למרות שההרשמה לשנת הלימודים הבאה עוד לא התחילה, כמה קמפיינים זריזים כבר עלו לאוויר. באופן מפתיע הבולט שבהם הוא זה של המרכז הבינתחומי בהרצליה. זה מפתיע מפני שבשנים קודמות הבינתחומי דווקא מיעט באופן יחסי לפרסם ועבד דווקא באמצעות מכונת יחסי ציבור משומנת – להמחשה, הבינתחומי הוא כנראה המכללה היחידה בארץ שאין לה מנהל שיווק.
הקדמת הקמפיינים היא הזדמנות טובה למוסדות ליהנות משדה מדיה נקי ממתחרים וכך לקבל את תשומת ליבו המלאה של הסטודנט לעתיד. משמעות נוספת של שדה נקי ממתחרים היא עלויות נמוכות יחסית, במיוחד במדיה ייעודית כמו אתרי לימודים ושידורי גלגל"צ (המדיה הכללית גדולה מדי מכדי להיות מושפעת מעליית הפרסום ללימודים). לבסוף, פרסום מוקדם מדגיש דווקא את בניית המותג ולא את השגת הליד (פרטי קשר), ולכן נראה יותר 'מכובד'.
מהם החסרונות? קודם כל השיווק העצמי הזה עולה כסף, והוא לא יכול להחליף את הפרסום המיועד להשגת לידים בעונת ההרשמה. שנית, בניגוד לענפים אחרים, מוסדות אקדמיים שמפרסמים עדיין צריכים להתמודד עם תגובה שלילית על עצם הפרסום. מכיוון שבעבר האוניברסיטאות לא פרסמו, נוצר הלך רוח בציבור לפיו מי שמפרסם הוא פחות יוקרתי ויותר נואש. יש צורך בתשואה משמעותית על הפרסום כדי להצדיק את המחיר התדמיתי הזה.
המלצות לעתיד
מגמה נוספת שאני מהמר שנתחיל לראות בעתיד היא הקדמה של פתיחת ההרשמה (למעשה זו מגמה שאני מייעץ כיום למכללות לאמץ). באותו אופן שבו מכללות הולכות ודוחות את סגירת ההרשמה עד היום האחרון לפני פתיחת הלימודים, ולפעמים עד סוף השבוע הראשון ללימודים (ולפעמים אפילו אחר כך), אני מצפה שהן יתחילו את ההרשמה מוקדם יותר. הדחיה של סגירת ההרשמה מאפשרת להן לתפוס את מתקשי ההחלטה, או את אלו שהתחילו במקום אחר וחטפו 'הלם בקו"ם'. הקדמת ההרשמה צריכה להתבצע ביחד עם סוג חדש של שיטת מיון (למשל ראיונות אישיים או 'יום מיונים' או דינמיקה קבוצתית) וכך תקרין יותר סלקטיביות ותחרותיות. באופן זה ההקדמה לא רק שלא תיתפס כאקט נואש, אלא תיראה דווקא קפדנות ויוקרתיות.
טכניקה זו כדאי במיוחד למוסדות המלמדים מקצועות יוצאי דופן, שיוכלו לרכב על באזז תקשורתי שיעצים את הפרסום. לדוגמה החוג למדעי הים ברופין יכול לעשות 'יום גיבושון' בים, או שחוגים לעיצוב בבצלאל, שנקר חולון או ויצו יכולים לדרוש הגשה של תיק העבודות.
