אוניברסיטת בר אילן

אקדמי: "לא מדהים, לא נורא"

באוניברסיטת בר אילן יש שש פקולטות: הפקולטה למדעי היהדות, הפקולטה למדעי החברה, הפקולטה למדעים מדויקים, הפקולטה למדעי החיים, הפקולטה למדעי הרוח, והפקולטה למשפטים. המהדורה הנוכחית של המדריך התמקדה בכמה מקצועות לימוד הנמצאים בפקולטות למיניהן. המחלקה לכלכלה, המחלקה לפסיכולוגיה ובית הספר למנהל עסקים, הכלולים בפקולטה למדעי החברה. בפקולטה למשפטים אין מחלקות משנה, ולכן סקרנו אל כלל הפקולטה. הפקולטה למדעים מדויקים כוללת את המחלקה למדעי המחשב ואת בית הספר להנדסה, שם נכללות המחלקות הנדסת מחשבים והנדסת חשמל. המחלקות להנדסה של בר אילן חדשות, צעירות וקטנות מאוד, ומשיחותינו עם הסטודנטים להנדסה התרשמנו שהיחס המצוין שהם מקבלים מצד שירותי ההנהלה, המזכירות והמרצים דומה יותר ליחס שהיה ניתן לצפות לו במכללה, מאשר ליחס (הלא טוב) כלפי הסטודנטים בשאר האוניברסיטה. אוניברסיטת בר אילן היא אוניברסיטה דתית באופיה. לכן, כל סטודנט יהודי שלומד בבר אילן חייב לקחת במהלך לימודי התואר הראשון שבעה קורסים בחטיבת יהדות (סטודנטים בני דתות אחרות פטורים מחובה זו).

שבעת הקורסים האלה, הנקראים "לימודי דוסית" בפי הסטודנטים החילוניים, מצטרפים ללימודי מקצוע המוגדר כ"מקצוע משני". המקצוע המשני מצטרף ללימודי המקצוע שבו מתמחים הסטודנטים ובו הם מקבלים את התואר הראשון, המוגדר כ"מקצוע ראשי". כלומר, תואר דו-חוגי המקובל באוניברסיטאות אחרות קשה להשגה בבר אילן ומצריך לימודים של 20 שעות סמסטריאליות נוספות (בר אילן מודדת קורסים בשעות שנתיות, כלומר נקודה בר אילנית שווה בערך חצי מנקודה במוסדות רגילים). כדי לפשט את הדברים, נדגים מקרה אופייני של סטודנט יהודי בבר אילן. רונית, סטודנטית יהודייה, לומדת מקצוע משני של פילוסופיה המרכיב עם הקורסים ביהדות 40 נקודות זכות אקדמיות. בנוסף, לומדת רונית עוד 60 נקודות זכות בפסיכולוגיה. כשתסיים את לימודיה תקבל רונית תואר ראשון בפסיכולוגיה; תעודת הסיום שלה תציין גם שהתמחתה בפילוסופיה. כדי לקבל גם תואר ראשון בפילוסופיה תיאלץ ללמוד 20 נקודות זכות נוספות.

כאשר שאלנו סטודנטים על לימודי היהדות, הופתענו לשמוע מהסטודנטים הדתיים שהם משתעממים מאוד בקורסים הללו – לטענתם, מדובר ב"יהדות לחילונים", שרמתה נופלת בהרבה מהרמה שהם רגילים לה בבית המדרש. הסטודנטים החילוניים לעתים מתמרמרים על חובת לימודי היהדות, אך גם המתמרמרים מקבלים עליהם את הקורסים בלי יותר מדי תלונות. מאפיין אחר של דתיותה של האוניברסיטה נראה בהרכב המרצים: נראה כי מרצים חילוניים אמנם מלמדים באוניברסיטה, אך פחות מהם מקודמים למשרות בכירות כמו דיקאני פקולטות. במשך שנים רבות פעלה בוועדת המינויים של בר אילן גם "בדיקת התאמה דתית" לחברי סגל. כמו כן, הסטודנטים ציינו שגם אם תוכני הלימודים עצמם אינם מושפעים מדתיותה של האוניברסיטה, הגישה כלפי התכנים מושפעת ועוד איך, שכן המרצים נוטים להיות פרו-דת בעמדות שהם מציגים. מה שבטוח הוא העובדה שהאוניברסיטה היא ידידותית לדתיים והולכת לקראתם. בבר אילן, למשל, בחג החנוכה, הלימודים מסתיימים בשעה 16:00 כדי שהסטודנטים יוכלו להספיק לחזור לבתיהם להדלקת נרות. בשאר האוניברסיטאות לומדים כרגיל.

איכות ההוראה

היחסים בין הסטודנטים הם לרוב חלק מהפרק החברתי במדריך. בבר אילן הם גם חלק משמעותי בפרק האקדמי; הסטודנטים מרבים ללמוד יחד, ורואים בכך את הדרך הנכונה להתמודד עם רמת הדרישות הגבוהה: "המרצים לא יעזרו לנו להבין, אז אנחנו עוזרים לעצמנו", הם אומרים. כך למשל, כשנכנסנו לספריות של בר אילן, פשוט לא ראינו אף סטודנט יושב לבד – הם תמיד בשלשות וברביעיות: אחד מסביר והשאר מקשיבים או מאתגרים אותו. אפילו בחוג לכלכלה, שבאוניברסיטאות אחרות נחשב לאנטי-סוציאלי, הסטודנטים הבר אילניים מרבים בלמידה ב"חברותא" ומסבירים לנו מה קורה לאלה שאינם תלויים זה בזה. רמת העניין שמעוררים המרצים בשיעורים דומה לזו שבשאר האוניברסיטאות – 3.1. זה אינו ציון מרשים, אך אופייני למוסדות הגדולים. הוא נובע מכך שמרצים מקודמים בראש וראשונה לפי איכות המחקרים שלהם (והמענקים שאותם הביאו), ואיכות ההוראה היא שיקול משני, אם בכלל. איכות התשובות של המרצים לסטודנטים קיבלה אף היא ציון בינוני – 3.4; שוב ממוצע אוניברסיטאי, הגבוה, למשל ,מהציון שקיבלו המרצים של הטכניון. רמת המומחיות של המרצים בעיני הסטודנטים הלומדים אצלם היא צניחה חופשית למטה עם 3.2 – הציון הגרוע ביותר בין האוניברסיטאות. סטודנטית שביקשה בתמימות להחמיא למרצים שלה, כתבה בתשובה לאחת השאלות בסקר: "יש הרבה מרצים שאפשר להבין את מה שהם מסבירים".

הסגל

הסגל הבכיר המועסק בבר אילן נמצא באמצע הסקלה האוניברסיטאית במדד המשוקלל של יחס הסגל בעל הפרופסורה והדוקטורט לאחרים: הוא קיבל ציון 1.4 ותופס את המקום הרביעי בין האוניברסיטאות ובארץ (1.7 בטכניון ו – 1.2 בחיפה). 60 מכוני מחקר ותארים מתקדמים רבים הם נקודת זכות של האוניברסיטה במדד היוקרה. האתגר האינטלקטואלי שהסטודנטים צריכים להתמודד אתו בזמן הלימודים, לעומת זאת, הוא 3.6 – נמוך מהממוצע, וכך גם מספר שעות הלימוד בבית – 9.1 לשבוע. המרצים של בר אילן אינם נתפסים כמומחים גדולים בתחומי ההוראה שלהם בעיני הסטודנטים, והם קיבלו ציון נמוך מהממוצע הארצי. מבחינת יוקרה, האוניברסיטה עוברת בקלות את המכללות, וכן את אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת חיפה ואת האוניברסיטה הפתוחה, אולם היא מדורגת נמוך יותר משלוש האוניברסיטאות האחרות.

בר אילן והמכללות שהיא הקימה

נקודה חשובה שפגעה בעברה ביוקרה האקדמית של בר אילן (הדבר אינו מתבטא במספרים של הדירוג), היא העובדה שמספר רב של תארים הנושאים את שם האוניברסיטה הוענקו לסטודנטים שלמדו במכללות החסות. חלקם כלל לא למדו בקמפוס הראשי, או לכל היותר למדו כאן את שנה ג'. אמנם האוניברסיטה דאגה להבהיר לנו כי היא מקפידה על רמה אקדמית זהה לזו של הקמפוס הראשי ברמת-גן, אולם הבדיקות שלנו העלו הבדלים דרמתיים בין המכללות לבין עצמן, ובינן לבין האוניברסיטה (לדוגמה, מבחינת עומס הלימודים או איכות ההוראה). האוניברסיטה גם מסבירה כי "חלק הארי של הסגל הוא סגל בר אילן", אולם ראשי חוגים במכללות שאתם דיברנו, דווקא התגאו בכך שעיקר הסגל שלהם הוא פנימי. בנוסף, המשמעות היא, שמעסיקים המקבלים לעבודה סטודנט מבר אילן עשויים לקבל את מי שלמד עם סגל שונה, בעומס שונה ובדרישות שונות מאשר באוניברסיטה האם. גם כאן האוניברסיטה אמנם מקפידה לטעון כי היא שומרת על תוכנית לימודים אחידה ועל בחינות אחידות, אך סטודנטים שריאיינו בבר אילן שהחלו במכללות חסות (אשקלון וגליל מערבי) תיארו קפיצה ברמה כשהגיעו לכאן. גם העובדה שחלק מהמכללות מציעות מסלולי לימוד שכלל אינם נלמדים בבר אילן עצמה תורמת לקושי שבהאחדת הרמה האקדמית. חשוב, אמנם, להדגיש כי מכללות החסות משרתות מטרה חברתית חשובה, של מתן הזדמנות לצעירים מוכשרים בפריפריה לרכוש תואר אקדמי; אולם, מבחינה אקדמית ומבחינת שוק העבודה בהחלט קיימות בעיות.

הקמפוס מודע לאיכות הסביבה, אבל פחות לסטודנטים שלומדים בו

אוניברסיטת בר אילן שוכנת על הכביש הראשי גהה, וקל מאוד לאתר אותה: יש מחלף על שמה. המגדל המתנשא ממנה, ובראשו האותיות ב"א, מקל גם הוא את התמצאות ממרחקים. האוניברסיטה גדולה מאוד ומחולקת לאזורים, כגון אזור יהדות, אזור מדעי הטבע, אזור משפטים, אזור הנדסה ועוד. לכל אזור יש צבע משלו, וכל בניין מצוין על ידי שם ומספר. בר אילן משתרעת על פני שטח גדול, המצריך הליכה לא קצרה מקצה אחד של האוניברסיטה לקצה האחר. סטודנטים הלומדים בשני חוגים שונים עלולים למצוא את עצמם עושים צעדות לאורך ולרוחב האוניברסיטה, במיוחד אם אחד החוגים האלה הוא פסיכולוגיה. אם התכוונתם לחסוך בהליכה ולהתנייע באוניברסיטה ברכב, כדאי שתחשבו שוב, כי הסטודנטים שפגשנו הרבו להתלונן על מחסור בחניה.

המצב דומה, אמנם, באוניברסיטאות תל אביב, בן גוריון, ירושלים והטכניון, אולם צרת רבים אינה מנחמת את הסטודנטים כאן. אוניברסיטת בר אילן מטופחת מאוד, נקייה ובעלת מודעות גבוהה לאיכות הסביבה. בכל בניין באוניברסיטה יש פחים מיוחדים לנייר, פחים לפסולת רגילה, פחים לבקבוקי פלסטיק ונקודות איסוף של סוללות ישנות. אך להרגשתם של הסטודנטים, ההשקעה מתחילה ומסתיימת במראה החיצוני: "הכול מטופח ומושקע כלפי חוץ, אבל בסטודנטים לא משקיעים".

ציוד ומתקנים

עמדות המחשב ומכונות הצילום בבר אילן קיבלו את הציון 3.1, המקום השני הגרוע ביותר בין האוניברסיטאות, שאותו תופסת בן גוריון, והרחק מאחורי כל המכללות. כששאלנו על תשתית המחשבים, הסבירו לנו הסטודנטים שמחשבים רבים לא הוחלפו מאז שנת 97, ולרובם אפילו אין חיבור USB. השירותים הניתנים לסטודנט באמצעות האינטרנט הוא עוד תחום שבו אין בר אילן מצטיינת, שקיבלה עליו ציון של 0.3 ואת המקום האחרון בין האוניברסיטאות: למשל, אתר מערכת השעות אינו קל לשימוש, ומבלבל גם משתמשים ותיקים. אי אפשר תמיד לראות בו ציונים והוא אינו מעודכן לעתים קרובות. לעומת זאת, אתר מינהל הסטודנטים צבעוני, אינפורמטיבי וקל מאוד לניווט. הסטודנטים שלומדים במוסד אינם עושים זאת בגלל השירות שהם אמורים לקבל (רק 1% מהם ציינו שהשירות היה שיקול בבחירה בבר אילן כמוסד לימודיהם). טוב שכך; סטודנט שהיה בוחר ללמוד בבר אילן בשל טיב השירות היה נוחל אכזבה מרה – השירות המינהלתי כאן הוא ברמה של 2.5, שוב במקום "המכובד" האחרון בין האוניברסיטאות ובמקום השני הגרוע ביותר בארץ, כאשר במקום האחרון-בהחלט נמצאת המכללה האקדמית אחוה. אנשים שניסו לחפש שירות מינהלתי מספרים שנתקלו ב"המון זלזול וביורוקרטיה סבוכה" וש"אנשי הממסד מתנשאים".

שירות המזכירות בחוגים, מצדו, קיבל ציון של 2.9 (מקום רביעי בדירוג הכללי, וכמעט-אחרון מבין האוניברסיטאות), ואת התואר המפוקפק "מזכירות עוינת". לשם השוואה, מכללת עמק הירדן, שהיא שלוחה של אוניברסיטת בר אילן, קיבלה בתחום זה ציון של 3.7. המזכירות הבעייתית במיוחד בבר אילן, כמו באוניברסיטת חיפה, היא המזכירות של החוג לכלכלה (במסלולים מנהל עסקים, חשבונאות וכלכלה), שבגלל השירות הלקוי (או אפילו חוסר השירות) שלהן פתחו הסטודנטים בשביתה בשנה שעברה. בפקולטה החדשה להנדסה, אגב, מצאנו שירות למופת ואנו מקווים ששאר המזכירויות יקחו דוגמה. המעונות מופרדים בחלקם למגורי בנים ולמגורי בנות. מעונות הסטודנטים הדתיים, שהם היפים והנוחים יותר, נמצאים בתוך הקמפוס, ומעונות הסטודנטים החילוניים בחוץ, והיו מי שדאגו להתמרמר על כך. שכר הדירה נע מ-390 ש"ח לחודש עד 540 ש"ח, בתלות במיקום המעונות ובפרטיות שיש לכל סטודנט. הקריטריונים לקבלה למעונות הם מרחק מגורי המועמד מהאוניברסיטה, שירות צבאי או לאומי, מצב כלכלי של הורי המועמד ומצבים מיוחדים אחרים. הסטודנטים שדיברנו אתם היו מרוצים מרמת הדיור והשירות שהם מקבלים במעונות.

על הקשר אתנו

בר אילן היא, בלי ספק, האוניברסיטה שממנה זכינו לשיתוף הפעולה המצומצם ביותר. ראוי לציין לטובה את המחלקות החדשות להנדסה, שדאגו להתייחס במפורט לסקירות ששלחנו, ואת הפקולטה למשפטים, שחידדה (טלפונית, אמנם) את נושא נרמול הציונים, ואת הכיוונים האקדמיים שאליהם פונה הפקולטה. המחלקות למדעי המחשב ולפסיכולוגיה סרבו להגיב מהמחלקה לכלכלה לא שמענו מטוב ועד רע. היה לנו גם "רומן סוער" עם היועץ המשפטי ועם הדוברות שהניב מידע מועט.

חברתי: "לא רישול אופנתי מוקפד – רישול נוח וביתי"

פגשנו סטודנטים דתיים רבים ברחבי הקמפוס, אך גם סטודנטים חילוניים רבים, ואפילו כמה סטודנטים ערבים, אם כי נוכחותם של האחרונים במתחם כמעט אינה מורגשת. כל הסטודנטים שריאיינו היו יהודים, וכשתמהנו בקול על נוכחותם המצומצמת של סטודנטים בני מיעוטים, נענינו בתמיהה חוזרת: "יש פה ערבים?". הסטודנטים היהודים, הדתיים והחילוניים, טענו כולם שאין הפרדה חברתית בין דתיים לחילוניים באוניברסיטה, ורובם לא העירו על היות האוניברסיטה מוסד דתי במוצהר. פעמים רבות פגשנו סטודנט דתי יושב כתף אל כתף בספרייה עם סטודנט חילוני, ושמענו על חברויות רבות שנוצרו בין דתיים לבין חילונים אדוקים.

עם זאת, האוניברסיטה בהחלט בעלת סממנים חיצוניים של אוניברסיטה דתית. מספר חובשי הכיפה עולה בהרבה על המספר הממוצע באוניברסיטאות אחרות, יש בניין ענק המוקדש ללימודי היהדות, החניונים קרויים "מורשת ישראל" א', ב' ו-ג' (דווקא החניונים?), וציטוטים ענקיים מהתנ"ך, מהמשנה ומהתלמוד מבקשים מהסטודנטים (ומהסטודנטיות) להקפיד על לבוש צנוע ועל התנהגות נאותה (אם כי התקנון מקפיד שלא להגדיר מהו בדיוק "לבוש הולם"). אין פירוש הדבר שהכניסה לאוניברסיטה מותרת רק בחצאית ובשרוולים ארוכים; בהחלט ראינו סטודנטיות רבות בגופיות ובמחשוף, ואחד הסטודנטים הדתיים במקום התלונן בפנינו שהאוניברסיטה "חילונית מדי בשבילי". עם זאת, שמענו על מקרה אחד שבו מרצה ביקש מסטודנטית לעזוב את אולם ההרצאות בשל לבושה החשוף, ונראה כי תקנון האוניברסיטה אינו ברור לחלוטין בשאלה מה נחשב לבוש הולם. ברור מאוד שהסטודנטים בבר אילן, ובפרט הסטודנטים למשפטים, מודעים היטב לסטריאוטיפ השלילי שהוצמד למוסד הלימודים שלהם מאז רצח רבין על ידי יגאל עמיר, מתלמידי המוסד. פעילות פוליטית, אם היא מתקיימת, אינה מתקיימת בתוך תחומי הקמפוס; לא מאז "האירוע" (כפי שהסטודנטים מכנים אותו).

פעילות חברתית

הקמפוס אינו שוקק פעילות וחיים חברתיים, כמו הקמפוסים של האוניברסיטאות האחרות שבהן ביקרנו. אוניברסיטת בר אילן הוגדרה על ידי אחת הסטודנטיות החילוניות שריאיינו כ"אוניברסיטה שקטה, הרי זה בר אילן, לא תל אביב". אמנם 13% מהסטודנטים שאותם סקרנו בחרו בבר אילן בגלל חיי החברה, והיא הגיעה למקום השני בארץ מבין מוסדות ההשכלה הגבוהה שנסקרו (אחרי אוניברסיטת בן גוריון), אך אנחנו נוטים להאמין שמדובר כאן ברצון ללמוד באוניברסיטה דתית עם אוכלוסייה דתית גדולה מהממוצע ומי יודע, אולי זו גם דרך מסורתית להכיר בני זוג. גם אם הסטודנטים דומים לסטודנטים באוניברסיטאות אחרות מבחינת חתך הגילים, יש כאן סטודנטים נשואים באחוזים גבוהים יותר, מה שמסביר את מיעוט הפעילות החברתית. סברה זו מקבלת חיזוק מכך שבתחום שכיחות הבילוי עם החברים ללימודים נמצאת בר אילן למטה-למטה, במקום האחרון מבין האוניברסיטאות, עם ציון של 1.4.

הציון שנתנו הסטודנטים בבר אילן לגיבוש החברתי עומד על 3.2, שוב – המקום השני בין האוניברסיטאות. אנו התרשמנו בהחלט משיתוף הפעולה הלימודי בין הסטודנטים – בעיקר בחוגים להנדסה, לכלכלה ולמשפטים. נראה שהגורמים שיצרו באוניברסיטת תל אביב ניכור חברתי בין הסטודנטים – כמו מספר רב של סטודנטים, מיקום במרכז הארץ ואוכלוסייה גדולה של סטודנטים המתגוררת עדיין אצל הוריהם – לא פעלו את פעולתם בבר אילן. אולי זהו שיעורה הגבוה של אוכלוסייה דתית, ואולי גורמים אחרים, אבל האווירה בבר אילן שונה מאוד מהאווירה בתל אביב; בעוד בתל אביב שוררת אווירה מנוכרת, תחרותית, אופנתית ומתוחכמת, בבר אילן שוררת אווירה חמה, רגועה ושיתופית, המתבטאת לעתים קרובות גם בהופעה החיצונית – לא עוד רישול מוקפד, אלא סתם רישול נוח.