מדי שנה, ביום האישה, שב ומתחדש הדיון על הפערים בין נשים לגברים בהיררכיה המקצועית, בשכר, בתפקידי ניהול. לעומת השיח הפמיניסטי (שרובו מתנהל על ידי נשים) ומלין על קיפוח מתמיד, אנו סבורים שהמטוטלת המגדרית עומדת לחצות את קו האמצע ומתחילה לסמן דווקא ילדים ובני נוער כמי שיהפכו בקרוב לקבוצה המקופחת. נציג כמה עובדות.
הבדלים בין בנים לבנות אינם תופעה חדשה. התנהגותם של הבנים תוססת, פעלתנית, אנרגטית, תחרותית ומחוספסת יותר בהשוואה לזו של הבנות. הם יותר מתקשים בלימודים ומרבית התלמידים לקויי הלמידה הם בנים; הבנים מעורבים יותר בבעיות התנהגות ומשמעת ומציקים יותר זה לזה. מרבית התלמידים הלומדים בכיתות החינוך המיוחד הם בנים. כמו כן, שיעור הנשירה של בנים מבית הספר גבוה יותר ומספר כפול של בנים מופנה למרפאות לבריאות הנפש.
בנים מצליחים פחות במבחני הבגרות, פחות מהם זוכים לקבל תעודת בגרות ושיעורם בקרב אוכלוסיית הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה יורד בהתמדה בשנים האחרונות. עד לפני דור אחד מרבית הסטודנטים היו גברים, כיום מרביתם נשים (57%). הסיבות להצלחתן הבולטת של בנות בלימודים וההתדרדרות במעמדם של הבנים קשורה לדעתנו לחוסר ההתאמה בין התנהגותם של הבנים לאופייה ה'נשי' של מערכת החינוך.
מקצוע ההוראה הוא אחד מן המקצועות ה'נשיים' ביותר בישראל. על פי נתוני הלמ"ס כל הגננות, מרבית המורים בבתי הספר היסודיים (89 אחוזים), בחטיבות הביניים (84) ובחטיבות העליונות (70) במגזר היהודי הם נשים. אחוזים דומים, מעט נמוכים יותר, קיימים גם במגזר הערבי.
ומה בתפקידי ניהול?
באשר לחלוקת תפקידי הניהול: באופן מסורתי, ככל שעולים בהיררכיה הניהולית וככל שההשפעה הפוליטית גדלה, כך קטן משקלן היחסי של הנשים. עם זאת רוב מוחלט של בתי הספר היסודיים מנוהלים על ידי נשים וכך מחצית בתי הספר התיכוניים. גם האקלים החינוכי הוא לרוב רך, מטפח ולא כל כך הישגי.
בתי ספר מדגישים בתכנים ובשיטות הלימוד ערכים שנותנים יתרון מובהק להתנהגותן הנעימה והרגועה של הבנות. המשמעות היא שבנים שמתחילים ללמוד בכיתה א' יתחנכו כמעט רק אצל דמויות נשיות שמבינות ומכירות את עולמם פחות מכפי שהן מחוברות לעולמן של הבנות; שיענישו אותם יותר על התנהגותם ה'טבעית'; שאינן מהוות דמויות להזדהות כפי שמורים גברים יכלו להיות. המגמה הזו מתוגברת על ידי השינויים המפליגים שחלים במרקם המשפחתי – התרבות משפחות חד-הוריות; הורים עסוקים שמשקלם החינוכי בחיי ילדיהם מתמעט; היעדרם של אבות רבים מנוף המשפחה.
המציאות בבתי הספר מתחברת עם המגמות ששולטות בעולם התעסוקה. בשונה מהמצב עד לפני כמה עשורים, במקום מבנה גוף שרירי והתנהגות תחרותית ומוחצנת, נדרשים כיום עובדים במרבית המקצועות לפעול בריסון, בתחכום, לדעת לפתור סכסוכים, להעביר מצגות, להפגין התנהגות בין אישית נעימה, להמשיך וללמוד במהלך הקריירה. דרישות אלה נותנת יתרון להתנהגות 'נשית'.
אפילו השירות בצה"ל שעודד 'גבריות' הולך ומדגיש לימוד ויישום של טכנולוגיות. כדי שלא תאשימו אותנו בסקסיזם, הדילמה שאנו מציגים אינה קשורה למין (האם אלה זכרים או נשים), אלא להתאמה בין מאפיינים מגדריים לעולם הלימודים והתעסוקה.
ישנם כמובן בנים רבים שמתנהגים באופן פחות תוסס ותחרותי כשם שיש בנות שמתנהגות באופן גס וכוחני. החשש, לדעתנו שבעוד שנים לא מעטות גברים שכשלו בבתי הספר בגלל הפער שהצבענו עליו ילכו ויידחקו מתפקידים שלנשים יהיה בהן יתרון מוחשי. ניתן לשנות מגמה זו, לדעתנו, באמצעות הכשרת יותר מורים גברים והכשרת כלל המורים (גברים ונשים) כיצד ללמד את התלמידים התוססים והבעייתיים.
אז מה עושים?
בתום תצפית בשיעור מתסכל במיוחד שוחחתי עם המחנכת שלימדה אותה כיתת בנים בבית ספר ממלכתי דתי. 'כיצד את מסתדרת עם קבוצה כל כך תוססת?' שאלתי. 'בתחילת השנה באמת היה לי מאוד קשה', היא השיבה. 'מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לשנות את השיטה.
התחלתי להתייחס אליהם בתקיפות רבה, אני מנהלת את השיעור בקצב הרבה יותר מהיר, ממעטת לערוך אתם דיונים ונעזרת הרבה יותר במשימות. אני גם מדגישה את החשיבות של ההצלחה ועורכת לא מעט תחרויות – מי השיג את הציונים הכי גבוהים, מי ענה היטב. זו כיתה מאוד תחרותית וחכמה. הם עובדים יפה ויש תוצאות', היא סיכמה.
