מכללת אפקה לא היתה חלק מהדירוג המקורי שלנו שהתפרסם. הסיבה לא היתה מעט מדי נתונים – שלחנו סוקרים ומראיינים, והיו לנו מאות סטודנטים שענו לנו. הבעיה היתה שלא יכולנו לפרסם את הדברים שלהם בלי להסתכן בתביעת דיבה מהמכללה. עד כדי כך הם היו גרועים. לדוגמה, כאשר עוזרת מחקר שלנו, מרב רגב (כיום ד"ר ומרצה בחוג לפסיכולוגיה בבר-אילן. איך הזמן עובר…) הגיעה לשם בפעם הראשונה היא מצאה את עצמה בתוך 5 דקות מהרגע שהתחילה לראיין מוקפת בהמוני סטודנטים ששמעו שיש מישהי שרוצה לשמוע תלונות של סטודנטים…
אבל המכללה, באופן מעניין, לקחה מאד ברצינות את הנתונים שהיו לנו. הם ביקשו מאיתנו לספק להם את נתוני הגלם, וגם ניתוחים מתקדמים יותר, ולקחו מאד ברצינות את הביקורות. זה היה חלק מתוכנית השיפורים והרפורמות שהפעיל המנכ"ל דאז, אורי ספקטור. ואפשר להגיד שהמכללה עברה דרך ארוכה.
שני מבנים, שני עשורים, שמים וארץ
כיום המכללה פועלת משני מבנים בצפון תל אביב, שמשקפים את הדרך שהיא עשתה. הבניין הישן, שמשמש גם את בית הספר להנדסאים, הוא בניין סתמי ואפור גם היום. מאמצים לשדרג אותו עם דשא מלאכותי שומרים עליו מלהיראות מוזנח, אבל חוץ מהספריה המקסימה בקומת הקרקע הוא נראה בדיוק כמו שהיה לפני עשור ושניים.
לעומתו, מתחם הפיקוס החדש מקרין מגניבות היי-טקית שכל כך חסרה בהרבה מוסדות אקדמיים היום. זה לא רק המון ציטוטים של סיטב ג'ובס וסיסמאות ניו-אייג שפזורות בנדיבות, וגם לא קירות שלמים מכוסים בתערוכת דגמי מכוניות – זו תחושה שהסטודנטים יכולים ליזום וליצור, שהם כאן לעשות דברים חדשים.
מחסות אוניברסיטאית לעצמאות היי-טקית
מכללת אפקה הוקמה כמכללת חסות של אוניברסיטת תל אביב, ונקראה במשך שנים 'המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב' השם הארוך והמסורבל הזה היה סמל לכבדות הניהול האוניברסיטאי ולקח למכללה כמה שנים להתחיל להאמין בעצמה מספיק כדי להתחיל במיתוג מחדש (כמו שאחותה לחסות התל אביבית, 'המכללה האקדמית תל-אביב יפו' בחרה במיתוג כ'האקדמית')
