג חברתי-התנהגותי, ולא גיאוגרפי. מעט יותר ממחצית הסטודנטים שסקרנו הוסיפו את התיאור "אופנתיים" (הרבה מעל רוב המסלולים). בנים שאינם נוטים – לתשומת לבכם.